תגמולי ביטוח מופחתים בשל תביעות קודמות לא מדווחות 

יש הטועים לחשוב, כי תשובות בלתי נכונות, שמוסר המבוטח במענה לשאלות המועלות בהצעת הביטוח, פוטרות את המבטח אוטומטית מכל חבות.

הדברים אינם כה פשוטים.

סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 מדבר על תוצאותיה של הפרת חובת הגילוי.. סעיף זה קובע כי אם מתברר כי תשובותיו של המבוטח לא היו מלאות וכנות, אזי:-

"אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו..."

הסעיף מעלה שלוש חלופות:

בראשונה, המבטח חייב להוכיח כי המבוטח הפר את חובת הגילוי בכוונת מרמה.

בשנייה, המבטח חייב להוכיח כי מבטח סביר, לא היה מבטח את המבוטח (מפר חובת הגילוי) לו ידע את המצב לאמיתו.

כאשר מתקיימת אחת משתי החלופות, פטור המבטח כליל מחבותו.

מבטח שלא יצליח לעמוד בנטל השכנוע של אחת משתי החלופות הראשונות, יוכל לפנות לחלופה השלישית של תגמולי ביטוח מופחתים.

ההפחתה תיעשה בהתאם לפרמיה שהמבטח היה גובה אילו ידע את העובדות הנכונות ביחס לפרמיה שנגבתה בפועל. כך לדוגמא, אילו היה אותו מבטח גובה תוספת פרמיה של מאה אחוזים, ישלם רק מחצית מתגמולי הביטוח.

דוגמא להחלת סעיף זה מצויה במקרה של אברהם אינבהר אשר מכוניתו נפגעה בתאונת דרכים.

אינבהר פנה אל מבטחת רכבו, הכשרת היישוב, בדרישה כי תפצה אותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו ולרכב צד שלישי בו פגע.

הכשרת היישוב דחתה את תביעתו של אינבהר מאחר ובהצעת הביטוח הוא הצהיר כי הייתה לו תביעה אחת במהלך שלוש השנים שקדמו לתקופת הביטוח, בעוד שנתברר כי בפועל היו לו שלוש תביעות קודמות.

לטענת הכשרת היישוב, לו הייתה יודעת על עברו הביטוחי של אינבהר לא הייתה מסכימה לבטחו אף בדמי ביטוח מרובים יותר, כפי שכל מבטח סביר היה נוהג במקרה זה.

לאור סירובה של הכשרת היישוב לפצותו, הגיש אינבהר תביעה במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה.

התביעה נתבררה בפניו של השופט יצחק עמית.

לא הייתה מחלוקת כי הצהרתו של אינבהר באשר לעברו הביטוחי לא הייתה נכונה. אולם אינבהר טען כי לא הייתה לו כל כוונה להסתיר את עברו הביטוחי וכי עשה זאת בתום לב.

אינבהר הוא אדם מבוגר, בן שבעים. השופט קיבל את טענתו כי הטעה את הכשרת היישוב בתום לב וללא כוונת מרמה וכי בעת שהוצגה לו השאלה בטלפון, לא זכר כי היה מעורב בשלוש תאונות קודמות. הא-ראיה: כאשר נתבקש אינבהר על ידי השמאי להציג לו אישורים בגין תאונות קודמות, אינבהר לא הסתיר את עברו הביטוחי והעביר את כל החומר שהתבקש.

לפיכך קבע השופט, אין לראות את אינבהר כמי שענה לשאלות שנשאל בכוונת מרמה, לכן לא חלה במקרה זה החלופה הראשונה של סעיף 7(ג)1.

אינבהר מבוטח כיום בחברת ביטוח אחרת, לה דיווח על עברו הביטוחי. מכאן, סבר השופט, טענתה של הכשרת היישוב לפיה אף מבטח סביר אחר לא היה מסכים לבטח את אינבהר לו היה יודע על עברו הביטוחי, אינה נכונה. לפיכך גם החלופה השנייה של סעיף 7(ג)2 אינה חלה במקרה זה.

יוצא, אפוא, כי הכשרת היישוב חייבת בתשלום תגמולי ביטוח מופחתים מכוח סעיף 7(ג) רישא. הכשרת היישוב חייבת בתשלום תגמולי ביטוח באותו היחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלה לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים.

אולם, הכשרת היישוב טוענת כי על פי המדיניות הנהוגה אצלה, היא לא הייתה מתקשרת מלכתחילה עם אינבהר אילו ידעה את המצב לאשורו.

בהעדר תשובה מפורשת למקרה כזה בחוק, ועל דרך ההיקש לסעיף 7(ג)2 יש לקבוע כי הכשרת היישוב תשלם לאינבהר דמי ביטוח מופחתים לפי היחס שבן הפרמיה שנגבתה על ידו לבין הפרמיה שמבטח סביר היה גובה, לו היה יודע את המצב לאשורו, פסק השופט עמית.

הפרמיה השנתית שמשלם אינבהר לחברת ביטוח כיום עבור ביטוח רכבו עומדת על סכום של 3,688 ש"ח. הפרמיה ששילם אינבהר להכשרת היישוב עמדה על 2,594 ש"ח. היחס בין שני הסכומים הוא כ- 70 אחוז.

לפיכך הכשרת היישוב תשלם לאינבהר 70 אחוז מהנזק שנגרם לרכבו ולרכב צד שלישי, קבע השופט עמית.

מסמך 256