נהיגה ללא משקפיים 

טלי גדייב נפגעה בגופה בתאונת דרכים.



חברת הביטוח הכשרת הישוב פשפשה ברישיון הנהיגה של גדייב ומצאה כי ברישיון רשום "חייב להרכיב משקפיים או עדשות מגע בנהיגה".



הכשרת הישוב שיגרה אל גדייב חוקר זריז וזה הצליח להקליט את גדייב אומרת כי בעת התאונה לא הרכיבה את משקפיה.



על בסיס הקלטה זו, סירבה הכשרת הישוב לפצות את גדייב עבור נזקי גופה.



נסביר את עמדתה של הכשרת הישוב על רקע פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו.



סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע כי נפגע "שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו", אינו זכאי לפיצויים.


על פי לשונו הפשוטה של החוק, נשללים פיצויים רק מאדם שנהג ללא רישיון נהיגה כלל.



אולם לנשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, יש גישה עקרונית לפיה אין לקבל שום טקסט כפשוטו.



כך, במקום לדבוק בלשון החוק כפשוטה, יצר הנשיא ברק תזה משפטית השוללת לעיתים פיצויים גם ממי שנהג ברכב עם רישיון.



הכיצד? השופט ברק קבע כי יהיו מקרים בהם מי שיפר תנאי ברישיון ייחשב כאילו נהג ללא רישיון כלל.



כיצד נזהה מקרים אלה? "כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו".



באחד המקרים המובא באתר משרדנו תחת הכותרת שלא יצא חוטא נשכר, קבע השופט ברק כי נכה, שנהג עם רכב ללא הגה כוח, אינו זכאי לפיצויים. נהיגת נכה ללא הגה כוח, לפי השופט ברק, סותרת את "התכלית העומדת ביסוד החוק".



שופטי בית המשפט העליון מהלכים בסוגיות אלה של מבוטחים ונפגעים שפשעו, כלוליינים על חבל דק. מצד אחד הם מבקשים להרתיע ולהביא לכך שציבור המבוטחים יקיים אחר דרישות בטיחות. מצד שני, נהג שפשע נתון למורא החוק הפלילי. נהג כזה גם נענש בעצם הפגיעה בתאונה. שלילת הפיצויים תביא סבל על משפחתו ותעמיס את נזקיו על קופת הציבור.



אולם גישת בית המשפט העליון אינה עקבית. כך שלל העליון פיצויים מנכה שנהג עם הגה רגיל. לעומת זאת זיכה בתגמולי ביטוח מהנדס שפעל ביודעין בניגוד לתקן וסיכן חיי אדם. ראה סקירת פסק דינו של בית המשפט העליון באתרנו תחת הכותרת עכשיו באמת הכול בסדר וסקירת ההחלטה לדחות בקשה לקיום דיון נוסף בעניין זה תחת הכותרת חברת ביטוח כסוכנות חברתית .



במקרה נוסף שהגיע לבית המשפט העליון, המובא באתר משרדנו תחת הכותרת סיכון בטיחותי של ממש הסיע הנפגע בשעת התאונה יותר נוסעים מכפי שהיה רשאי להסיע.


השופט אליעזר ריבלין הציע אבחנה אחרת. השופט מציע להבחין בין הפרת תנאי ברישיון, אפילו מהותי, ואפילו בחריגה מרובה היוצרת סיכון בטיחותי סתם לבין הפרת תנאי מהותי ברישיון היוצרת, כלשון השופט, סיכון בטיחותי של ממש או סיכון בטיחותי חריג.



כך סרב השופט ריבלין, לשלול פיצויים מאדם שנהג תוך חריגה ממספר הנוסעים המותר לפי הרישיון. נהיגה כזו, אינה יוצרת, לדעת השופט, ברגיל, סיכון בטיחותי חריג.



כעת נחזור למקרה של גדייב.



בעדותה בבית המשפט התעקשה גדייב כי ביום התאונה דווקא הרכיבה משקפיים. אולם עדותה לא שכנעה את השופט דן גבאי מבית משפט השלום בתל אביב.



השופט הקשיב לתמליל הקלטה בו נשמעה גדייב אומרת לחוקר חברת הביטוח כי בזמן התאונה הורידה את המשקפיים. "שמעתי מספר פעמים את הקלטת", מעיד השופט על עצמו, "והתשובות היו ברורות ביותר".



כעת פונה השופט ליישום פסיקת בית המשפט העליון.



"אין לי ספק כי נהיגה בניגוד לתנאי הרישיון המחייב נהיגה עם משקפיים, יוצרת סיכון מיוחד בדרכים, העולה כדי פגיעה בתקנות הציבור וכן מדובר בפגם מהותי המשליך על כושרו של הנהג וכשירותו לנהוג. בנוסף לכך, ידעה גדייב כי עליה להרכיב משקפי ראיה בזמן הנהיגה ויכלה בקלות להרכיב את המשקפיים".



לאור כל אלה, שלל השופט גבאי את הפיצויים מגדייב ואף חייבה בהוצאות משפט נכבדות.



בעבר הבענו את דעתנו כי שתי ההבחנות, זו של השופט ברק ("התכלית המונחת בבסיסו של החוק") וזו של השופט ריבלין ("סיכון בטיחותי חריג") משאירות אותנו בערפל. הן מופשטות כמו נאומי בר מצווה ("אני מודה לכל מי שהביאני עד הלום"), עד שלא ניתן למצוא בהן כל הדרכה ממשית. אבחנות אלה מחייבות להגיע תמיד אל שעריו של הפוסק האחרון, בית המשפט העליון, ומייצרות שנים ארוכות של התדיינויות.



לא זו אף זו: מדוע לזכות בפיצויים נהג שנכנס לצומת באור אדום והביא בכך לגרימת תאונה ולעומת זאת לשלול פיצויים ממי שלא הרכיב משקפיים כאשר עמד בצומת ופגעו בו מאחור? לפי גישת השופטים ברק וריבלין לא צריך להתקיים כל קשר סיבתי בין הפרת התנאי שברישיון לגרימת התאונה, כדי לשלול את הפיצויים מהנפגע. גישה זו נוגדת את חוק חוזה הביטוח הקובע כי חייב להיות קשר בין התנהגות נלוזה של המבוטח למקרה הביטוח כדי לשלול מהמבוטח את תגמולי הביטוח.



מסמך 411