כנגד חקירת מכבי האש 

באחד הימים נהג אמיל פרץ במשאית חברת אלי בלוק תחבורה, מכיוון מצפה רימון לעבר בית לחם.

כשהגיע לכביש עוקף חוסאן, חש פרץ בריח של פלסטיק שרוף.

פרץ ירד מהמשאית והבחין בעשן מתחתיה.

לפתע החלה המשאית לעלות באש.

עד שהגיעו כוחות ההצלה למקום, תא הנהג של המשאית נשרף כליל.

עד כאן גרסתו של פרץ לשרפת המשאית.

המשאית הייתה מבוטחת בחברת הביטוח מגדל.

אנשי מגדל שטפלו בתיק, חשדו כי פרץ היה מעורב בשרפת המשאית. זאת למרות שרשויות הכבאות תמכו בגרסת פרץ.

חקירה רשמית של מכבי האש קבעה כי על פי הממצאים שנאספו במקום, אכן, סביר להניח כי כשל במערכת החשמל של המשאית הוא שגרם לדליקה ולא הצתה מכוונת.

במשפט שהתנהל בפני השופט דוד מינץ, מבית משפט השלום בירושלים, עלה על דוכן העדים ינון יצחקי, חוקר האירוע מטעם תחנת מכבי האש בקריית ארבע.

מחקירתו הנגדית של יצחקי הסתבר, כי היה זה האירוע הראשון הרציני של תחנת הכבאות בקריית ארבע.

צוות הכיבוי מקריית ארבע הגיע למקום האירוע כעשרים וחמש דקות לאחר יציאתו מקריית ארבע ורק לאחר שצוות כיבוי אחר מירושלים כבר היה במקום וכמעט כיבה את כל הדליקה.

יצחקי העיד כי מוקד השריפה היה בתא הנהג בסמוך לידית ההילוכים. הצוות החוקר ניסה לגלות שרידים של חומרים מאיצים, אך הואיל והחריכה הייתה כה גדולה, הדבר לא עלה בידם.

יצחקי לא ידע להגיד בוודאות כי מקור הדליקה היה מלוח הנתיכים או מקצר חשמלי, אולם טען, כי המסקנה הסבירה הייתה שהדליקה נבעה מקצר חשמלי שמקורו באזור לוח הנתיכים, דבר שיכול, על סמך ניסיונו, להסב נזק גדול.

עם זאת, יצחקי הודה, כי חרף מסקנתו, הוא לא יכול לשלול כי מדובר בהצתה מכוונת.

השופט מינץ סיכם את עדותו של יצחקי בכך, שלא ניתן להסיק ממנה דבר.

בנקודה זו, מוסיף השופט, גם אין ללמוד דבר מהעובדה שלא נפתח תיק משטרתי כנגד פרץ. אין בכך כל סיוע לגרסת פרץ. לכל היותר ניתן להסיק, שהמשטרה לא ראתה מקום לאור חוסר ממצאים לפתוח בחקירה מיוזמתה.

גם פרץ נחקר בבית המשפט. הרושם שהותיר על בית המשפט לא היה מוצלח וחיובי במיוחד.

מהחקירה התברר כי פרץ הנו שותף מלא בעסקי חברת אלי בלוק תחבורה. דבר מזה לא הוצהר בחקירתו הראשית, "מה שאומר יותר מדרשני", העיר השופט.

פרץ אישר בעדותו את ממצאי החוקר יצחק מלבסקי, שהופעל על ידי מגדל, כי אלי בלוק תחבורה נטלה הלוואה בסך של כ - 400,000 ש"ח לשם רכישת המשאית וכי במשך כמחצית השנה לפני האירוע המשאית העמדה בכניסה לגבעת בית שמש מחוסרת עבודה.

פרץ "לא זכר", כי בדיוק בתקופה שקדמה לאירוע, המשאית הוצעה למכירה ולא נמצא לה קונה.

פרץ גם "לא זכר" כי שבעה חודשים לפני האירוע, אלי בלוק תחבורה, לא ראתה לנכון לטפל במשאית, למרות שלפני כן היא הקפידה לטפל בה מדי חודש-חודשיים במוסך.

לפרץ גם לא היה הסבר מדוע רשיון המשאית לא היה בתוקף בזמן האירוע והיא לא עברה את מבחן הרישוי השנתי.

סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אם "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו".

לדעת השופט, "על פי הגדרת סעיף 26, על המבוטח הנטל להוכיח שאין לו יד בקרות מקרה הביטוח.

ייתכנו גם מקרים שבהם יתחשב בית המשפט לעניין כמות הראיות המוגברת שתידרש מהמבוטח בנסיבות מיוחדות שעל פיהן העובדות לאשורן ידועות למבוטח, ולמבטח קיים קושי להוכיח את מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח.

מנגד, ייתכנו נסיבות אחרות שבהן גם למבוטח אין כל ידיעות על דרך אירוע מקרה הביטוח, והוא יאלץ להסתמך על נסיבות עובדתיות אובייקטיביות שיוכחו ועל עדותו שלו. במקרה כזה יכול להיות משקל רב לעדותו של המבוטח ולרושם שזו תותיר על בית המשפט.

הדעה הרווחת כיום היא, כי לאור העובדה, שבחלק גדול של המקרים, העובדות הן בידיעת המבוטח בלבד, אך לא בידיעת המבטח, ראוי הוא שהנטל להוכחת אי מעורבותו של המבוטח בגרימת מקרה הביטוח באופן מכוון, יהיה על המבוטח ללא הבחנה בין סוגי הביטוח השונים".

במקרה זה, פוסק השופט, חוסר מהימנותו של פרץ, הימנעותו של בעל החברה השני מלהעיד, הסתירות בעדויותיהם ובגרסאותיהם, העובדה שהיה בכוונת השותפים למכור את המשאית לפני האירוע - דבר שהוסתר ע"י פרץ בעדותו, העובדה שהמשאית לא הייתה מטופלת כיאות, העובדה שבעלת המשאית הייתה בקשיים כלכליים מחוסרת עבודה, מובילות לקראת המסקנה שאלי בלוק תחבורה כשלה בהוכחת מקרה הביטוח.

תוך שקילת מאזן ההסתברויות, ניתן לקבוע, כי המקרה היה מכוון ע"י המבוטחת.

בסופו של יום, התביעה אם כן נדחתה.
מסמך 302