האחריות להתנהגותו של סוכן ביטוח 

חוק חוזה הביטוח בא להגן על המבוטח. לפיכך, בין השאר, הוא מטיל את האחריות להתנהגותו של הסוכן, במהלך כריתת חוזה הביטוח, על כתפיה של חברת הביטוח.

והנה במקרה שיובא להלן מתברר כי מערכת בתי המשפט, על כל דרגותיה, סבורה כי גם להגנה זו יש להציב גבולות.

מחמוד כנעאן נפגע בתאונת דרכים ותבע מחברת הביטוח הסנה פיצוי עבור נזקיו.

הסנה טענה כי לא נכרת הסכם ביטוח תקף בינה לבין כנעאן משום שתעודת ביטוח החובה הייתה מזוייפת.

כנעאן לעומתה טען כי התקשר עם הסנה בהסכם ביטוח באמצעות חאלד קבלאווי, ששימש כסוכנה של הסנה.

המחלוקת בין הצדדים נדונה לראשונה בבית משפט השלום.

בית משפט השלום מצא כי די היה בהכחשת חברת הביטוח את עצם היותו של קבלאווי סוכן ביטוח שלה, כדי להטיל על המבוטח את הנטל להוכיח שקבלאווי שימש סוכן של להסנה.

בנטל זה לא עמד כנעאן.

בית המשפט הסתמך בפסק דינו גם על פסק דין פלילי, בו הורשע קבלאווי על פי הודאתו בכך שהציג עצמו החל משנת ?1984 בפני לקוחות שונים, כסוכן ביטוח, כאשר בפועל לא היה לו היתר או רשיון כדין לעסוק בכך.

פסק הדין הפלילי לא נסתר במהלך המשפט משום שקבלאווי לא העיד.

עוד התברר כי תעודת הביטוח זויפה בידי קבלאווי.

במשפט עלו גם נסיבות מחשידות הכרוכות בהתנהגותו של המבוטח כנעאן. עם זאת לא נמצאה ראיה לכך שכנעאן היה שותף לזיוף הפוליסה.
לאור כל אלה נדחתה תביעתו של כנעאן.

כנעאן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

זה האחרון ביטל את קביעתו של בית משפט השלום כי קבלאווי כלל לא היה סוכן מטעם חברת הביטוח.

הנטל להוכחת עניין זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, היה מוטל על חברת הביטוח ואילו זו האחרונה לא כפרה בקשריה עם קבלאווי כפירה מוחלטת.

בהעברת נטל ההוכחה על כתפי המבוטח, יש משום הטלת "משימה כמעט בלתי אפשרית" על המבוטח. בידי המבוטח אין ולא יכולה להיות כל אינפורמציה בנוגע למערכת היחסים הפנימית בין הסוכן לבין חברת הביטוח.

מאידך גיסא גם בית המשפט המחוזי קבע כי לא נכרת חוזה בין חברת הביטוח לבין כנעאן.

תעודת הביטוח, הבהיר בית המשפט, אמורה הייתה לשמש מקור החבות של חברת הביטוח. ואילו במקרה זה התעודה אינה אלא מסמך מזויף ודמי הביטוח לא שולמו כלל לחברת הביטוח כנדרש.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי במקרה זה יש בפעולות המרמה והזיוף שלקבלאווי הנושאות אופי פלילי, משום חריגה חמורה מהרשאת חברת הביטוח, ולכן אין לחייב את האחרונה בגין מעשיו.

בית המשפט הוסיף גם, כי בביטוחי חובה, על המבוטח לשלם בעצמו את התשלום בגין ביטוח החובה. פעולה זו כלל אינה במסגרת תפקידיו של הסוכן כמורשה מטעם חברת הביטוח.

קבלאווי חפץ לערער לבית המשפט העליון אולם מאחר ועניינו נדון כבר בשתי ערכאות, היה קבלאווי זקוק לרשות ערעור.

השופט אליעזר ריבלין קבע כי אין זה מקרה הראוי להידון בבית המשפט העליון.

שתי הערכאות הקודמות השתכנעו כי קבלאווי זייף במרמה את המסמך שנטען להיות פוליסת ביטוח.

בפועל גם לא שולמו לחברת הביטוח דמי הביטוח.

בנסיבות אלה, התוצאה אליה הגיעו שתי הערכאות דלמטה, לפיה הסנה אינה אחראית כלפי כנעאן ואין כיסוי ביטוחי לנזקיו, היא התוצאה הראויה.

תוצאה זאת נכונה היא בין אם מטעמיו של בית משפט השלום, לפיהם אין המדובר כלל בסוכן מטעם חברת הביטוח ובין אם מטעמיו של בית המשפט המחוזי, כי המדובר בסוכן ביטוח שחרג מהרשאתו וביצע פעולות זיוף ומרמה.

מקום בו מדובר במעשים כה חמורים ואף חריגים של סוכן הביטוח, מבהיר השופט, ניתן לומר באופן ברור כי לא קמה חבות לחברת הביטוח.

אין המדובר במקרה גבולי, פסק השופט, וממילא גם לא מתעורר הצורך להכריע בשאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בדרגה שלישית.
מסמך 314