אימן ג'נידי נ. בית המשפט הצבאי לערעורים 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
 
בג"ץ  5877/08
 
בפני:  
 כבוד השופט א' גרוניס
 כבוד השופטת מ' נאור
 כבוד השופט י' דנציגר

העותר:
 אימן ג'נידי
 
 נ  ג  ד
                   
המשיב:
 בית המשפט הצבאי לערעורים
 
עתירה למתן צו על תנאי
 

בשם העותר:
 עו"ד א' רוזנטל
 
פסק-דין
 
השופט י' דנציגר:

 בפנינו עתירה נגד החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 12.6.2008 לעצור את העותר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו בתיק 2576/08.

1. נגד העותר הוגש לבית המשפט הצבאי ביהודה כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וסחר בציוד מלחמתי. על פי האמור בכתב האישום, העותר היה חבר או פעל כחבר בארגון החמאס. במסגרת זאת, פעל העותר להקים ועדה אשר תסייע לארגון החמאס בבחירות למועצה המקומית בחברון. בנוסף, על פי כתב האישום, העותר מסר לפעיל צבאי של ארגון החמאס שלושה רובי קלצ'ניקוב וסכום של כ-2000 דינר לצורך פעילות צבאית.

2. במסגרת ההליך הפלילי שנפתח נגד העותר, התבקש מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הצבאי ביהודה (רס"ן ע' לוי) קבע, ביום 15.5.2008 כי, על אף סתירות בעדויות, הראיות הקיימות מספיקות בכדי להקים תשתית עובדתית ברמה הנמוכה הדרושה לצורך מעצר עד תום ההליכים, וכן כי חומרת העבירה מהווה הצדקה מלאה להחלטה על מעצר עד תום ההליכים. ערר שהגיש העותר לבית המשפט הצבאי לערעורים נדחה ביום 12.6.2008 (אל"מ אריה נח), תוך שהוא מציין כי הסתירות בעדויות אין בהן כשלעצמן כדי לפסול אותן ובוודאי לא בשלב הלכאורי של המעצר.

3.  טענתו העיקרית של העותר הינה, כי בראיות שהוצגו בפני בית המשפט הצבאי קיימות סתירות מהותיות, ולכן לא ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לאישום של סחר בציוד מלחמתי. לדבריו, הראיות הקיימות נגדו אינן עוברות את הרף הדרוש כדי להצדיק את המשך החזקתו במעצר עד להכרעת דינו. לטענתו, בית המשפט הצבאי לערעורים הושפע מעברו של העותר - היותו בעל עבר פלילי בטחוני - עוד בטרם דן בטענות העובדתיות בתיק דנן.

4.  המשיבים טוענים כי דינה של העתירה להידחות על הסף, שכן בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי המשפט הצבאיים לערעורים בעניינים פליליים, קל וחומר בעניין החלטות בדבר מעצרם של נאשמים במסגרת הליכים פליליים המתנהלים נגדם בפני בתי המשפט הצבאיים. לטענת המשיבים, טענותיו של העותר הינן טענות המתאימות להליך של ערר על מעצר עד תום ההליכים, בעניין טיב הראיות הנדרשות לשם מעצרו. טענות אלה נבחנו לגופן על ידי שתי ערכאות ונדחו בהחלטות מנומקות. עוד נטען, כי גם לגופם של דברים אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים, שכן החלטתו עולה בקנה אחד עם המבחן הראייתי שנקבע לעניין מעצר עד תום ההליכים.

5. אכן, דינה של העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים. התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של הערכאות הצבאיות מצטמצמת לשאלות שאינן במדרג הערעורי הרגיל, למשל כאשר מתגלים בהם פגמים ממשיים מסוג חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: בג"צ 10416/05 אלחרוב נ' בית המשפט הצבאי ביהודה (לא פורסם, 24.5.2007); בג"צ 1969/07 אוויאס נ' בית המשפט הצבאי בשומרון (לא פורסם, 13.3.2007); בג"צ 3450/06 דויב נ' המפקד הצבאי (לא פורסם, 12.2.2008)).

6.  דברים אלו יפים אף לעניין החלטותיהם של בתי המשפט הצבאיים בעניין מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים נגדם (בג"צ 695/88 אדלר נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מג(2) 185 (1988); בג"צ 3575/06 אבו פיאד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 4.5.2006)). אמנם ההסדר החקיקתי בעניין מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים לפי חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: החש"צ) הינו הסדר שונה מן ההסדר החל בשטחי ישראל, שקבוע כיום בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 [השוו: בג"צ 695/88 הנ"ל; בש"פ 6313/07 יקימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.2007)]. אחד ההבדלים בין ההסדרים נעוץ בכך שבמסגרת ההסדר החקיקתי הקבוע בחש"צ ניתן לערור פעם אחת בלבד בעניין מעצר עד תום ההליכים, לבית המשפט הצבאי לערעורים (ראו סעיף 243 לחש"צ). אולם, אין הדבר מהווה טעם כי בית המשפט הגבוה לצדק ידון בעתירה שהינה במהותה ערר שני על ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים (בג"צ 6005/08 עאבד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 7.7.2008)).

7.  טענותיו של העותר כנגד החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים מתמקדות בטענה כי לא ניצבו בפני בית המשפט הצבאי מספיק ראיות לכאורה על מנת להורות על מעצרו עד תום ההליכים. הלכה למעשה מדובר בטענה "ערעורית" גרידא, ואין בה כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים. מטעם זה, נדחית העתירה על הסף.

           ניתן היום, י' בתמוז תשס"ח (13.7.08).