נזק פיזי, או בלתי צפוי בפוליסת כל הסיכונים 

לפני חמישים שנה יצא למסכים סרטו של ג'וזף מנקביץ, הרוזנת היחפה.

בסרט מגלם המפרי בוגרט דמות של תסריטאי מזדקן המנסה להחיות תהילה שחלפה.

למטרה זו מנסה בוגרט לגייס שחקנית צעירה ומבטיחה.

באחת הסצנות מסביר בוגרט לצעירה עד כמה רחוק התסריט, כל תסריט, מהחיים:

"בתסריט", מסביר לה בוגרט, "חייב להיות הגיון".

ומה לגבי ההבדל בין פסק דין לחיים? על כך ישפוט הקורא לאחר קריאת סקירת פסק הדין שתובא להלן.

חברת הבניה נווה גן החלה לבנות פרויקט בשכונת בית וגן בירושלים.

לאחר יציקת אחד הגגות, התברר כי מדידת כל הפרויקט הייתה שגויה. הבנייה התבצעה בסטייה של כששה מטרים.

אילו הבנייה הייתה נמשכת על פי המדידה השגויה, היו הקומות העליונות חורגות מקו הבניין.

נווה גן נאלצה להרוס את השלד ולבנות מחדש את המבנה כולו, הפעם במקומו הנכון.

הריסת השלד ובנייתו מחדש הסבו לנווה גן נזקים כבדים.

נווה גן הייתה מבוטחת בחברת הביטוח הפניקס, בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, מסוג כל הסיכונים.

אולם הפניקס ניערה את חוצנה מהכיסוי הביטוחי.

הפניקס הפנתה את נווה גן אל הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה:

"...נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרויקט...".

הפניקס לא כפרה בכך שלמבוטחת שלה נגרם נזק. אולם לדעתה, הנזק לא היה פיזי, וגם לא תאונתי, כנדרש בפוליסה.

המחלוקת בין הצדדים הובאה תחילה בפני השופטת הילה גרסטל, מבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השופטת לא קיבלה את טענת הפניקס כי אין מדובר בנזק פיזי.

השופטת גרסטל הביאה דוגמא להבהרת עמדתה: כאשר מבנה שוקע או מתמוטט. אין ספק שזהו נזק פיזי המכוסה בפוליסה, למרות שהמבנה טרם הוזז ממקומו.

באותו אופן, גם בנייה במקום שגוי, המחייבת להזיז את המבנה טרם שאירע לו נזק פיזי, ראוי שתיחשב לנזק פיזי.

"ההגדרה המשפטית", כך התבטאה השופטת גרסטל, "אל לה להישען על זריזותו, ערנותו, סרבולו, או מזלו של אחד הצדדים".

השופטת גרסטל הביעה את החשש, כי אם ליקויים מסוג זה לא יוכרו כמכוסים תחת הפוליסה, אזי המבוטחים יעלימו מהם עין ויימנעו מתיקונם, עד לקרות התמוטטות שתזכה אותם בתגמולי ביטוח.

אף על פי כן, קבעה השופטת גרסטל, כי בניית מבנה במקום שגוי אינה מכוסה בפוליסה.

כל כך למה?

משום שהעבודה הלקויה שגרמה לנזק, לא נחשבה בעיני השופטת תאונה.

השופטת לא הצליחה לאבחן בעבודה הלקויה התרחשות ברורה, פתאומית. אין כאן אירוע בלתי-צפוי, כנדרש בפוליסה. הנזק נוצר בתהליך איטי ונמשך, כך סברה.

חברת נווה גן לא אמרה נואש והביאה את המחלוקת לפתחו של בית המשפט העליון.

כאן כבמטה קסם, התהפכו היוצרות. נזק פיזי הפך לנזק שאינו פיזי. אירוע צפוי הפך לבלתי צפוי.

הדרישה לנזק פיזי, סבור השופט אליעזר ריבלין, מלמדת כי נזק כלכלי טהור אינו מכוסה.

ומהו נזק כלכלי טהור, מקשה השופט, זהו נזק כלכלי שאינו נלווה לנזק פיזי לרכוש.

לכן ירידת ערכו של נכס, או חוסר היכולת להשתמש בו מטעמים תכנוניים, כל עוד אינם נלווים לנזק פיזי, וכל עוד אינם צפויים להפוך בעתיד לנזק פיזי, אינם מכוסים בפוליסה הנדונה.

כך במקרה הנדון. הזזת שלד המבנה מן המיקום השגוי לא נדרשה מחמת חשש לשקיעת המבנה, כי אם לאור העובדה שלו הייתה הבניה נמשכת, היו הקומות העליונות נבנות בחריגה מגבולות החלקה.

המדובר אם כן במבנה תקין, למעט הפגם, שאינו פגם פיזי, של בנייתו במקום שגוי.

השופט מעלה את השאלה אם ניתן למצוא עיגון פיזי לנזק, בכך שבעקבות הקמת המבנה במקום שגוי, נאלץ המבוטח להרוס את המבנה.

השופט עונה על כך בשלילה. אמצעים פיזיים, הננקטים כדי לתקן פגם לא פיזי, אסתטי, תכנוני, או אינהרנטי,שנפל בבנייה, אינם משנים את סיווג הנזק, גם אם הפעלת אמצעים אלה כרוכה בפגיעה פיזית במבנה.

לשכנוע בנכונות עמדתו מביא השופט דוגמא: במהלך עבודות בנייה מתברר לקבלן, כי בניגוד לציפיותיו, האבן המשמשת לבנייה אינה אסתטית דיה. הדבר מפחית עד מאד את ערך הדירות. הקבלן נאלץ להרוס את הבניין ולבנותו מחדש, עם אבן מסוג אחר. לדעת השופט ריבלין, הריסת המבנה אינה מהווה מקרה ביטוח.

כעת פונה השופט לבחון את קביעתה של השופטת גרסטל כי המונח "תאונה" מלמד על דרישה להתרחשות פתאומית, שניתנת למיקום על ציר הזמן באופן ברור, ושתוצאותיה נראות לעין באופן מיידי וכי מסיבה זו עבודה לקויה אינה בבחינת תאונה.

דעה זו אינה מקובלת על השופט ריבלין. אין כל סיבה להבחין בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון. נזקים לרכוש, הנגרמים במהלך ביצוע עבודות קבלניות, יכולים לקרות גם בדרך שאינה פתאומית, חדה ומיידית.

הקמת המבנה במקום שגוי נחשבת אם כן בעיני השופט ריבלין כנזק תאונתי בלתי-צפוי.

אלא שכאמור, נזק זה אינו נזק פיזי, לדעת השופט.

יחד עם זאת, נמנע השופט ריבלין מלסתום לחלוטין את הגולל על תביעת נווה גן. בפי נווה גן הייתה טענה נוספת, והיא כי פוליסת הביטוח הורחבה, במחיר פרמיה נוספת לכלול גם נזקים עקיפים עקב תכנון לקוי.

השופטת גרסטל לא בחנה הרחבה זו של הפוליסה.

השופט ריבלין שולח אם כן את הצדדים אל השופטת גרסטל על מנת שתדון בשאלה אחרונה זו שבמחלוקת.

אמור מעתה: אם קיימת בפוליסה הרחבה לנזקים עקיפים עקב תכנון לקוי, נזקים אלה אינם זקוקים לעיגון פיזי. שאחרת, מדוע נשלחו הצדדים להתדיינות נוספת בפני השופטת גרסטל?

ואנו נעיר, בשולי הדברים, כי לעניות דעתנו ההבחנה בין נזקים פיזיים לבין נזקים שאינם פיזיים שעשה השופט ריבלין מסובכת יותר מזו הנגלית לעין בחיים עצמם.

המונח פיזי, הוא תרגום מיוונית של המונח physis . משמעותו טבע. נזק פיזי הוא נזק שבא לידי ביטוי בטבע, בגוף, בשטח.

כוונת הפוליסה הייתה, אכן, להוציא מגדרה נזק שהשופט ריבלין מכנה אותו בשם "נזק כלכלי טהור", אולם לא במשמעות הרחבה שהשופט מייחס למונח זה.

נזקים כתוצאה מהשקעה בלתי נבונה של תמורת הדירות בבורסה, טעויות בתמחיר הדירות, מצב שוק קשה שאינו מאפשר מכירות נאות. כל אלה נזקים שאין להם שום ביטוי בשטח הבנייה. אלה אינם נזקים פיזיים.

אולם בנייה עקומה, או בנייה לא אסתטית, בוודאי שיש להן ביטוי בשטח הבנייה. אכן ייתכן שהן תסתיימנה בירידת ערך הדירות בלבד, אך לכך אין נפקות.

הדבר דומה לתחום נזקי הגוף. בתי המשפט קבעו כי גם נזק בלתי נראה חיצונית, כמו אוטם שריר הלב, נחשב לנזק פיזי. הוא בא לידי ביטוי בגוף האדם.

הוא הדין באדם שנכווה ונותר עם צלקות. ייתכן שהצלקות יותירו רק נזק אסתטי, אך האם ניתן ברצינות לומר שלצלקות אין ביטוי פיזי בגופו של הנפגע?

על רקע דוגמאות אלה, נניח שרק מכשיר מדידה מגלה שהבניין עקום ועין בלתי מזוינת לא מגלה זאת. האם בשל כך שעין בלתי מזוינת לא מגלה זאת אין כאן נזק פיזי?

ונניח שקירות נסדקים באופן הנראה לעין, אך המבוטח נאלץ לשלם רק פיצויים אסתטיים, האם הסדקים אינם נזק פיזי?

מסמך 405