על מי נטל השכנוע, להוכיח כי ידו של המבוטח לא הייתה במעל 

באחד הימים נפרצה דירתו של עומר אבו ראס.

הדירה הייתה מבוטחת בחברת אריה. אלא שזו סירבה לשלם לאבו ראס את תגמולי הביטוח. לטענתה, אבו ראס ביים את הפריצה.

המחלוקת בין הצדדים הונחה על שולחנה של השופטת נבילה דלה-מוסא מבית משפט השלום בנצרת.

בפרשת וייסנר, מזכירה השופטת, נקבע כי במקרה ביטוח של פריצה וגניבה, "על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו".

אשר לדרך ההוכחה נקבע כי "די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו לא הייתה באירוען כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה, בדרך כלל, מטבע הדברים, להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד איתן, וספק, אם ישאר, יפעל נגדו".

לקבלת סקירה של פסק הדיןלחץ כאן.

לאור זאת, פונה השופטת לבחון אם אבו ראס עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

אבו ראס, היא קובעת, הוכיח את החיוב.

הוא תיאר בעדותו כי עם שובו הביתה גילה שהחלון שבור והדירה הפוכה. בבדיקה שערך נוכח כי חסרים דברי ערך ומכשירי חשמל. גרסתו זו אומצה על ידי השמאי מטעם אריה. היא גם נתמכה באישור משטרה ובתמונות שצולמו במועד האירוע.

ומה באשר להוכחת השלילה?

אבו ראס העיד כי באותו יום בילה עם משפחתו בחתונה, לאחריה ביקר את דודו. רק כשחזר, התגלה דבר הפריצה. הדוד הובא לעדות, ואישר את הגרסה.

יחד עם זאת, קובעת השופטת, נסיבות מוזרות אופפות את הסיפור. קיימים סימני שאלה המעיבים על גרסתו של אבו ראס.

כך, למשל, שם הדוד שהובא להעיד בבית המשפט, שונה משם הדוד שנמסר לשוטרים ולחוקרי אריה. גם שעות הביקור אצל הדוד ושעת הפנייה למשטרה שונים. היו גם סתירות באשר לחפצים שנגנבו, מיקומם בדירה ומועד רכישתם.

כל אחת מהסתירות כשלעצמה, לו הייתה חלק מעדות רציפה ואמינה, לא הייתה משמיטה את אמינות הגרסה של אבו ראס. אולם, כאן מדובר ברצף של סתירות אשר בהצטברותן, מצביעות על היעדר אמינותו של אבו ראס.

כמות הסתירות אינה משאירה מקום לספק בעיני השופטת כי אבו ראס אינו אמין וכי האמת אינה מונחת כנר לרגליו.

לכך, יש להוסיף את העובדה כי עדותו של אבו ראס, למעשה, היא עדות יחידה. עדות הדוד, קובעת השופטת, התייחסה אך ורק לעצם שהותו אצלו באותו ערב, לא לעצם הפריצה ולשאלת מעורבותו של אבו ראס בביצועה.

העובדות המחשידות, הנסיבות המעורפלות של הפריצה והסתירות שנמצאו בגרסתו של אבו ראס, כל אלה ביחד יש בהן, לדעת השופטת, כדי לעמוד בנטל הרובץ על המבטחת להראות כי לאבו ראס הייתה יד באירוע הפריצה.

אבו ראס, לעומת זאת, לא הצליח להתמודד עם העובדות המחשידות. מן הראוי, אפוא, שהספקות שנותרו בגרסתו, יפעלו נגדו.

כתוצאה, פוסקת השופטת, אריה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח.

מסמך 251