סמכותם של בתי המשפט להטיל פיצויים עונשיים בתחום הנזיקין 

בחודש מרץ 2004 נפל דבר בישראל. בית המשפט העליון קבע, כי השנים האבודות, אותן שנים בהן קוצרו חייו של נפגע מעוולת נזיקין, הן בנות פיצוי.

פסק הדין הובא באתר משרדנו, תחת הכותרת מחזיר השנים האבודות.

באותו פסק דין, עלתה שאלה מעניינת נוספת, אם ראוי להטיל פיצויים עונשיים על מבצעי העוולה שגרמו למות הילד שהלך לעולמו.

השופט אליעזר ריבלין קובע כי "בתי המשפט בישראל הכירו באפשרות לחייב מזיק בפיצויים עונשיים". יחד עם זאת בפועל, לא עשה השופט שימוש בסמכותו להטיל פיצויים עונשיים.

בפיצויים עונשיים טמון ערך מוסף. יש בהם אפקט הרתעתי וחינוכי. במיוחד כאשר התנהגות המזיק היא חמורה במיוחד. זאת, לא פעם אל מול אזלת ידו של המשפט הפלילי, שהמדינה לא תמיד פנויה להפעילו.

הפיצויים העונשיים המשולמים לנפגע הם מעבר לנזקו, כך מקשים המתנגדים לפיצויים העונשיים. הם מהווים עבורו מתת שמים. מדוע שהנפגע יזכה בהם ולא המדינה?

אדרבא, עונים המצדדים. הנפגע הוא המתאים ביותר לקבלת הפיצויים העונשיים. הרי הוא טרח וקידם את האינטרס הציבורי בהרתעת מזיקים פוטנציאליים.

וכיצד מחשבים את הפיצויים העונשיים? השופט ריבלין מביא את אחת משיטות החישוב. תביעות נזיקין אינן בטוחות שהרי קיים קושי להוכיח אחריות. כדי לעודד את התובעים, ראוי לחשב את הפיצויים העונשיים לפי הסיכון שהנפגע לקח על עצמו כי תביעתו תדחה. "כך, למשל, אם קיים סיכוי של אחד לארבעה כי המזיק אכן ישא באחריות לנזק שגרם, והנזק הוא בסך מאה אלף שקל, אזי סכום הפיצויים הכולל צריך להיות בשיעור ארבע מאות אלף שקל., כאשר מאה אלף שקל מתוכם הם פיצויים "תרופתיים", ואילו היתרה, שלוש מאות אלף שקל, הם פיצויים עונשיים".

מפסק דינו של השופט ריבלין, שואב השופט שמואל ברוך, כיום שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, את סמכותו לפסוק פיצויים עונשיים. ואכן בפעם הראשונה בישראל, בצורה משמעותית, עושה השופט ברוך שימוש בסמכות זו.

באחד הימים פגש ג'קי מסיקה את אברהם מדני בעיריית רחובות. באותה פגישה הבין מסיקה שמדני אחראי להליכים שנקטה נגדו העירייה. מסיקה החליט לנקום במדני.

בהמשך היום ארב מסיקה יחד עם בנו למדני. השניים תקפו את מדני בדקירות סכין עד שכמעט גרמו למותו.

מדני הובהל במצב אנוש לבית החולים. הוא טופל ויצא מכלל סכנה אך נותר נכה.

מדני התלונן במשטרה ובמקביל הגיש תביעת פיצויים נגד מסיקה ובנו.

התמונות שהוצגו בפני השופט הראו כי האירוע דמה יותר לשחיטה מאשר לתקיפה. כל צווארו של מדני שוסף לאורך עשרות סנטימטרים. כך גם בחזה. הפגיעות, מדגיש השופט, הן קשות, נרחבות, מסוכנות ורחבות היקף.

עתה פונה השופט לפסוק את הפיצויים המגיעים למדני.

מדני נותר עם נכויות בריאות, בצוואר ובאף.

השופט קובע כי נכותו התפקודית היא עשרים ושמונה אחוז.

בדרך של חישוב גלובלי אומד השופט את הפסדי ההשכרות שנגרמו למדני הן לעבר והן לעתיד על סך של ארבע מאות אלף שקל.

בכל הנוגע לכאב וסבל, כך קובע השופט, מדני היה מושא לשחיטה ממש וסבל פגיעות קשות שרק בנס לא הובילו לאובדן חייו. בראש נזק זה השופט פוסק לו מאתים וחמישים אלף שקל.

עבור הוצאות נסיעה הן לעבר והן לעתיד פוסק השופט סכום כולל של מאה וחמישים אלף שקל.

כעת פונה השופט לדון בשאלת הפיצויים העונשיים.

כאמור, השופט לומד מפסק דינו של המשפט העליון כי קיימת סמכות לפסוק פיצויים עונשיים בנזיקין. זאת בנסיבות מתאימות ובעיקר בעוולות כוונה כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי.

פסיקת פיצויים עונשיים מדגיש השופט, שמורה אומנם למקרים חריגים ויוצאי דופן, אך זהו בהחלט מקרה חריג ויוצא דופן. לא בכל יום חוברים להם שניים לפגוע בצורה כה קשה באחר, מתנפלים עליו תוך שימוש בסכינים, מבצעים בו שחיטה וגורמים לו נזקים בהיקף כה ניכר.

מדובר בפעולה מכוונת ומזיקה, בפציעות קשות ביותר כתוצאה מאותה פעולה ומתת תרבות הסכין, כותב השופט. לכן זהו מקרה ראוי בהחלט לפסיקת פיצויים עונשיים.

יש לקחת בחשבון את היקף הפגיעות ומנגד את העובדה שמדני השתקם בסופו של דבר אף שלא לחלוטין.

לאור כל אלה, פוסק השופט לזכות מדני פיצויים עונשיים בסך שלוש מאות אלף שקל.

לכל הסכומים שנפסקו מוסיף השופט הפרשי הצמדה וריבית וכן את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך מאתיים אלף שקל בתוספת מע"מ.

מסמך 469