*** המאמר פורסם באתר www.ifeel.co.il ***
בשנת 1688 טבע רופא שווייצרי בשם יוהנס הופר את המושג "נוסטלגיה". הוא הגדיר אותה כ"מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו". בלטינית המשמעות היא "הבט לאחור בכאב".
אם הדפסים פרחוניים עושים לכם את זה, אם אתם יודעים מי זה אירו ארניו, ואם הבית שלכם נראה כמו פרפראזה לבית של הסבתא משנות ה-50, סימן שגם אתם לוקים במחלת הנוסטלגיה וסביר להניח שיש לכם יש כרטיס חבר למועדון הרטרו שהגיע אלינו לפני כמה שנים ומסרב להיעלם.
אחרי עידן של עיצוב אקלקטי לא ברור עם נטייה למינימליזם וכמה שנים של השתלטות ההיי טק שצבע את המרחב הביתי בגוונים מתכתיים להחריד, "העם נקעה רגלו" והוא רוצה לחזור אחורה לימים אחרים של סיפולוקסים, רהיטים עליזים וטפטים, שעד לפני כמה שנים הורדו באכזריות מהקירות לטובת המודרניזציה.
הממד הנוסטלגי של התרבות
כמה שנות נדודים באירופה עברו עד שהרטרו הגיע לארץ הקודש לפני כשנתיים-שלוש בתזמון שלא יכול היה להיות טוב יותר. מדינת ישראל חוגגת 60, ואצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, נובט הרגש הנוסטלגי. כחלק מהעלאת זיכרונות קולקטיבית אנחנו מרגישים מאוד נוח לחקור את העשורים הראשונים אחרי קום המדינה מכל אספקט אפשרי.
כשאתם מגיעים לחנות רהיטים ועל כל רהיט מוצמדת תגית שמבטיחה לכם "שולחן בסגנון רטרו" או "ספת רטרו פרחונית", מה זה אומר בעצם?
דייויד סלע, בעל האתר "נוסטלגיה אונליין", מציין כי "סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של התרבות, המאמצת מחדש סגנונות מן העבר שהופכים להיות מאפיינים מהותיים של סגנון החיים. סגנון זה מאפיין את החברה הפוסט מודרנית".
מדוע הפכנו בשנים האחרונות להיות גרופים של רטרו? מה עושה לנו את זה בספה מבית סבתא או במנורת מורנו שמזכירה לנו תקופה אחרת, שרבים מאיתנו אף לא לקחו בה חלק? אתם מוזמנים לערוך היכרות עם העיצובים שבלטו בישראל מאז קום המדינה ועד היום, ובה וננסה להבין ביחד מדוע אנחנו נסחפים בזרם הרטרו בלי יכולת לעצור.
?
אם נלך לתחילת המאה ה-20, לפני קום המדינה, נגלה כי הפריטים והעדויות שנותרו מהתקופה מועטים ביותר. בתל אביב, למשל, צץ סגנון הבאוהאוס שהגיע מתחום האדריכלות ונכנס גם לעיצוב הבית. זה התבטא בעיצוב מוצרים פונקציונליים בעלי קווים ישרים, חפים מקיטש או מאלמנטים מיותרים. למרות שמדובר בסגנון בינלאומי, הבאוהאוס נחשב כאוונגרד ולא הצליח לצבור פופולריות רבה בישראל.
בשנות ה-30 מגיע סגנון נוסף הנקרא Stream Line ומקורו בארצות הברית. סגנון זה התבטא בעיקר במוצרי חשמל ותחבורה שעוצבו בצורה עגולה וזורמת, שמטרתה לתת תחושה אווירודינמית. מקררי אמקור הראשונים בעלי הדלת העגולה, שהגיעו רק שני עשורים מאוחר יותר, עוצבו בהשפעת הסגנון הזה.
שנות ה-50 בישראל. המדינה הצעירה מתמודדת עם עלייה מאסיבית של עולים בעלי אמצעים כלכליים שונים. לצד עולים חסרי כל, הגיעו גם עולים בעלי אמצעים שהביאו איתם גישה חדשה וליברלית יותר לעיצוב הבית. אותם בעלי אמצעים החלו לייבא לארץ ריהוט וחפצים מאירופה בעיקר. במקביל, התעשייה בארץ החלה מתפתחת, והחיקויים לא אחרו להגיע. ריהוט פסבדו עתיק וכלי פורצלן שגשגו בשווקים.
הפלסטיק והפופ ארט
במקביל, הפלסטיק מתחיל לצבור תאוצה בשוק המוצרים. הוא מתגלה כחומר זול וקל לעיבוד ומגיע בצבעים שונים. אחריו הופיע הפוליסטרין שנודע מאוחר יותר כפרספקס ואקריל. הפלסטיק נכנס לכל סוגי המוצרים: כלי מטבח שונים, כיסאות, שולחנות ועוד. הפרספקס, בהיותו חומר שמעביר אור באופן אופטימלי, כיכב בעיקר בגופי תאורה.
הפלסטיק הגיע לארץ בשלהי שנות ה-50 עם פריחתו של סגנון הפופ ארט שנבט בארצות הברית והחל מתפשט מחוצה לה.
הפופ ארט ("פופ", מלשון "פופולרי"), שהחל כזרם אמנותי, התפשט גם לתחום העיצוב. ראשיתו של הסגנון בתופעת התיעוש המואץ של "ערי הלוויין" בארצות הברית והדרישה למוצרי צריכה עממיים וזולים.
מוצרי הפופ ארט התאפיינו ברמת אסתטיות גבוהה לצד פרקטיות ועמידות, בצורות "זורמות" ובעלות קווי מתאר מעוגלים. אמני פופ ארט, כגון אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, השפיעו על עיצובם של מוצרי הצריכה והוסיפו להם נופך אמנותי. כל זה כלל דימויים והדפסים שהוסיפו למוצרים צבעוניות ותחכום, למרות היותם מוצרים עממיים בהגדרתם.
?יושבים על מרשמלו
כאמור, כניסתם של חומרים זולים ונוחים לעיצוב כמו פלסטיק, פרספקס ופיברגלס, הביאו איתם אפשרויות עיצוביות שלא היו קיימות קודם. עד לשנות ה-50 המאוחרות רוב הרהיטים היו מיוצרים מעץ וממתכות שונות.
דוגמה לעיצוב מפורסם מאותה התקופה היא ספת המרשמלו שעיצב ג'ורג' נלסון ב-1956, שהורכבה מכריות עגולות ומחוברות. בגזרת הכיסאות הופיע ה-Tulip Chair של אירו סארינן (1957), מעצב פיני-אמריקאי, שיוצר מפיברגלס והפך למוצר פופולרי בשל היותו נוח ולא יקר. כך קרה גם עם ה-Ball Chair של המעצב הפיני אירו ארניו, שיוצר מפיברגלס בשנת 1962 נחשב לפורץ דרך בזמנו. צורתו הייחודית התאפשרה בשל תכונות החומר האלסטי.
מעצבים כמו ג'ו קולומבו, ויקו מגיסטרטי וורנר פנטון, בלטו בעיצוביהם בשנות ה-60 והפכו את הפלסטיק לכוכב עיצובי. "כיסא הפנטון" הוא דוגמה בולטת לכך.
גם "הכיסאות הנערמים" של ג'ו קולומבו (שהיו עשויים מפוליפרופילן קשיח - סוג של פלסטיק) ויצאו לשוק בשנת 1967, נחשבו לפורצי דרך בזכות הפלסטיק.
ישראל קיבלה בברכה את המוצרים הזולים שהתאימו לתקופת הצנע ששררה בארץ עד סוף שנות ה-60. רוב המוצרים יובאו לארץ, ורק חלק קטן מהם יוצר כאן בשל היעדר מפעלים מתאימים. אחת מיצרניות הפלסטיק הראשונות בארץ הייתה חברת "כתר" שנוסדה בשנת 1948 וייצרה מוצרים זולים ושווים לכל נפש. התעשייה בארץ החלה להתפתח ומפעלים נוספים הוקמו.
יונת מזן-עצמון, מנהלת השיווק של "שמרת הזורע", חברה ישראלית שבעליה החלו לייצר ריהוט בישראל כבר בשנות ה-30, מסבירה את תופעת פריחת שוק העיצוב הישראלי באותה תקופה: "הבית הישראלי עבר תהפוכות רבות, סגפנות ומשטר צנע עד סוף שנות ה-50. המצב שהיה הכתיב חללים סגורים ומוגדרים ומיעוט חפצים וריהוט. לקראת שנות ה-60 הכול נפתח. גישה ליברלית-קפיטליסטית הביאה לתפישה עיצובית אחרת".
האלמנטים הגרפיים שהגיעו מהפופ ארט המשיכו לככב גם בשנות ה-60 וה-70 ונוכחותם התבטאה בכל תחומי העיצוב. הטפטים הפכו לחלק אינטגרלי מהבית הישראלי והם הופיעו בדוגמאות שונות, החל בפסים, דרך פרחים וכלה בצורות פסיכדליות שאפיינו את תקופת "ילדי הפרחים" הרוויה בסקס, סמים וחופש, שאדוות קטנות ממנה הגיעו גם לחופיה הבתוליים של ישראל.
ומה התרחש בישראל באותה תקופה? הארץ הצעירה השילה מעליה את צבעי החאקי והאדמה והחלה צובעת את עולמה ברהיטים צבעוניים בעלי דוגמאות גיאומטריות ופרחוניות ששברו מוסכמות בנושא שילובי צבע נכונים.
המטבח של חברת "רגבה" משנת ה-60, הוא ביטוי מובהק לרוח התקופה. אריחי חרסינה מקושקשים, רצפה מצוירת, ארונות פלסטיק עם ידיות צבעוניות ופינת אוכל עליזה. הצרכנים כבר לא פחדו לשלב סוגי דוגמאות, ורהיטים בצבע אחיד טבעו בכל הדוגמאות שמסביבם.
הפורמייקה משתלטת על הבית
בשנות ה-70 נכנסה ארצות הברית לטירוף ה-Space Age. הנחיתה על הירח בשנת 1969 הביאה לגאווה לאומית עצומה והשפיעה על האמריקאים בכל אספקט אפשרי. גם תחום העיצוב עסק במחוות לאותה נחיתה היסטורית. גופי תאורה, מוצרים ורהיטים לבית, קיבלו מראה "חללי" משהו. זכורה במיוחד ה"Tomato Chair" של אירו ארניו משנת 1971.
בשנות ה-80 נעשה ניסיון לחזור לדו ממדיות ששלטה בעולם העיצוב, אך הצבעוניות ששלטה בשנות ה-70 נקטה בגישה שונה ובאלמנטים שגרמו לעיצוב להיראות לעתים קרובות זול ומצועצע.
הכוכבת של שנות ה-80 בעיצוב הריהוט הביתי היא ללא ספק הפורמייקה. אם בשנות ה-70 החל המעצב האיטלקי אטורה סוצאס ליצור רהיטים ומוצרים יוקרתיים ואוונגרדיים בשילובי פורמייקה מתוחכמים, הרי שכמה שנים מאוחר יותר השתלטה הפורמייקה על כל חלקה בבית.
היא בלטה בארונות המטבח, בשולחנות פינת האוכל ובחדרי השינה. בשנות ה-90 הפכה הפורמייקה לשם נרדף של רהיטים המוניים ופשוטים.
בשנות ה-90 נכנסה מגמה של מינימליזם לכל תחומי עיצוב הבית. מצד אחד, מרחב הבית גדל, אך מצד שני הציפה את השוק מגמה של עיצוב בית בצבעים רגועים, כשהלבן מנצח על כולם. הרהיטים הגיעו בצבע אחיד וכך נצבעו גם הקירות. הטפטים הורדו, ארונות המטבח נצבעו בלבן או בצבע עץ, המרצפות הפכו גדולות ובהירות ואת פריטי הנוי הצבעוניים החליפו פסלים וכלים מאופקים.
הגענו לשנות ה-2000 וכאן חל המפנה הגדול. בשנים הראשונות נכנס לשוק העיצוב סגנון ההיי טק שהתאפיין בשימוש מאסיבי במתכות ובצבעים מתכתיים. המינימליזם אף הקצין ונעשה שימוש נרחב באלמנטים יפניים ובדגש על ריהוט נקי. הצבעים השולטים היו שחור, לבן, אדום ואפור/מתכת. הרהיטים עוצבו בקווים נקיים וסימטריים, ללא פיתוחים או קישוטים מיותרים.
?לפני כשלוש שנים נכנס שוק העיצוב לסחרור רטרו שמתבטא בחזרה לעיצובים של שנות ה-50 עד ה-70 על שלל הדוגמאות, הצבעים והקווים העיצוביים ששלטו בהן.
במה מתאפיין עיצוב הרטרו? אווה קמחי, מבעלי "קמחי תאורה", מצביעה על "פריטים מעוצבים בקווים פשוטים, נקיים ומעוגלים, אך עם זאת צבעוניים. עיצובי הרטרו מאופיינים בצבעוניות עזה ועיצוב כדורי. קיים שימוש רחב בפלסטיק כחומר גלם מוביל, שכיום הוחלף בחומר גלם עמיד ואיכותי יותר בשם פוליקרבונט משופר".
זה מתחיל מדוגמאות גיאומטריות, פרחוניות ופסיכדליות, דרך חומרים כמו פלסטיק ופרספקס, בדי ריפוד כמו של פעם וטפטים, ועד רהיטים ומוצרים לבית שנראים כמעט כמו האורגינל. המקרר הכי מגניב שהיה כאן, אמקור 10, חוזר בעיצובים חדשים וצבעוניים. חברת "SMEG" אימצה לוק מאוד דומה ושדרגה אותו למקרר מפואר. הכורסאות של פעם עם הלוק הסבתאי, חוזרות בשלל ריפודים ודוגמאות. גם הקומקום במטבח נראה כאילו נשלף משנות ה-60. אפשר לומר שחגיגת הרטרו הפכה דומיננטית בעיצוב הבית הישראלי, אך מצליחה איכשהו להשתלב בסגנונות עיצוב נוספים, כמו עיצוב כפרי, היי טקי או קלאסי.
מדוע הצליחו מוצרי הרטרו לתפוס מקום חזק כל כך בשוק העיצוב הישראלי בשנים האחרונות? "החזרה לעבר מסמלת געגועים לחומרים ישנים ומוכרים, מעין חוויה נוסטלגית שהיא אנטיתזה לחומרים הקרים והמנוכרים של העיצוב המודרני", אומר מרטין אור, המנכ"ל והבעלים של "אולטרה תאורה". "לצרכן הישראלי נוח יותר להתחבר לעיצובי רטרו, מכיוון שהוא אינו נופל למלכודת של הצורך להיות ביקורתי כלפי עיצובים לא מוכרים, כאלה שקשה לו להתחבר אליהם, והוא פוחד לומר אם הם יפים או מכוערים. מעין 'בגדי המלך החדשים'".
?עציון ואלך, מנכ"ל ומבעלי רשת "סוהו", מקשר גם הוא את הפריחה של הרטרו לנוסטלגיה. "החזרה אל העבר תמיד מעלה פרץ של נוסטלגיה בכל אחד מאיתנו ובעיקר אצל הצרכן הישראלי. מוטיב העבר משרת שנים עליזות, תקופות תמימות ומספק המון חום ומשפחתיות בחללי הבית".
ד"ר טלי תאני-הררי, מומחית להתנהגות צרכנים, מייחסת את תופעת הרטרו לאידיאליזציה של העבר. "ישראלים מבוגרים רבים מתגעגעים לישראל של פעם. הורים טוענים שהילדים של היום זה לא מה שהיה פעם. פריטי הרטרו הם פריטים מוכרים, ולכן שמור להם מקום משמעותי יותר בלבו של הצרכן, או חשוב מכך בהתנהגות צרכנים - במוחו. לפריטים אלה יש קישורים אסוציאטיביים רבים המקושרים למושגים רבים במוחו של הצרכן, ולכן הם זוכים לעדיפות".
בל נשכח כי הרטרו אינו המצאה ישראלית. מדובר בטרנד שהחל עוד באירופה, כמה שנים לפני שהגיע לישראל. "מגמת הרטרו היא מגמה עולמית החוזרת אל הקלאסיקות", אומרת ריטה מילר, מנהלת תחום עולם הבית של רשת "המשביר לצרכן". "המונח רטרו מזוהה עם מונחים של אופנה שאין לה זמן ועם מונחים כמו 'Timeless', 'Classic' ו-'Modernism' בו זמנית".
מכורים לנוסטלגיה
אבי כהן, מבעלי "וינטג' גאלרי", גלריה לרהיטי רטרו, הבין את משמעותו של גל הרטרו עוד לפני שכבש את חופי ארץ ישראל.
כהן ומשפחתו עוסקים בעתיקות וחפצי וינטג' מזה שנים רבות, אך בשנים האחרונות היקף רכישת המוצרים עלה לאין שיעור. לדבריו, אנשים קונים הכול - החל מספות, דרך כיסאות, פינות אוכל וכלה במנורות מורנו. הלקוחות מכירים את שמות המעצבים ואת הסגנונות ואפילו את השנים בהן יוצרו המוצרים. המודעות לווינטג' גדולה היום מתמיד ומתאימה בעיקר לאנשים שלא רוצים להסתפק רק בעיצוב דומה למקור, אלא במקור עצמו - אנשים שמכורים, כאמור, לנוסטלגיה.
ב"ווינטג' גאלרי" אפשר למצוא מוצרים שמאוד קשה להשיג, כמו ה-Ball Chair המפורסם, ה"Tomato Chair ומנורות מורנו שלא ידעתם אפילו שהן עדיין קיימות. הצוות של וינטג' מקבל את הרהיטים, משפץ ומרפד ומוכר אותם במצב חדיש ושמיש.
אז גם אם אתם משתייכים למי שירדוף עד קצה העולם אחרי כיסא מקורי משנות ה-60 של מעצב פיני, או שאתם מסתפקים בעיצוב דומה מאולם תצוגה חדש ועכשווי, זו מעין עבודת קודש בשימור העבר, כי לפעמים נמאס ללכת כל הזמן קדימה ורוצים לחזור לזמנים שאולי היו טובים יותר ואולי פחות, אבל קצת אסקפיזם לא מזיק לאף אחד, גם לא לבית שלכם
בשנת 1688 טבע רופא שווייצרי בשם יוהנס הופר את המושג "נוסטלגיה". הוא הגדיר אותה כ"מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו". בלטינית המשמעות היא "הבט לאחור בכאב".
אם הדפסים פרחוניים עושים לכם את זה, אם אתם יודעים מי זה אירו ארניו, ואם הבית שלכם נראה כמו פרפראזה לבית של הסבתא משנות ה-50, סימן שגם אתם לוקים במחלת הנוסטלגיה וסביר להניח שיש לכם יש כרטיס חבר למועדון הרטרו שהגיע אלינו לפני כמה שנים ומסרב להיעלם.
אחרי עידן של עיצוב אקלקטי לא ברור עם נטייה למינימליזם וכמה שנים של השתלטות ההיי טק שצבע את המרחב הביתי בגוונים מתכתיים להחריד, "העם נקעה רגלו" והוא רוצה לחזור אחורה לימים אחרים של סיפולוקסים, רהיטים עליזים וטפטים, שעד לפני כמה שנים הורדו באכזריות מהקירות לטובת המודרניזציה.
הממד הנוסטלגי של התרבות
כמה שנות נדודים באירופה עברו עד שהרטרו הגיע לארץ הקודש לפני כשנתיים-שלוש בתזמון שלא יכול היה להיות טוב יותר. מדינת ישראל חוגגת 60, ואצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, נובט הרגש הנוסטלגי. כחלק מהעלאת זיכרונות קולקטיבית אנחנו מרגישים מאוד נוח לחקור את העשורים הראשונים אחרי קום המדינה מכל אספקט אפשרי.
כשאתם מגיעים לחנות רהיטים ועל כל רהיט מוצמדת תגית שמבטיחה לכם "שולחן בסגנון רטרו" או "ספת רטרו פרחונית", מה זה אומר בעצם?
דייויד סלע, בעל האתר "נוסטלגיה אונליין", מציין כי "סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של התרבות, המאמצת מחדש סגנונות מן העבר שהופכים להיות מאפיינים מהותיים של סגנון החיים. סגנון זה מאפיין את החברה הפוסט מודרנית".
מדוע הפכנו בשנים האחרונות להיות גרופים של רטרו? מה עושה לנו את זה בספה מבית סבתא או במנורת מורנו שמזכירה לנו תקופה אחרת, שרבים מאיתנו אף לא לקחו בה חלק? אתם מוזמנים לערוך היכרות עם העיצובים שבלטו בישראל מאז קום המדינה ועד היום, ובה וננסה להבין ביחד מדוע אנחנו נסחפים בזרם הרטרו בלי יכולת לעצור.
?
אם נלך לתחילת המאה ה-20, לפני קום המדינה, נגלה כי הפריטים והעדויות שנותרו מהתקופה מועטים ביותר. בתל אביב, למשל, צץ סגנון הבאוהאוס שהגיע מתחום האדריכלות ונכנס גם לעיצוב הבית. זה התבטא בעיצוב מוצרים פונקציונליים בעלי קווים ישרים, חפים מקיטש או מאלמנטים מיותרים. למרות שמדובר בסגנון בינלאומי, הבאוהאוס נחשב כאוונגרד ולא הצליח לצבור פופולריות רבה בישראל.
בשנות ה-30 מגיע סגנון נוסף הנקרא Stream Line ומקורו בארצות הברית. סגנון זה התבטא בעיקר במוצרי חשמל ותחבורה שעוצבו בצורה עגולה וזורמת, שמטרתה לתת תחושה אווירודינמית. מקררי אמקור הראשונים בעלי הדלת העגולה, שהגיעו רק שני עשורים מאוחר יותר, עוצבו בהשפעת הסגנון הזה.
שנות ה-50 בישראל. המדינה הצעירה מתמודדת עם עלייה מאסיבית של עולים בעלי אמצעים כלכליים שונים. לצד עולים חסרי כל, הגיעו גם עולים בעלי אמצעים שהביאו איתם גישה חדשה וליברלית יותר לעיצוב הבית. אותם בעלי אמצעים החלו לייבא לארץ ריהוט וחפצים מאירופה בעיקר. במקביל, התעשייה בארץ החלה מתפתחת, והחיקויים לא אחרו להגיע. ריהוט פסבדו עתיק וכלי פורצלן שגשגו בשווקים.
הפלסטיק והפופ ארט
במקביל, הפלסטיק מתחיל לצבור תאוצה בשוק המוצרים. הוא מתגלה כחומר זול וקל לעיבוד ומגיע בצבעים שונים. אחריו הופיע הפוליסטרין שנודע מאוחר יותר כפרספקס ואקריל. הפלסטיק נכנס לכל סוגי המוצרים: כלי מטבח שונים, כיסאות, שולחנות ועוד. הפרספקס, בהיותו חומר שמעביר אור באופן אופטימלי, כיכב בעיקר בגופי תאורה.
הפלסטיק הגיע לארץ בשלהי שנות ה-50 עם פריחתו של סגנון הפופ ארט שנבט בארצות הברית והחל מתפשט מחוצה לה.
הפופ ארט ("פופ", מלשון "פופולרי"), שהחל כזרם אמנותי, התפשט גם לתחום העיצוב. ראשיתו של הסגנון בתופעת התיעוש המואץ של "ערי הלוויין" בארצות הברית והדרישה למוצרי צריכה עממיים וזולים.
מוצרי הפופ ארט התאפיינו ברמת אסתטיות גבוהה לצד פרקטיות ועמידות, בצורות "זורמות" ובעלות קווי מתאר מעוגלים. אמני פופ ארט, כגון אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, השפיעו על עיצובם של מוצרי הצריכה והוסיפו להם נופך אמנותי. כל זה כלל דימויים והדפסים שהוסיפו למוצרים צבעוניות ותחכום, למרות היותם מוצרים עממיים בהגדרתם.
?יושבים על מרשמלו
כאמור, כניסתם של חומרים זולים ונוחים לעיצוב כמו פלסטיק, פרספקס ופיברגלס, הביאו איתם אפשרויות עיצוביות שלא היו קיימות קודם. עד לשנות ה-50 המאוחרות רוב הרהיטים היו מיוצרים מעץ וממתכות שונות.
דוגמה לעיצוב מפורסם מאותה התקופה היא ספת המרשמלו שעיצב ג'ורג' נלסון ב-1956, שהורכבה מכריות עגולות ומחוברות. בגזרת הכיסאות הופיע ה-Tulip Chair של אירו סארינן (1957), מעצב פיני-אמריקאי, שיוצר מפיברגלס והפך למוצר פופולרי בשל היותו נוח ולא יקר. כך קרה גם עם ה-Ball Chair של המעצב הפיני אירו ארניו, שיוצר מפיברגלס בשנת 1962 נחשב לפורץ דרך בזמנו. צורתו הייחודית התאפשרה בשל תכונות החומר האלסטי.
מעצבים כמו ג'ו קולומבו, ויקו מגיסטרטי וורנר פנטון, בלטו בעיצוביהם בשנות ה-60 והפכו את הפלסטיק לכוכב עיצובי. "כיסא הפנטון" הוא דוגמה בולטת לכך.
גם "הכיסאות הנערמים" של ג'ו קולומבו (שהיו עשויים מפוליפרופילן קשיח - סוג של פלסטיק) ויצאו לשוק בשנת 1967, נחשבו לפורצי דרך בזכות הפלסטיק.
ישראל קיבלה בברכה את המוצרים הזולים שהתאימו לתקופת הצנע ששררה בארץ עד סוף שנות ה-60. רוב המוצרים יובאו לארץ, ורק חלק קטן מהם יוצר כאן בשל היעדר מפעלים מתאימים. אחת מיצרניות הפלסטיק הראשונות בארץ הייתה חברת "כתר" שנוסדה בשנת 1948 וייצרה מוצרים זולים ושווים לכל נפש. התעשייה בארץ החלה להתפתח ומפעלים נוספים הוקמו.
יונת מזן-עצמון, מנהלת השיווק של "שמרת הזורע", חברה ישראלית שבעליה החלו לייצר ריהוט בישראל כבר בשנות ה-30, מסבירה את תופעת פריחת שוק העיצוב הישראלי באותה תקופה: "הבית הישראלי עבר תהפוכות רבות, סגפנות ומשטר צנע עד סוף שנות ה-50. המצב שהיה הכתיב חללים סגורים ומוגדרים ומיעוט חפצים וריהוט. לקראת שנות ה-60 הכול נפתח. גישה ליברלית-קפיטליסטית הביאה לתפישה עיצובית אחרת".
האלמנטים הגרפיים שהגיעו מהפופ ארט המשיכו לככב גם בשנות ה-60 וה-70 ונוכחותם התבטאה בכל תחומי העיצוב. הטפטים הפכו לחלק אינטגרלי מהבית הישראלי והם הופיעו בדוגמאות שונות, החל בפסים, דרך פרחים וכלה בצורות פסיכדליות שאפיינו את תקופת "ילדי הפרחים" הרוויה בסקס, סמים וחופש, שאדוות קטנות ממנה הגיעו גם לחופיה הבתוליים של ישראל.
ומה התרחש בישראל באותה תקופה? הארץ הצעירה השילה מעליה את צבעי החאקי והאדמה והחלה צובעת את עולמה ברהיטים צבעוניים בעלי דוגמאות גיאומטריות ופרחוניות ששברו מוסכמות בנושא שילובי צבע נכונים.
המטבח של חברת "רגבה" משנת ה-60, הוא ביטוי מובהק לרוח התקופה. אריחי חרסינה מקושקשים, רצפה מצוירת, ארונות פלסטיק עם ידיות צבעוניות ופינת אוכל עליזה. הצרכנים כבר לא פחדו לשלב סוגי דוגמאות, ורהיטים בצבע אחיד טבעו בכל הדוגמאות שמסביבם.
הפורמייקה משתלטת על הבית
בשנות ה-70 נכנסה ארצות הברית לטירוף ה-Space Age. הנחיתה על הירח בשנת 1969 הביאה לגאווה לאומית עצומה והשפיעה על האמריקאים בכל אספקט אפשרי. גם תחום העיצוב עסק במחוות לאותה נחיתה היסטורית. גופי תאורה, מוצרים ורהיטים לבית, קיבלו מראה "חללי" משהו. זכורה במיוחד ה"Tomato Chair" של אירו ארניו משנת 1971.
בשנות ה-80 נעשה ניסיון לחזור לדו ממדיות ששלטה בעולם העיצוב, אך הצבעוניות ששלטה בשנות ה-70 נקטה בגישה שונה ובאלמנטים שגרמו לעיצוב להיראות לעתים קרובות זול ומצועצע.
הכוכבת של שנות ה-80 בעיצוב הריהוט הביתי היא ללא ספק הפורמייקה. אם בשנות ה-70 החל המעצב האיטלקי אטורה סוצאס ליצור רהיטים ומוצרים יוקרתיים ואוונגרדיים בשילובי פורמייקה מתוחכמים, הרי שכמה שנים מאוחר יותר השתלטה הפורמייקה על כל חלקה בבית.
היא בלטה בארונות המטבח, בשולחנות פינת האוכל ובחדרי השינה. בשנות ה-90 הפכה הפורמייקה לשם נרדף של רהיטים המוניים ופשוטים.
בשנות ה-90 נכנסה מגמה של מינימליזם לכל תחומי עיצוב הבית. מצד אחד, מרחב הבית גדל, אך מצד שני הציפה את השוק מגמה של עיצוב בית בצבעים רגועים, כשהלבן מנצח על כולם. הרהיטים הגיעו בצבע אחיד וכך נצבעו גם הקירות. הטפטים הורדו, ארונות המטבח נצבעו בלבן או בצבע עץ, המרצפות הפכו גדולות ובהירות ואת פריטי הנוי הצבעוניים החליפו פסלים וכלים מאופקים.
הגענו לשנות ה-2000 וכאן חל המפנה הגדול. בשנים הראשונות נכנס לשוק העיצוב סגנון ההיי טק שהתאפיין בשימוש מאסיבי במתכות ובצבעים מתכתיים. המינימליזם אף הקצין ונעשה שימוש נרחב באלמנטים יפניים ובדגש על ריהוט נקי. הצבעים השולטים היו שחור, לבן, אדום ואפור/מתכת. הרהיטים עוצבו בקווים נקיים וסימטריים, ללא פיתוחים או קישוטים מיותרים.
?לפני כשלוש שנים נכנס שוק העיצוב לסחרור רטרו שמתבטא בחזרה לעיצובים של שנות ה-50 עד ה-70 על שלל הדוגמאות, הצבעים והקווים העיצוביים ששלטו בהן.
במה מתאפיין עיצוב הרטרו? אווה קמחי, מבעלי "קמחי תאורה", מצביעה על "פריטים מעוצבים בקווים פשוטים, נקיים ומעוגלים, אך עם זאת צבעוניים. עיצובי הרטרו מאופיינים בצבעוניות עזה ועיצוב כדורי. קיים שימוש רחב בפלסטיק כחומר גלם מוביל, שכיום הוחלף בחומר גלם עמיד ואיכותי יותר בשם פוליקרבונט משופר".
זה מתחיל מדוגמאות גיאומטריות, פרחוניות ופסיכדליות, דרך חומרים כמו פלסטיק ופרספקס, בדי ריפוד כמו של פעם וטפטים, ועד רהיטים ומוצרים לבית שנראים כמעט כמו האורגינל. המקרר הכי מגניב שהיה כאן, אמקור 10, חוזר בעיצובים חדשים וצבעוניים. חברת "SMEG" אימצה לוק מאוד דומה ושדרגה אותו למקרר מפואר. הכורסאות של פעם עם הלוק הסבתאי, חוזרות בשלל ריפודים ודוגמאות. גם הקומקום במטבח נראה כאילו נשלף משנות ה-60. אפשר לומר שחגיגת הרטרו הפכה דומיננטית בעיצוב הבית הישראלי, אך מצליחה איכשהו להשתלב בסגנונות עיצוב נוספים, כמו עיצוב כפרי, היי טקי או קלאסי.
מדוע הצליחו מוצרי הרטרו לתפוס מקום חזק כל כך בשוק העיצוב הישראלי בשנים האחרונות? "החזרה לעבר מסמלת געגועים לחומרים ישנים ומוכרים, מעין חוויה נוסטלגית שהיא אנטיתזה לחומרים הקרים והמנוכרים של העיצוב המודרני", אומר מרטין אור, המנכ"ל והבעלים של "אולטרה תאורה". "לצרכן הישראלי נוח יותר להתחבר לעיצובי רטרו, מכיוון שהוא אינו נופל למלכודת של הצורך להיות ביקורתי כלפי עיצובים לא מוכרים, כאלה שקשה לו להתחבר אליהם, והוא פוחד לומר אם הם יפים או מכוערים. מעין 'בגדי המלך החדשים'".
?עציון ואלך, מנכ"ל ומבעלי רשת "סוהו", מקשר גם הוא את הפריחה של הרטרו לנוסטלגיה. "החזרה אל העבר תמיד מעלה פרץ של נוסטלגיה בכל אחד מאיתנו ובעיקר אצל הצרכן הישראלי. מוטיב העבר משרת שנים עליזות, תקופות תמימות ומספק המון חום ומשפחתיות בחללי הבית".
ד"ר טלי תאני-הררי, מומחית להתנהגות צרכנים, מייחסת את תופעת הרטרו לאידיאליזציה של העבר. "ישראלים מבוגרים רבים מתגעגעים לישראל של פעם. הורים טוענים שהילדים של היום זה לא מה שהיה פעם. פריטי הרטרו הם פריטים מוכרים, ולכן שמור להם מקום משמעותי יותר בלבו של הצרכן, או חשוב מכך בהתנהגות צרכנים - במוחו. לפריטים אלה יש קישורים אסוציאטיביים רבים המקושרים למושגים רבים במוחו של הצרכן, ולכן הם זוכים לעדיפות".
בל נשכח כי הרטרו אינו המצאה ישראלית. מדובר בטרנד שהחל עוד באירופה, כמה שנים לפני שהגיע לישראל. "מגמת הרטרו היא מגמה עולמית החוזרת אל הקלאסיקות", אומרת ריטה מילר, מנהלת תחום עולם הבית של רשת "המשביר לצרכן". "המונח רטרו מזוהה עם מונחים של אופנה שאין לה זמן ועם מונחים כמו 'Timeless', 'Classic' ו-'Modernism' בו זמנית".
מכורים לנוסטלגיה
אבי כהן, מבעלי "וינטג' גאלרי", גלריה לרהיטי רטרו, הבין את משמעותו של גל הרטרו עוד לפני שכבש את חופי ארץ ישראל.
כהן ומשפחתו עוסקים בעתיקות וחפצי וינטג' מזה שנים רבות, אך בשנים האחרונות היקף רכישת המוצרים עלה לאין שיעור. לדבריו, אנשים קונים הכול - החל מספות, דרך כיסאות, פינות אוכל וכלה במנורות מורנו. הלקוחות מכירים את שמות המעצבים ואת הסגנונות ואפילו את השנים בהן יוצרו המוצרים. המודעות לווינטג' גדולה היום מתמיד ומתאימה בעיקר לאנשים שלא רוצים להסתפק רק בעיצוב דומה למקור, אלא במקור עצמו - אנשים שמכורים, כאמור, לנוסטלגיה.
ב"ווינטג' גאלרי" אפשר למצוא מוצרים שמאוד קשה להשיג, כמו ה-Ball Chair המפורסם, ה"Tomato Chair ומנורות מורנו שלא ידעתם אפילו שהן עדיין קיימות. הצוות של וינטג' מקבל את הרהיטים, משפץ ומרפד ומוכר אותם במצב חדיש ושמיש.
אז גם אם אתם משתייכים למי שירדוף עד קצה העולם אחרי כיסא מקורי משנות ה-60 של מעצב פיני, או שאתם מסתפקים בעיצוב דומה מאולם תצוגה חדש ועכשווי, זו מעין עבודת קודש בשימור העבר, כי לפעמים נמאס ללכת כל הזמן קדימה ורוצים לחזור לזמנים שאולי היו טובים יותר ואולי פחות, אבל קצת אסקפיזם לא מזיק לאף אחד, גם לא לבית שלכם
שרון שגב, עיתונאית בעלת ניסיון בתחום התקשורת.
העורכת הראשית של אתר האינטרנט http://www.ifeel.co.il מקבוצת SBC, המוציאה מגזינים בתחומים שונים, ובהם "הורים וילדים", "דרך האוכל", "דרך האושר", "קוסמופוליטן", "נישה", "להיות משפחה", "רכב", "MBA", "פורבס", "PC" ועוד.
האתר כולל תכנים מהמגזינים ותכנים חיצוניים, ועוסק בהורות, הריון ולידה , זוגיות , אוכל, בריאות וכושר, תיירות, יופי ואופנה, תרבות ובידור, רוחניות מחשבים ומדע, ניהול ועסקים ועוד. באתר פורומים מגוונים בנושאים שונים
העורכת הראשית של אתר האינטרנט http://www.ifeel.co.il מקבוצת SBC, המוציאה מגזינים בתחומים שונים, ובהם "הורים וילדים", "דרך האוכל", "דרך האושר", "קוסמופוליטן", "נישה", "להיות משפחה", "רכב", "MBA", "פורבס", "PC" ועוד.
האתר כולל תכנים מהמגזינים ותכנים חיצוניים, ועוסק בהורות, הריון ולידה , זוגיות , אוכל, בריאות וכושר, תיירות, יופי ואופנה, תרבות ובידור, רוחניות מחשבים ומדע, ניהול ועסקים ועוד. באתר פורומים מגוונים בנושאים שונים
