מועד תחילתו של ביטוח 

חוזה ביטוח, כמו כל חוזה אחר, נכרת בדרך של הצעה וקיבול.

מגיש ההצעה מכונה בחוק המציע. האדם שאליו מיועדת ההצעה מכונה הניצע.

החוזה נכרת באותו רגע שהניצע עונה בחיוב להצעת המציע. רק מנקודת זמן זו ואילך החוזה מחייב את הצדדים. הניצע שולט, אם כן, במועד כניסת החוזה לתוקף.

בתחום הביטוח יש לשאלה זו לעיתים חשיבות מכרעת. אם נראה את הצעת הביטוח כהצעה המוגשת מטעם חברת הביטוח, הרי הביטוח ייכנס לתוקף כבר מאותו הרגע שהמבוטח חותם על הצעת הביטוח ומביע בכך את הסכמתו להיות מבוטח.

לעומת זאת, אם נראה בהצעת הביטוח הצעה הבאה מצידו של המבוטח, כניסת הביטוח לתוקף עלולה להתעכב עד לתשובת חברת הביטוח ובינתיים המבוטח נותר ללא כיסוי.

חברות הביטוח השכילו במהלך השנים לטעת אקסיומה בלבם של שופטינו, לפיה המבוטח תמיד הוא הצד המציע. אפילו היוזמה לביטוח באה מצד חברת הביטוח, או הסוכן. אפילו הצעת הביטוח מנוסחת על ידי חברת הביטוח על טופס עם לוגו של חברת הביטוח.

כך נוצר מצב בלתי נסבל, בו המבוטח מסכים להצעת הביטוח שהסוכן מגיש לו, אולם מוצא עצמו שבוי בהליכי חיתום ביורוקרטיים ממושכים בחברת הביטוח. לרוב המבוטח אפילו משלם פרמיות עבור התקופה המתחילה מיום חתימתו על הצעת הביטוח. לעיתים, כפי שנראה מייד, חברת הביטוח אפילו גובה פרמיה לתקופה המתחילה קודם למילוי ההצעה. אך אם בינתיים למבוטח קורה אסון ואישור החברה בושש לבוא, המבוטח נותר מול שוקת שבורה, למרות ששילם פרמיות ביטוח.

כך אחד משופטינו, אימץ את הסבר חברת הביטוח, כי בחום הקיץ תוקפת לאות את חברת הביטוח. פקידיה יוצאים לחופשות. האיחור בטיפול נראה לכן מוצדק בעיני השופט והוא הותיר את המבוטחת על ערש דווי ללא מקור לטיפול רפואי.

האמת היא שברוב המקרים חברת הביטוח צריכה להחשב מציע, שהרי היא הפונה באמצעות סוכנה למבוטח ומציעה לו לעשות אצלה ביטוח.

גם כאשר המבוטח פונה לסוכן, או לחברת הביטוח, הוא עושה כן כדי לברר מהי תוכנית הביטוח המתאימה לו. גם כאן חברת הביטוח, בסופו של בירור, מציעה לו את תוכנית הביטוח שבאמתחתה.

אולם למרבה הצער, כאמור, רוב שופטינו נופלים בפח האקסיומה שחברות הביטוח הצליחו למכור להם. מעטים לא. ביניהם השופט בועז אוקון, מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי לחוזה ביטוח יש תוקף מרגע שהמבוטח חותם על "הצעת הביטוח" שחברת הביטוח או הסוכן מגישים לחתימתו.

למועדון שופטים זה, הבוחן את הנעשה בעולם הביטוח בעיניים מפוקחות, הצטרף בימים אלה השופט אורי קיטאי, נשיא בית משפט השלום בחיפה.

בילאל גנאים נפגש עם סוכן ביטוח של חברת הביטוח מנורה. בתום הפגישה נתן גנאים את הסכמתו להצעת הסוכן לרכוש במנורה ביטוח חיים עם כיסויים מפני מוות, נכות מתאונה ואובדן כושר עבודה.

בטופס הצעת הביטוח נרשם כתאריך תחילת הביטוח, הראשון לאותו חודש בו מולאה הצעת הביטוח. הראשון לחודש חל שבעה ימים לפני שגנאים חתם על הצעת הביטוח.

גנאים חתם גם על טופס הוראת קבע לגביית הפרמיות החל מהראשון לחודש.

ששה ימים לאחר הפגישה, נפגע גנאים באורח קשה בתאונת עבודה. גנאים נותר עם 83% נכות לצמיתות. תקופה ארוכה שהה באובדן כושר עבודה מוחלט.

מנורה הוכתה בתדהמה כאשר גנאים העז פניו לבקש ממנה תגמולי ביטוח עבור הארוע.

אכן, הודתה מנורה, גנאים שילם פרמיות עבור התקופה בה ארעה התאונה.

אולם את הצעתו לביטוח של גנאים, העביר הסוכן למנורה רק שבועיים לאחר התאונה.

החתם של מנורה, מי שעובר על הצעות המבוטחים, עמוס, ברוך השם, בעבודה. החתם הספיק לעבור על הצעתו של גנאים רק כחודש לאחר התאונה.

כאשר התפנה החתם לאשר את נכונות מנורה לבטח את גנאים, היה זה כבר לאחר התאונה.

בכריתת חוזה ביטוח, כמו בכל חוזה אחר, קובע הנשיא קיטאי, יש לבחון אם היתה גמירת דעת, היינו רצון מגובש להתקשר בחוזה. אולם השאלה אם קיימת גמירת דעת, אינה נבחנת לפי הכוונות הסובייקטיביות של חברת הביטוח, אלא לפי ההשתקפות החיצונית של גמירת דעתה.

במקרה זה, בטופס הצעת הביטוח, נרשם תאריך תחילת ביטוח שקדם לתאונה. אותו תאריך נרשם גם בפוליסת הביטוח שהוציאה מנורה לגנאים. מכאן, קובע השופט, ההשתקפות החיצונית של גמירת הדעת היא שהביטוח החל מהמועד הנקוב בפוליסה, מועד שקדם לתאונה.

גם העובדה שפרמיות הביטוח השתלמו החל מן המועד הנקוב בהצעת הביטוח מעידה על כך שכוונת הצדדים היתה שהביטוח יתחיל ממועד זה.

על כן, קובע השופט, אין לקבל את טענת מנורה כי מועד תחילת הביטוח הינו ביום בו אישר החתם את נכונות מנורה לבטח את גנאים.

מעבר לכך, מוסיף השופט קיטאי, אין גם הגיון בטענת מנורה, שהכיסוי הביטוחי מתחיל רק לאחר שהצעת הביטוח מגיעה לחברת הביטוח. מועד זה אינו ברור ואינו ידוע מראש. למבוטח בוודאי אין כל יכולת השפעה או שליטה עליו.

על פי גישת מנורה, כאשר הטפסים מעוכבים אצל סוכן הביטוח במשך שבועות או חודשים, או כאשר הטפסים אינם מטופלים מיידית בהגיעם לחברת הביטוח, המבוטח נותר במשך כל תקופת העיכוב ללא כיסוי ביטוחי. הנשיא קיטאי אינו מוכן לקבל גישה זו.

מפסק דינו של השופט קיטאי עולה, אם כן, כי חברת ביטוח הרוצה שהביטוח יתחיל רק לאחר אישור החתם שלה, חייבת להביא זאת לידיעת המבוטח ולהדגיש באוזניו כי עד שלא יינתן אישור חברת הביטוח אין לו כיסוי ביטוחי. אם זה אכן רצונה של חברת הביטוח, עליה להותיר את תאריך תחילת הביטוח בטופס ההצעה כשהוא ריק עד למועד האישור. כמו כן עליה לרשום מפורשות בהצעת הביטוח ובפוליסה כי הביטוח יתחיל רק במועד בו אישר החתם מטעמה את קבלת הצעת הביטוח.

עתה עובר השופט לבחון טענה נוספת של מנורה לפיה גנאים עבר בעבר ניתוח להוצאת תוספתן וניתוח להוצאת שקדים. ניתוחים אלה לא גילה גנאים לחברת הביטוח.

אכן, קובע השופט, בכך הפר גנאים את חובת הגילוי. אולם על פי חוק הביטוח, מבטח החפץ להשתחרר מחבותו בטענה של הפרת חובת הגילוי, חייב להוכיח כוונת מרמה מצד המבוטח, או שמבטח סביר לא היה מבטח אותו.

מנורה לא טענה לכוונת מרמה ולא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מבטח את גנאים.

החוק נותן לחברת הביטוח אופציה שלישית: לשלם למבוטח את סכום הביטוח התואם את הפרמיות ששולמו על ידו בפועל בהתחשב במצב הרפואי האמיתי.

השופט קיטאי קובע כי במקרה זה סכום הביטוח התואם הוא שבעים וחמישה אחוז מסכום הביטוח הנקוב בפוליסה ומחייב את מנורה לשלם סכום זה לגנאים.

בשולי הדברים אנו מבקשים להעיר כי בעוד שאנו מצטרפים בכל פה לחלקו הראשון של פסק הדין, אנו סבורים, בכל הכבוד, כי נפלה טעות בחלקו השני של פסק הדין.

בפסק הדין קובע הנשיא קיטאי מפורשות כי לניתוחים שלא גולו אין קשר לתאונת העבודה שאירעה לגנאים. במקרה כזה, על פי סעיף 8 לחוק הביטוח, כאשר העובדה שלא גולתה לא השפיעה על מקרה הביטוח, המבטח אינו זכאי להפחתה מתגמולי הביטוח.

לא זו אף זו: כפי שעולה מפסק הדין, מנורה לא הביאה ראיות המראות כי תמורת אותה פרמיה שגנאים שילם, היא הייתה מקנה לו סכום ביטוח נמוך יותר, אילו גילה לה שעבר ניתוח להסרת התוספתן או ניתוח להסרת שקדים. עובדה זו אינה בידיעתו השיפוטית של השופט. על מנורה כחברת ביטוח המעוניינת להפחית מתגמולי הביטוח, היתה מוטלת החובה להביא ראיות מתאימות ומשלא הביאה, לא היתה זכאית להפחתת סכום הביטוח.

מסמך מספר 442 חדש