פער באחוזי נכות בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברת הביטוח 

סכום הפיצויים שהשופטים פוסקים לנפגעי גוף מושפע עמוקות משיעור נכותם.

שיעור הנכות נקבע לפיכך בהליכים מאוזנים ומתוך זהירות שלא לקפח איש.

בשלב ראשון מגיש הנפגע לבית המשפט חוות דעת מטעמו.

בשלב הבא מקבל המזיק (או חברת הביטוח של המזיק), הזדמנות לבדוק את הנפגע ולהגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחים מטעמם.

כעת השופט מפעיל את שיקול דעתו אם למנות מומחים מטעמו ולהעזר בהם.

בסוף המשפט, לאחר שלכל צד ניתנה ההזדמנות ההוגנת להציג בפני השופט את עמדתו, מתלבט השופט מהי חוות הדעת הנראית בעיניו יותר.

לא כך בתחום תאונות הדרכים.

בתחום זה רק השופט ממנה מומחים.

בפני המומחה הממונה מטעם השופט, מותר להציג רק מסמכים רפואיים המתארים את הטיפול והבדיקות שהנפגע עבר. חל איסור מוחלט להציג בפניו מסמך שכלולה בו חוות דעת של מומחה מטעם צד כלשהו.

חשיבותו של המומחה שבית המשפט ממנה היא אם כן מכרעת. לצדדים אין למעשה כלים להתמודד עם חוות דעתו, אלא על ידי שאלות הבהרה וחקירה נגדית. לצדדים אסור להביא עדות נוספת של מומחה שתסתור את חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי השופט אלא, כלשון החוק, "ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ומה הדין כאשר השופט עצמו חש כי הוא נמצא במבוי סתום עם המינוי שעשה והוא מרגיש צורך להעזר במומחה נוסף?

כפי שנראה, בשם היעילות, בית המשפט העליון צמצם את שיקול דעתו של השופט להוסיף או להחליף מומחה.

יורי ליפשיץ נפגע בתאונת דרכים. התאונה גרמה לו שבר בירך.

ליפשיץ פנה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל גימלת נכות כללית.

ועדה רפואית של המוסד קבעה כי ליפשיץ נכה בשיעור שלושים אחוז בשל אותו שבר בירך שנפגע בתאונה.

כשנה וחצי לאחר מכן, נבדק ליפשיץ על ידי פרופ' דן עטר, מומחה בתחום האורתופדיה.

עטר מונה על ידי שופטת שלום במסגרת תביעה שהגיש ליפשיץ נגד חברת סהר ציון, מבטחת הרכב בביטוח חובה בו נפגע בתאונה.

בחוות דעתו קבע המומחה, כי לליפשיץ נותרה נכות אורתופדית בשיעור של חמישה אחוזים. המומחה הוסיף והדגיש כי גם נכות זו תיעלם אם ליפשיץ יעבור ניתוח שבמהלכו יוצא מסמר שהוחדר לירך שמאל.

עטר נשאל לפשר הפער העצום שבין חוות דעתו לבין הנכות שנקבעה על ידי רופאי המוסד.

תשובתו הייתה שבדיקתו את ליפשיץ התבצעה לאחר יותר משנתיים מיום התאונה. הבדיקה במוסד נערכה כשבעה חודשים בלבד לאחר התאונה.

שופטת השלום לא מצאה כל דופי בבדיקה שערך עטר. למרות זאת היא החליטה למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי. השופטת נימקה זאת בפערים הקיימים בין קביעת המוסד לבין קביעת המומחה.

המחלוקת בין הצדדים בעניין מינוי המומחה הרפואי הנוסף הגיעה עד בית המשפט העליון.

המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה, מצטט השופט תיאודור אור מדברי עצמו בעבר.

בתום המשפט, השופט מעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובתשובותיו בחקירה הנגדית.

אם לאחר כל אלה חש השופט כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפיתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף.

אולם, מדגיש השופט אור, מינוי שכזה, לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא במשורה.

פער בין קביעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט לבין קביעת המוסד אינו מקרה יוצא דופן המצדיק מינוי של מומחה נוסף, קובע השופט אור.

במיוחד כך הוא הדבר, כאשר המומחה הרפואי נתן הסבר מניח את הדעת לפער בין קביעתו לקביעת המוסד.

הכנסת, מסביר השופט, לקחה בחשבון כי קיימים פערים בגובה הנכויות שמעניקים מומחים שונים באותו התחום.

דווקא עובדה זו, שקיימים סתירות ופערים בין מומחים, היא שהניעה, לדעת השופט, את הכנסת למנוע מהצד המרגיש פגוע להביא חוות דעת רפואיות מטעמו. זאת כדי לחסוך הארכה וייקור ההליך המשפטי שלא לצורך.

לסיכום, קיומו של פער בין חוות דעת של מומחים שונים אינו דבר יוצא דופן.

השופט אור ביטל אם כן את מינויו של המומחה הנוסף ושופטת השלום נאלצת כעת להתמודד עם הפער בין חוות הדעת בעצמה ללא כל עזרה נוספת.
מסמך 327