חובות היידוע והווידוא 

באחד הלילות, נגנבה משאית ממוסך אליס באשקלון.

חברת הביטוח כלל, פיצתה את בעל המשאית ופנתה בתביעת תחלוף (שיבוב) נגד בעלי מוסך אליס.

בסופו של דיון, נקבע כי עובדי המוסך התרשלו בכך שלא שמרו כראוי על מפתחות המשאית.

מוסך אליס היה מבוטח בחברת הביטוח אליהו בפוליסה שכונתה "מושלם לעסק".

אלא שחברת אליהו ניערה את חוצנה מהמוסך.

שמה של הפוליסה אכן "מושלם לעסק", הודתה אליהו, אך אין היא מכסה גניבות, בוודאי לא גניבות של רכבי לקוחות.

אליהו הפנתה לשני סייגים בפוליסה. אחד מחריג "נזקי גניבה...". השני מחריג " נזק שנגרם לרכוש הנמצא ...בהשגחתו של המבוטח".

המחלוקת בין בעלי המוסך לבין אליהו, הובאה בפני השופטת עירית כהן, מבית משפט השלום בירושלים.

לאחר שמיעת הראיות, הגיעה השופטת למסקנה כי אין היא מאמינה לגרסת סוכן הביטוח, אלי סטרוגו, כי בשלב כריתת חוזה הביטוח, המוסך ביקש לא לכלול בפוליסה, כיסוי לרכבי לקוחות.

ואולם, מוסיפה השופטת, כי גם אם הייתה מקבלת את גרסת הסוכן, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה.

חברת הביטוח וגם סוכן הביטוח חייבים, כבר בהצעת הביטוח לקיים אחר שתי חובות.

הראשונה היא החובה ליידע את המבוטח בדבר היקף הכיסוי וחריגי הפוליסה.

השנייה היא החובה לוודא כי המבוטח אכן ער למגבלות הפוליסה.

את חובות היידוע והווידוא יש לקיים כאמור כבר בהצעת הביטוח.

השופטת לא מצאה בהצעת הביטוח של "מושלם לעסק" כל שאלה או כל הערה המפנה את תשומת לב המבוטח לכך שרכבי לקוחות אינם מכוסים. לו היה נושא הכיסוי לרכבי לקוחות מצוין במפורש בהצעת הביטוח, היה היקף הכיסוי ברור מלכתחילה לשני הצדדים.

המסקנה, קובעת השופטת, אליהו לא עמדה בחובות היידוע והווידוא המוטלות עליה.

השופטת מזכירה גם את כלל הפרשנות לפיו יש לפרש את הפוליסה בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח. למוסך צפייה סבירה שהפוליסה תכסה את אחריותו בגין גניבת רכבי לקוחות.

צפייה סבירה זו עולה גם משם הפוליסה "מושלם לעסק" היוצר מצג כי המוסך קיבל פוליסה לביטוח מושלם של העסק. לא ייתכן כי הפוליסה תחריג נזק ללקוחות כאשר טיבם וטבעם של מרבית העסקים, ובעלי מלאכה כדוגמת המוסך בפרט, שנכסי לקוחותיהם נמסרים להם לתיקון.

השופטת גם דוחה את טענת אליהו המסתמכת על החריג לפיו אין הפוליסה מכסה נזקי גניבה. מקרה הביטוח הנדון הוא רשלנות המוסך. משנקבעה רשלנות המוסך בפסק דין, נכנס המקרה לגדר ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בפוליסה, לפיו מכוסה אחריות המוסך כלפי צד שלישי על פי פקודת הנזיקין.

המסקנה, קובעת השופטת, פוליסת הביטוח שהוציאה אליהו למוסך מכסה את אחריות המוסך בגין גניבת המשאית.

יחד עם זאת, קובעת השופטת, יש לייחס אשם תורם למוסך שנמנע מלעיין בפוליסת הביטוח ולבדוק את היקף הכיסוי הביטוחי. בהתחשב בנטל המוטל על המבטח ליידע את המבוטח על סייגי הפוליסה ולוודא כי הוא ער להם, בהתחשב באופיו המיוחד של חוזה הביטוח ובקושי להבין את תנאיו, ומאידך בהתחשב בכך שהמוסך כלל לא קרא את הפוליסה, מייחסת השופטת למוסך אשם תורם בשיעור של 20%.

סוף דבר, קובעת השופטת, על אליהו לשלם למוסך 80% מהסכומים בהם חוייב המוסך כלפי כלל ובעל המשאית ומהסכומים ששילם המוסך עבור הייצוג באותם הליכים, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 65,000 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות המשפט.

בשולי הדברים, ברצוננו להעיר כי בהטלת רשלנות תורמת על המבוטח בכך שלא עיין בפוליסה, יש, עם כל הכבוד, משום כשל לוגי.

השופטת עצמה הרי מעיינת בפוליסה, בודקת את היקף הכיסוי הביטוחי ומגיעה למסקנה כי הפוליסה מכסה את האירוע. אם כך, מה לשופטת להלין על המבוטח כי לא עיין בפוליסה בטרם קרות מקרה הביטוח? הרי יש להניח כי גם הוא, כשופטת הנכבדה היה מגיע לאותה מסקנה כי הפוליסה מכסה את האירוע.

חוק חוזה הביטוח מאפשר הטלת אשם תורם על המבוטח, אך רק במקרים הספורים המנויים בו, כמו במקרה של אי הקטנת הנזק, לאחר שקרה מקרה הביטוח.

לא ניתן לומר למבוטח, אילו היית קורא את הפוליסה היית מבחין שיש 20% סיכוי שהיא לא תכסה את האירוע, במיוחד כאשר שופטת מלומדת הקוראת את הפוליסה מסיקה שהפוליסה כן מכסה את האירוע.

מסמך 399