משפט חוזר 

הכלל התלמודי קובע, כי לא די שמעשיו של השופט יהיו טובים וישרים, אלא שחייבים הם אף להיראות כך, מבלי להותיר ספק כלשהו.

בהקשר זה מזכירים בתלמוד, כי אצל בניהם של המשרתים בקודש, "מעולם לא נמצאה פת נקייה", שלא יחשדו כי הם, "הבנים של", נטלו מהקמח הלבן שהיה מיועד לבית המקדש.

באותו אופן, כשבנותיהן הלכו לחופה, "מעולם לא יצאה כלה מבושמת", שלא יבואו המלעיזין ויאמרו שהבנות ניצלו את מעמד המשפחה והתבשמו "ממעשה הקטורת".

לעיתים נדמה, כי כללים נוקשים אלה לא נקלטו בפסיקה הישראלית. נקודת המוצא של בית המשפט העליון היא, כי השופטים בישראל, שאין כמובן מי שחולק על יושרם, מסוגלים להתעלות על נטיותיהם ואפילו על העדר מודעות רגעית אנושית היכולה לפקוד גם מי שהוא רם ונישא.
ממילא אין צורך להקפיד שהצדק ייראה בכל עניין.

כך הנשיא ברק, בספרו שיקול דעת שיפוטי, מודה מצד אחד כי "שופט הסבור כי הוא יודע הכל, וכי דעותיו שלו הן הטובות והראויות ואין בלתן, לא יוכל למלא כראוי את תפקידו".

יחד עם זאת, השופט ברק אינו מאמין כנראה, כי שופטי ישראל עלולים להגיע לתחושת שובע כזו שלא מדעת.

הנשיא מתאר את החשש הקיים בארצות הברית לחוסר מודעות עצמית של השופטים.

הנשיא גם מזכיר את ההמלצה הקיימת בארצות הברית כי כל שופט, במיוחד שופטי הערכאה הראשונה יעברו פסיכואנליזה. "זו אינה הצעתי", ממהר השופט ברק להבהיר.

גישה זו של הנשיא הוטמעה היטב בדיון בבקשות לפסילת שופטים.

חברת ש.א. סיגר טרייד עוסקת בשיווק מוצרי טבק.

באחד הימים פרצו אלמונים למחסניה של החברה וגנבו משם סחורה.

ש.א. סיגר טרייד הייתה מבוטחת בחברת הביטוח דולב. זו האחרונה סירבה לשלם לה את תגמולי הביטוח.

בתביעה שהתבררה בפני השופט מאיר שנהב, בבית משפט השלום בתל אביב, קבע השופט כי המבוטחת לא התקינה אמצעי מיגון שנדרשו על ידי דולב כתנאי לכיסוי הביטוחי.

השופט הוסיף כי דולב פטורה מתשלום דמי הביטוח גם מכוח סעיף ?25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-?1981.

סעיף 25 הוא סעיף שוט כלפי מבוטחים וייחודי לדיני הביטוח. על פי סעיף זה, מבוטח המגיש תביעה למבטחו ומלווה אותה בעובדות כוזבות ובכוונת מרמה, מפסיד את כל תביעתו. גם את החלקים בתביעתו המגיעים לו.

כך לדוגמא, מבוטח התובע ממבטחו מכשיר טלוויזיה שנגנב מביתו ומוסיף לתביעה, בכוונת מרמה, מכשיר וידאו שלא נגנב, עלול להפסיד גם את מכשיר הטלוויזיה.

השופט שנהב קבע אם כן, בהסתמכו על סעיף 25, כי דולב פטורה מחבותה, גם משום שבמהלך בירור תביעתה, מסרה המבוטחת מידע כוזב לגבי היקף נזקיה.

המבוטחת ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזה קבל את ערעורה בחלקו.

בית המשפט המחוזי קבע כי הן למבוטחת והן לדולב יש חלק באשמת אי הוספת אמצעי מיגון וכי כל אחד מן הצדדים תרם את חלקו להפרת חוזה הביטוח. לפיכך יש לחלק את האחריות לנזק בין הצדדים באופן שווה.

אשר לדחיית התביעה מכוח הוראת סעיף ?25 לחוק הביטוח, קבע בית המשפט המחוזי, כי הנמקת השופט שנהב בסוגיה זו הינה לקונית ביותר וכי הוא לא העמיק וחקר לגביה.

בית המשפט המחוזי קבע כי לכל היותר, מדובר במחלוקת בתום לב בעניין שיעור הערכת הנזקים, בלא שהוכחה בעליל כוונת מרמה בצדה.

לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיקבע ממצאים לגבי גובה הנזק, ולאחר קביעתו, תהא המבוטחת זכאית לקבלת מחצית מהנזקים בלבד.

מזכירות בית משפט השלום קבעה את התיק שוב בפני השופט שנהב. בפתח הדיון המחודש, ביקשה המבוטחת כי השופט יפסול עצמו מלדון בתיק.

המבוטחת טענה כי השופט הביע עמדה נחרצת בפסק דינו, לפיה היא המבוטחת מסרה מידע כוזב לדולב מתוך כוונת מרמה, וכי קביעה זו של השופט מבוססת על הערכתו מהו הנזק שנגרם למבוטחת בפועל לעומת הנזק שנתבע על ידה.

במצב דברים זה, טענה המבוטחת , מתעורר חשש ממשי למשוא פנים, כי אומדן הנזק לא יעשה על "לוח חלק".

השופט שנהב לא נענה לבקשת הפסילה. השופט קבע כי אין כל חשש ששיקול דעתו יהיה מוטה.

על החלטה זו, הגישה המבוטחת ערעור אשר הובא בפני נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק.

הבעת דעה בהליך קודם, אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, מזכיר הנשיא ברק.

כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים. כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור.

השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין ננעלה, כך שניתן לראות בהליך כולו משחק מכור.

במקרה זה, מודה הנשיא, אכן, השופט שנהב קבע כי במהלך בירור תביעתה, מסרה המבוטחת לדולב עובדות כוזבות בכל הנוגע לשיעור הנזקים שנגרמו לה.

אולם אין בקביעה זו כדי למנוע ממנו מלדון בשאלת היקף הנזקים.

כל זאת משום שהנמקתו בעניין זה היתה לקונית, והוא לא העמיק וחקר לגביה, שהרי הוא דחה ממילא את התביעה בראש ובראשונה בשל אי קיום דרישות המיגון.

במצב דברים זה, ניתן לומר כי השופט שנהב לא גיבש את דעתו בשאלה העומדת לדיון, וכי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

בשולי הדברים נעיר, כי אולי, דווקא משום שהשופט קבע את שקבע, דהיינו שבמהלך בירור תביעתה, מסרה המבוטחת מידע כוזב לגבי היקף נזקיה, למרות שלא העמיק בכך חקר, ראוי היה שתהיה אוזן קשבת יותר לתחושת הפגיעה של המבוטחת.

מערכת משפט כה מפוארת, כמו מערכת המשפט הישראלית, יכולה להרשות לעצמה לסמוך יותר על חוסנה ויושרה ולאפשר במקרים כאלה התדיינות בפני שופט ששני הצדדים אינם פגועים ממנו. הדבר היה רק מוסיף לכבודם של השופטים ולעצמתה של המערכת המשפטית.
מסמך 345