עזרה הדדית 

גאבר עקאב עבד במפעל בלוקים.

למפעל הבלוקים היו ארבעה בעלים. לשניים מהבעלים היה עסק נוסף של עבודות תשתית.

מפעל הבלוקים היה מכוסה בפוליסה לביטוח חבות מעבידים בחברת הביטוח כלל. העסק הנוסף, של עבודות תשתית, לא נכלל בביטוח.

באחד הימים, נתבקש עקאב לפתוח חבית בעזרת מבער. בתוך כך, הוא נפגע.

את תביעתו לפיצויים הגיש עקאב בבית משפט השלום בחדרה.

במשפט ניסתה כלל להראות, כי התאונה התרחשה תוך כדי ביצוע פעולה שנועדה לשרת את העסק הנוסף, שלא בוטח.

כלל השליכה את יהבה על שיחה שהוקלטה בין החוקר מטעמה לבין אחד הבעלים, זה שלא היה שותף בעסק האחר.

אלא שתוכנה של הקלטת נשמע "חשוד" בעיני השופט שאול מנהיים, שבפניו הובאה המחלוקת .

כבר בתחילת השיחה המוקלטת רומז החוקר, ברמז "עבה כפיל", כי חבותה של כלל אינה מובנת מאליה וכי יתכן שהיא לא תשלם את תגמולי הביטוח.

החוקר גם אומר לשותף הנחקר "תעזור לנו ואנו נעזור לך".

אמירה זו, בעיני השופט, היא בבחינת פיתוי. במיוחד כשהיא באה בצמוד לרמז לפיו יתכן שהביטוח אינו מחייב את כלל.

ולא רק שהיה פיתוי - היה גם מי שנלכד בפיתיון. השותף מבטיח באותה שיחה, כי למרות שלא חזה בתאונה, הוא יוכל להביא ראיות לכך שהתאונה לא אירעה במסגרת העבודה במפעל הבלוקים, אלא במסגרת פעילות עבור העסק הנוסף (בו כאמור הוא לא היה שותף). בתמורה, דרש אותו שותף מסמך, שיבטיח כי אם יקיים את הבטחתו, הוא לא יתבע.

ברור מההקלטה כי השותף רצה להיות "מחוץ לתמונה". משנרמז לו כי יתכן שאין מי שיעמוד מאחורי הביטוח, ביקש ל"עזור" לכלל כדי שהיא "תעזור" לו.

מה שלא עולה מהקלטת, תמה השופט, הוא כי בין השותפים שררה יריבות. הדובר רצה באותה הזדמנות "לסגור חשבון" ישן עם שותפיו למפעל.

אלא שהדובר היה גם השותף שחתם על ההודעה למוסד לביטוח לאומי. בהודעה זו הוא הצהיר כי התאונה אירעה במסגרת העבודה במפעל הבלוקים.

אשר לראיות שהבטיח השותף הנחקר על גבי סרט ההקלטה - הללו לא הוצגו במשפט. מכאן, מסיק השופט כי ראיות אלה כנראה אינן תומכות בגרסתה של כלל.

גם הראיות שהוצגו לא תמכו בגרסתה של כלל.

כלל נתלתה בעובדה כי יום התאונה היה יום גשם. בימים גשומים, לא עסקו בייצור הבלוקים.

אולם, עקאב היה עובד תחזוקה. הוא לא עסק בייצור בלוקים. לכן, גם בימים גשומים היה לפעמים מגיע לצורך ביצוע עבודות תחזוקה. למעשה, גם עובדי היצור היו מגיעים לפעמים בגשם לעבודה חלקית, ככל שניתן.

עוד ניסתה כלל להראות כי העבודה שביצע עקאב היתה עבודה פרטית עבור מעסיקיו.

בעניין זה עמדת השופט נחרצת; מבחינת העובד אין זה משנה אם העבודה שמעסיקו הורה לו לבצע נועדה לצרכיו הפרטיים של המעסיק או לצורכי המפעל. העובד מקבל הוראה ואין עליו להרהר אחריה. הוא אינו אמור להתווכח או לברר לשם מה נחוצה פתיחת החבית שנתבקש לבצע. במיוחד אמורים הדברים שעה שמדובר בעבודה של פתיחת חבית שאינה חריגה מבחינתו ושכבר ביצע פעולות שכמותה כחלק מעבודתו במפעל הבלוקים ולצורכי המפעל.

מכל אלה ואחרים, קובע השופט כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו של עקאב במפעל הבלוקים ולכן, היא מכוסה בביטוח של כלל.

כמוצא אחרון ניסתה כלל לטעון כי לעקאב אשם תורם בקרות התאונה.

גם טענה זו דוחה השופט מנהיים.

עקאב לא קיבל הדרכה באשר לכללי הבטיחות בפתיחת חביות. הוא לא הודרך לגבי שיטת הפתיחה ולא הונחה באילו אמצעים לפתוח.

לזה ענתה כלל, שהמעבידים סמכו על עקאב, כי הוא מכיר את עבודת פתיחת החביות היטב, וכי אין כל צורך להדריכו או לפקח עליו.

לדעת השופט, זו אינה גישה נאותה מצדו של מעביד.

הבטיחות איננה יכולה להיות באחריותו הבלעדית של העובד, אפילו הוא מומחה בתחומו יותר ממעסיקו. הרי ידוע שעובד עלול לגלות "מסירות יתר". חובת המעביד להגן עליו מפני סיכונים הכרוכים בעבודתו אפילו מפניו הוא.

במקרה זה, קובע השופט, גם אין מדובר בסיכון "רגיל", כגון הסיכון שעובד המרים חפץ בעל משקל ייפגע אם לא יאחז היטב בחפץ וזה יישמט מידיו ויפגע בו. מדובר כאן בסיכון שיש להגן מפניו. היה צורך להקפיד ולהבחין בין חביות ריקות המיועדות לחיתוך לבין חביות המכילות שמן; היה צורך לקבוע נוהל שיאמת ריקון חביות משאריות תכולתן לפני החיתוך; היה צורך לוודא פתיחת הפקק לפני החיתוך. יתכן והיה צורך בפעולות נוספות. כל אלה, קובע השופט, לא נעשו.

מכאן, ולאור העובדה כי עקאב חבש מסיכת מגן בעת ביצוע העבודה, קובע השופט כי אין לייחס לו כל רשלנות תורמת.
מסמך 272