התחשמלות כתאונת דרכים 

חאג' מוסא שמש מנהל עבודה בחברת א' דורי.

באחד הימים עסק מוסא בחיבור אונקל של כבל מנוף לדוד בטון.

מוסא משך שרשרת, שהשתרבבה מהאונקל, כדי לקרב את האונקל לדוד הבטון.

באותו רגע, או זמן קצר קודם לכן (הדבר לא הוברר עד תום), הורמה זרוע המנוף לגובה רב ופגעה בקווי מתח גבוה.

מוסא התחשמל ומת.

בין חברת הביטוח אררט, מבטחת המנוף בביטוח חובה, ובין חברת הביטוח הפניקס, מבטחת חברת א' דורי בביטוח חבות מעבידים, נפלה מחלוקת.

כל אחת מהמבטחות טענה בלהט, כי חברתה, היא זו שחייבת לפצות את בני משפחת המנוח.

ליבת המחלוקת היא בשאלה, אם אירוע ההתחשמלות מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

היה וייקבע כי בתאונת דרכים מדובר, תיפול מלוא החבות על מבטחת החובה של המנוף (מכוח הוראת ייחוד העילה שבחוק הפיצויים).

היה וייקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, תוטל החבות (בכפוף לקביעה כי המעבידה אכן התרשלה) על מבטחת חבות המעבידים.

בשלב בו המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט העליון, היה כבר ברור כי התאונה לא התרחשה "עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה", מסגרת הקרויה על ידי השופטים "ההגדרה הבסיסית"; שהרי בעת האירוע לא נעשה שימוש במנוף "למטרות תחבורה".

השאלה היחידה שנותרה תלויה באוויר היא האם האירוע נכנס לגדר מה שהשופטים מכנים "החזקה החלוטה המרבה" דהיינו, כלשון החוק, "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב".

ושוב, גם כאן לא היו חילוקי דעות כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המכני של המנוף לבין ההתחשמלות; שהרי מבחינה עובדתית לא היה ספק, כי העלאת המנוף עד כדי נגיעתו בקווי המתח היא שהובילה להתחשמלותו של המנוח.

חילוקי הדעות התמקדו אך בשאלה אם קיים גם קשר סיבתי משפטי. מונח אחרון זה, קשר סיבתי משפטי, משמש למעשה מכשיר להחלת מה שנראה נכון בעיני השופטים היושבים בדין ("מדיניות משפטית צודקת").

עד היום, בכל מקרי ההתחשמלות שבאו בפני הרכבי בית המשפט העליון, נקבע כי אין הם מהווים תאונת דרכים.

כך למשל, בפרשת קואסמה (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661), הכוח המכני של הרכב הפעיל משאבת בטון. עובד הרים צינור שיצא מהמשאבה. הצינור נגע בכבל חשמל. העובד התחשמל.

בית המשפט העליון קבע כי אין קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכני של הרכב, ששימש כאמור לשאיבת בטון, לבין הנגיעה בקווי החשמל.

מקרה דומה נדון בפרשת קצרה (ע"א 2606/97, 5168 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' קצרה גבריאל ואח', פ"ד נד(1) 297). עובד ביצע עבודות גיזום כשהוא עומד על כף של טרקטור. הכף הייתה במצב נייח. במהלך עבודת הגיזום נגע העובד בכבל חשמלי וספג מכת חשמל. בית המשפט העליון פסק שוב, כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המנועי של הטרקטור לבין התאונה.

מקרה נוסף בסוגייה זו, נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת סאמר (ת.א. (חי') 10249/97 סאמר בנימין ואח' נ' בולוס בנימין ואח' (לא פורסם)).

עובד הורם לגובה ניכר באמצעות מלגזת הרמה, כשהוא ניצב בתוך "כלוב" המחובר לזרוע המלגזה. לאחר ייצוב זרוע המלגזה למצב סטטי, נגע העובד, בשלט פרסומת שהיה תלוי בקרבת מקום. העובד התחשמל.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יצחק יעקבי-שווילי, קבע כי התאונה אינה תאונת דרכים. זאת שוב בשל העדר קשר סיבתי משפטי.

השופט הביע את דעתו כי האבחנה הנכונה היא בין אירוע בו הזרוע הונפה והנוסעים הובלו בכלוב אל מקור הסכנה, לבין אירוע בו ההנפה וההובלה נסתיימו, הזרוע כבר עומדת, העובד חדל להיות בתנועה ולאחר מכן מתרחשת ההתחשמלות. הארוע הראשון מהווה תאונת דרכים. השני לא.

השופט אנגלרד מתבונן אל תוך פסיקה זו ומסביר כי השופטים למעשה הבחינו בין המצבים השונים באמצעות מבחן של זמן.

השופטים הבדילו, כלשונו, "בין אירוע שהתרחש תוך כדי הנפת הזרוע באמצעות הכוח המכני של הרכב לבין אירוע שהתרחש לאחר ייצוב הזרוע".

אלא שהחלת מבחן הזמן מעוררת קושי אמיתי. בתאונות מסוג זה, לא אחת, העובדות לעולם אינן מתבררות עד תומן. כך לדוגמא, האם יוכל מישהו לקבוע ברצינות מתי מוסא המנוח נגע בשרשרת, האם לפני שזו התייצבה, או שמא לאחר מכן?

השופט יצחק אנגלרד מציע אבחנה אחרת. לדעתו, בכל המקרים שנדונו עד היום, ההתחשמלות ארעה שעה שכלי הרכב, על כל חלקיהם, היו במצב נייח. הנגיעה בכבלי החשמל באה כתוצאה מפעולה עצמאית של הנפגע.

לעומת זאת, במקרה של מוסה, ההתחשמלות נגרמה כתוצאה מנגיעת זרוע המנוף בכבלי החשמל.

השופט אנגלרד מודה בגילוי לב כי אבחנה זו היא דקה, אך לדעתו, היא נוגעת במהות הקשר הסיבתי. לעומת זאת, הבחנה בין נגיעת הנפגע בשרשרת לפני סיום תנועת זרוע המנוף לבין נגיעה לאחר סיום תנועת הזרוע, אינה נראית מוצדקת, שעה שבשני המקרים המגע עם קווי החשמל הוא תוצאה של תנועת הזרוע.

המחשה נוספת לנכונות מבחנו רואה השופט בדוגמא אחרת: נניח כי רכב בעל מנוף נוגע בקווי חשמל בשעת נסיעתו. אין ספק, כי התחשמלותם של הנוסעים ברכב תיחשב לתאונת דרכים במסגרת ההגדרה הבסיסית.

תוצאה זו אינה משתנה כאשר הרכב מחושמל כתוצאה ממגע עם קווי חשמל חיצוניים בשעת חנייתו ונוסע נכנס לרכב לשם נסיעה ונפגע מהתחשמלות. כאן מדובר בתאונת דרכים במסגרת ההגדרה הבסיסית.

השופט אדמונד לוי מסכים לתוצאה אליה הגיע השופט אנגלרד וגם לנימוקיו.

הנשיא אהרון ברק מסכים אף הוא לתוצאה של השופט אנגלרד. אולם השופט ברק נותר נאמן למבחן הזמן. השופט ברק מבהיר כי נקודת המוצא להכרעתו במקרה של מוסא המנוח היא העובדה שהתחשמלותו של המנוח אירעה בו זמנית עם נגיעת המנוף בכבל החשמל.

השופט ברק מודע כנראה לקושי הקיים במקרים אלה, לאתר את נקודת הזמן בה ארעה ההתחשמלות. לפיכך, נאחז הנשיא, כלשונו, "בתשתית העובדתית עליה הוסכם בין הצדדים בתיק זה, באשר לדרך בה אירעה התאונה:

"בעת אירוע התאונה הורמה זרוע המנוף לכ-20 מטר לגובה ופגעה בקווי מתח גבוה. המנוח נגע באונקל של הכבל של המנוף כדי לחברו לדוד הבטון והתחשמל למות..."."

לעניות דעתנו, אין זה ברור כלל מנוסח הסכמת הצדדים לגבי העובדות, המצוטט לעיל, כי התחשמלותו של המנוח אירעה בו זמנית לנגיעת המנוף בכבל החשמל.

מכל מקום, ההתמודדות של השופט אנגלרד עם הקושי המתעורר בסוגייה זו, נראית מעשית יותר מאשר התבססות על ניסוח מקרי של הסכמות בין עורכי דין.
מסמך 283