קלר קסטיאל החליקה על רצפת בית החולים קפלן. התאונה הסתיימה בנכות קשה של 44 אחוזים לצמיתות.
קסטיאל הגישה תביעת רשלנות נגד בית החולים. זה מצדו צרף לתביעה את חברת משמר, אשר הייתה ממונה על עבודות הניקיון בבית החולים.
בדיון שהתקיים בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט משה טלגם, קבע השופט כי רצפת מסדרון בית החולים הייתה רטובה. "החלקה על רצפה רטובה אינה בגדר סיכוני החיים הרגילים שאין בית החולים חב בגינם חובת זהירות".
בית החולים עצמו וחברת משמר הכירו למעשה באחריותם זו, הוסיף השופט, משהנהיגו - למרבה הצער, רק לאחר התאונה - את השימוש בשלטי אזהרה בדבר רצפה רטובה.
לפיכך חייב השופט את בית החולים לפצות את קסטיאל בסכום של למעלה ממיליון ש"ח והוסיף וחייב את חברת משמר לשפות את בית החולים.
כעת פנה השופט לדון בשאלה אם מבטחיה של משמר, חברות הביטוח אליהו והמגן, חייבות לשפות את משמר עבור הסכומים שזו חויבה לשפות בהם את בית החולים קפלן.
במשפט התברר כי בעת אירוע התאונה, הייתה משמר מבוטחת באליהו ובהמגן בפוליסת ביטוח אחריות.
אלא, שלטענת המבטחות, התביעה נגדן התיישנה.
אכן, טענו שתי המבטחות, חברת משמר צורפה לתביעה סמוך לפני תום 7 שנות ההתיישנות. מסיבה זו התביעה נגד משמר עצמה לא התיישנה.
אולם משמר לא צרפה את אליהו והמגן להליכים, אלא כעבור 8 שנים נוספות וכאשר הדיון המשפטי כבר היה בעיצומו.
תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום שקרה מקרה הביטוח. כך בביטוחי חיים, תאונות, מחלות ונכות ובביטוחי נכסים.
בביטוחי אחריות נקבע לכלל זה חריג בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח.
על פי לשון סעיף 70 לחוק, התביעה לתגמולי ביטוח בפוליסות לביטוחי אחריות אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח.
חברת משמר ביקשה להסתמך על חריג זה. מלשון החריג עולה, כי מרגע שהוגשה תביעת הצד השלישי לבית המשפט, אזי תביעת המבוטח נגד המבטח לא תתיישן יותר.
לחילופין, גרסה משמר, תביעת המבוטח נגד מבטחו לא תתיישן, אלא כעבור שבע שנים מיום מתן פסק הדין נגד המבוטח.
זהו גם דין ההתיישנות בין מזיקים במשותף בנזיקין. מרוץ ההתיישנות בין המזיקים לבין עצמם, מתחיל רק עם מתן פסק דין המחייב את המזיק, שנתבע בפועל, לשלם פיצויים לניזוק.
השופט משה טלגם דחה טענה זו. אין כוונת החוק, שהמבוטח רשאי לנהל את ההליכים שנפתחו נגדו מבלי להודיע על כך למבטח ולהמתין למתן פסק דין נגדו ורק אז להגיש דרישת שיפוי למבטח.
"לא ייתכן שהמבטח" - פסק השופט - "לא יוכל להתגונן בתיק העיקרי שנפתח נגד המבוטח ויקבל ידיעה על תביעה רק לאחר שניתן פסק דין סופי באותו עניין".
מנימוקים אלה דחה השופט טלגם את תביעת השיפוי של משמר נגד מבטחותיה וקבע כי משמר חייבת לשפות את בית החולים קפלן באופן עצמאי, ללא אפשרות לממש את פוליסת ביטוח האחריות.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה משמר ערעור לבית המשפט העליון.
את תשומת לבו של השופט אליהו מצא, צד סעיף 65 לחוק הביטוח, הדן במהותו של ביטוח אחריות, לאמור:
"בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה."
לשון הסעיף, מסביר השופט מצא, מלמדת כי "מקרה הביטוח", המקים למבוטח עילה לשיפוי נגד המבטח, חל ביום בו נוצרת העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחוייב כלפי הצד השלישי.
תפיסה מושגית זו, מבהיר השופט, לפיה כבר מעת שנוצרה לצד השלישי עילת תביעה כלפי המבוטח, נוצרת למבוטח עילה לשיפוי כלפי המבטח, מונחת גם ביסוד סעיף 70 לחוק הביטוח.
הרציונל שביסוד סעיף 70 הוא ליצור חפיפה וזהות בין תקופת ההתיישנות של תביעת הצד השלישי נגד המבוטח, לבין תקופת ההתיישנות של תביעת המבוטח לשיפוי מהמבטח.
לפיכך, אליבא דהשופט מצא, מירוץ ההתיישנות בתביעת המבטח נגד המבוטח, מתחיל ביום בו מתחיל מירוץ ההתיישנות של הצד השלישי נגד המבוטח. זאת בכפוף לסעיפים רלבנטיים בחוק ההתיישנות, המאריכים את תקופת ההתיישנות.
למעשה, מבהיר השופט מצא, גם במקרה של משמר היה צריך להתחיל ולמנות את שבע שנות ההתיישנות ביום בו החליקה קסטיאל. מבחינה זו היטיב השופט טלגם עם חברת משמר, כאשר קבע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות שבע שנים מהמועד בו הגיש בית החולים קפלן נגד משמר את ההודעה לצד שלישי.
בקביעתו זו, יצא השופט טלגם מן ההנחה, שעד ליום בו הוגשה נגד משמר ההודעה לצד שלישי מטעם בית החולים, לא ידעה משמר ואף לא יכלה לדעת על קיום העילה נגדה.
בכך ובפועל האריך השופט טלגם את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
למשמר אם כן, ניתנה למשמר ארכה, להגיש את ההודעה לצד רביעי, נגד מבטחותיה, עד תום שבע שנים מהיום בו צורפה משמר לתביעה כצד שלישי.
אלא שמשמר החמיצה גם את הארכה. היא הגישה את ההודעה לצד רביעי רק קרוב לשמונה שנים לאחר תחילת הארכה.
לא יכול להתעורר ספק, פסק השופט, כי ההודעה לצד רביעי, שהגישה משמר נגד מבטחותיה אליהו והמגן, התיישנה.
מסמך 317
קסטיאל הגישה תביעת רשלנות נגד בית החולים. זה מצדו צרף לתביעה את חברת משמר, אשר הייתה ממונה על עבודות הניקיון בבית החולים.
בדיון שהתקיים בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט משה טלגם, קבע השופט כי רצפת מסדרון בית החולים הייתה רטובה. "החלקה על רצפה רטובה אינה בגדר סיכוני החיים הרגילים שאין בית החולים חב בגינם חובת זהירות".
בית החולים עצמו וחברת משמר הכירו למעשה באחריותם זו, הוסיף השופט, משהנהיגו - למרבה הצער, רק לאחר התאונה - את השימוש בשלטי אזהרה בדבר רצפה רטובה.
לפיכך חייב השופט את בית החולים לפצות את קסטיאל בסכום של למעלה ממיליון ש"ח והוסיף וחייב את חברת משמר לשפות את בית החולים.
כעת פנה השופט לדון בשאלה אם מבטחיה של משמר, חברות הביטוח אליהו והמגן, חייבות לשפות את משמר עבור הסכומים שזו חויבה לשפות בהם את בית החולים קפלן.
במשפט התברר כי בעת אירוע התאונה, הייתה משמר מבוטחת באליהו ובהמגן בפוליסת ביטוח אחריות.
אלא, שלטענת המבטחות, התביעה נגדן התיישנה.
אכן, טענו שתי המבטחות, חברת משמר צורפה לתביעה סמוך לפני תום 7 שנות ההתיישנות. מסיבה זו התביעה נגד משמר עצמה לא התיישנה.
אולם משמר לא צרפה את אליהו והמגן להליכים, אלא כעבור 8 שנים נוספות וכאשר הדיון המשפטי כבר היה בעיצומו.
תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום שקרה מקרה הביטוח. כך בביטוחי חיים, תאונות, מחלות ונכות ובביטוחי נכסים.
בביטוחי אחריות נקבע לכלל זה חריג בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח.
על פי לשון סעיף 70 לחוק, התביעה לתגמולי ביטוח בפוליסות לביטוחי אחריות אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח.
חברת משמר ביקשה להסתמך על חריג זה. מלשון החריג עולה, כי מרגע שהוגשה תביעת הצד השלישי לבית המשפט, אזי תביעת המבוטח נגד המבטח לא תתיישן יותר.
לחילופין, גרסה משמר, תביעת המבוטח נגד מבטחו לא תתיישן, אלא כעבור שבע שנים מיום מתן פסק הדין נגד המבוטח.
זהו גם דין ההתיישנות בין מזיקים במשותף בנזיקין. מרוץ ההתיישנות בין המזיקים לבין עצמם, מתחיל רק עם מתן פסק דין המחייב את המזיק, שנתבע בפועל, לשלם פיצויים לניזוק.
השופט משה טלגם דחה טענה זו. אין כוונת החוק, שהמבוטח רשאי לנהל את ההליכים שנפתחו נגדו מבלי להודיע על כך למבטח ולהמתין למתן פסק דין נגדו ורק אז להגיש דרישת שיפוי למבטח.
"לא ייתכן שהמבטח" - פסק השופט - "לא יוכל להתגונן בתיק העיקרי שנפתח נגד המבוטח ויקבל ידיעה על תביעה רק לאחר שניתן פסק דין סופי באותו עניין".
מנימוקים אלה דחה השופט טלגם את תביעת השיפוי של משמר נגד מבטחותיה וקבע כי משמר חייבת לשפות את בית החולים קפלן באופן עצמאי, ללא אפשרות לממש את פוליסת ביטוח האחריות.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה משמר ערעור לבית המשפט העליון.
את תשומת לבו של השופט אליהו מצא, צד סעיף 65 לחוק הביטוח, הדן במהותו של ביטוח אחריות, לאמור:
"בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה."
לשון הסעיף, מסביר השופט מצא, מלמדת כי "מקרה הביטוח", המקים למבוטח עילה לשיפוי נגד המבטח, חל ביום בו נוצרת העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחוייב כלפי הצד השלישי.
תפיסה מושגית זו, מבהיר השופט, לפיה כבר מעת שנוצרה לצד השלישי עילת תביעה כלפי המבוטח, נוצרת למבוטח עילה לשיפוי כלפי המבטח, מונחת גם ביסוד סעיף 70 לחוק הביטוח.
הרציונל שביסוד סעיף 70 הוא ליצור חפיפה וזהות בין תקופת ההתיישנות של תביעת הצד השלישי נגד המבוטח, לבין תקופת ההתיישנות של תביעת המבוטח לשיפוי מהמבטח.
לפיכך, אליבא דהשופט מצא, מירוץ ההתיישנות בתביעת המבטח נגד המבוטח, מתחיל ביום בו מתחיל מירוץ ההתיישנות של הצד השלישי נגד המבוטח. זאת בכפוף לסעיפים רלבנטיים בחוק ההתיישנות, המאריכים את תקופת ההתיישנות.
למעשה, מבהיר השופט מצא, גם במקרה של משמר היה צריך להתחיל ולמנות את שבע שנות ההתיישנות ביום בו החליקה קסטיאל. מבחינה זו היטיב השופט טלגם עם חברת משמר, כאשר קבע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות שבע שנים מהמועד בו הגיש בית החולים קפלן נגד משמר את ההודעה לצד שלישי.
בקביעתו זו, יצא השופט טלגם מן ההנחה, שעד ליום בו הוגשה נגד משמר ההודעה לצד שלישי מטעם בית החולים, לא ידעה משמר ואף לא יכלה לדעת על קיום העילה נגדה.
בכך ובפועל האריך השופט טלגם את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
למשמר אם כן, ניתנה למשמר ארכה, להגיש את ההודעה לצד רביעי, נגד מבטחותיה, עד תום שבע שנים מהיום בו צורפה משמר לתביעה כצד שלישי.
אלא שמשמר החמיצה גם את הארכה. היא הגישה את ההודעה לצד רביעי רק קרוב לשמונה שנים לאחר תחילת הארכה.
לא יכול להתעורר ספק, פסק השופט, כי ההודעה לצד רביעי, שהגישה משמר נגד מבטחותיה אליהו והמגן, התיישנה.
מסמך 317
משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531