תביעה למימוש ביטוח עסק, במקרה שהאזעקה לא נדרכה 

באחד הלילות ביקרו פורצים את בית העסק אדיר שרותי רכב השייך לאיל עובדיה.

הפריצה התבצעה דרך דלת הכניסה. המנעולים נוסרו באמצעות מבער.

קודם לכן, כפעולת הכנה לפני הפריצה, ניתקו הפורצים את קווי הטלפון ומילאו בקצף את תיבת הצופר החיצוני של האזעקה על מנת להחליש את עוצמת הצופר.

כחודש לאחר הפריצה אותר על ידי המשטרה חלק מהסחורה שנגנבה, והוחזר לעובדיה.

עובדיה פנה לחברת הביטוח שלו, מנורה, וביקש שזו תשלם לו את ההפרש בין מה שנגנב לבין מה שנמצא.

מנורה לא התנכרה לקיומם של עובדיה ושל בית העסק שלו.

מנורה לא כיחדה, כי מכל חמשת הדוכנים הקיימים בשוק הביטוח החופשי הפועל בארצנו, עובדיה נפל שבי דווקא אחר הדוכן של מנורה ורכש אצלה פוליסת ביטוח מפני פריצה.

מנורה לא התכחשה לפריצה. אף לא למה שנגנב ולמה שנמצא.

מנורה לא כפרה בכך ששנה לפני הפריצה, התקין עובדיה לפי דרישת מנורה, מערכת אזעקה חדשה ואפילו התקין שני גלאים מעבר לדרישתה של מנורה.

מנורה אפילו הודתה בכך שצופר האזעקה פעל לאחר הפריצה.

אף על פי כן מנורה סירבה לשלם את תגמולי הביטוח.

מנורה הסתמכה על עמי כהן, מומחה למערכות אזעקה. לפי המומחה, נעשו בעת סגירת בית העסק שלושה ניסיונות לדרוך את האזעקה. הניסיונות לא צלחו והיא לא הייתה דרוכה בעת הפריצה.

כיצד אם כן פעל הצופר בעת הפריצה? כפי שכבר אמרנו לא אחת, יש לכל פרכה מומחה שיסתום אותה. לפי המומחה של מנורה, הפורצים ניתקו את קופסת החיבורים, כך גרמו לקצר והפעילו את הצופר.

עובדיה התעקש כי הפעיל את האזעקה נכון, כפי שנהג לעשות מידי יום ביומו. אולם, גם אם האזעקה לא נדרכה, הוסיף עובדיה, מדוע לבוא עמו חשבון על כך שהייתה תקלה במערכת האזעקה. הוא, עובדיה, עשה כל שביכולתו על מנת להפעילה.

לא זה מה שקובע, התעקשה מנורה. מבחן התוצאה הוא הקובע. אין חשיבות לכך שהמבוטח ניסה מספר פעמים לדרוך את האזעקה, אלא רק לשאלה האם בפועל נדרכה האזעקה.

נוסח הסייג בדבר אמצעי מיגון דורש כי "מערכת האזעקה... תוחזק במצב תקין וכשיר לפעולה 24 שעות ביממה ותופעל בכל עת שבית העסק המבוטח אינו מאוייש".

לטעמי, קובעת השופטת אבי גיא, מבית משפט השלום בתל אביב, המבוטח יוצא ידי חובתו כאשר הוא דואג לתקינות מערכת האזעקה ומבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך הפעלתה. בהתאם לכלל זה יש לפרש הפוליסה כך, שהסייג לא יחול, אלא כאשר המבוטח מתרשל בדריכת האזעקה.

במקרה זה, אין מחלוקת כי הצופר פעל לאחר האירוע. השופטת שוכנעה כי עובדיה אכן ביצע את הפעולות הנדרשות לדריכת האזעקה, פעולות רגילות ושגורות עמו, מימים ימימה. עובדיה, אם כן, לא התרשל בדריכת האזעקה. אם זו אכן לא נדרכה בפועל, כנראה לא נדרכה עקב תקלה במערכת האזעקה.

יתרה מכך, הוסיפה השופטת, חברת ביטוח לא יכולה להיבנות מאי הפעלת אזעקה, מקום בו הפעלת האזעקה לא הייתה מונעת את הפריצה.

האזעקה משמשת כאמצעי הרתעה. היא עשויה להבריח את הפורצים. כאשר האזעקה מחוברת למוקד, לעתים, דריכת האזעקה עשויה אף לסייע לתפיסת הפורצים.

אולם במקרה זה, הצופר הופעל כבר ברגע שחובלה קופסת החיבורים. אף על פי כן, הפורצים לא נבהלו.

כמו כן הפורצים ניתקו את קווי הטלפון כפעולת הכנה לפני הפריצה. ממילא לא הייתה מתקבלת קריאה במוקד.

לאור האמור, פסקה השופטת דליה אבי גיא, מנורה לא יכולה להסתמך על סייג מערכת האזעקה והיא חייבת לפצות את עובדיה עבור נזקי הפריצה.

ואנו מבקשים בשולי הדברים להעיר, כי פסק דינה של השופטת אבי גיא, מקרב אותנו אל גישת הליבה של חוק חוזה הביטוח.

לפי גישה זו, גם מבוטח שחטא, עדיין מבוטח הוא. פוליסת הביטוח נרכשת בין השאר, כדי להגן על המבוטח מפני רשלנותו שלו.

לכן כדי שחברת הביטוח תצא פטורה מתשלום, אין די בכך שחברת הביטוח תוכיח שהמבוטח התרשל באי הפעלת אמצעי המיגון. הרי מפני רשלנותו הוא רכש ביטוח. על חברת הביטוח להוכיח כי המבוטח נמנע מהפעלת האזעקה, בכוונה, מתוך מודעות. אז ורק אז, פטורה חברת הביטוח מחובתה.

השופטת אבי גיא עשתה אם כן צעד גדול וחשוב בכיוון יישום המטרה המרכזית של חוק חוזה הביטוח. דרוש עדיין צעד קטן נוסף, שבוודאי יבוא. רק אי הפעלת המיגון מתוך כוונה, פוטר את חברת הביטוח מתשלום.

מסמך מספר 547