תאור חורבן העיר ביתר 

חורבן ביתר


הקדמה
לאחר חורבן בית המקדש השני, נותרה עיר אחת סמוך לירושלים שהצליחה לעמוד בפני הרומאים בלי שהצליחו לכובשה. מנהיגה של עיר זו, ביתר, היה גיבור עצום בשם בר כוכבא.
בר כוכבא גייס לצידו צבא חזק ביותר. כל אדם שחפץ להצטרף לצבאו, היה צריך לקטוע את בוהן ידו. בכך הוכיח את גבורתו ואת אומץ ליבו. כך אסף בר כוכבא מאתיים אלף חיילים קטועי אצבע לצבאו.
אמרו לו חכמי ישראל: "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים? אם רצונך לבחון אותם, עליך לבחון אותם בצורה אחרת. אדם שיצליח לעקור ארז מהלבנון תוך כדי רכיבה על סוס, יוכל להצטרף לצבאך". בר כוכבא עשה כדבריהם ואסף מאתיים אלף חיילים נוספים המסוגלים לעקור ארז מהלבנון תוך כדי רכיבה על סוס.
עם צבאו החזק הצליח בר כוכבא לשמור על ביתר, ובמשך חמישים ושתיים שנה לאחר החורבן לא הצליחו הרומאים לכבוש את העיר.

מצור על ביתר
באותם ימים, נהוג היה שכאשר נולד תינוק, היו שותלים עץ ארז, וכשנולדה תינוקת, היו שותלים עץ שיטה. את האילנות הללו היו קוצצים לפני חתונתם כדי להכין מהם חופה.
באחד הימים עברה בת הקיסר ליד העיר ביתר ונשברה יתד במרכבתה. מיד קצצו עבדיה עץ ארז כדי לעשות ממנו יתד חדש. כשראו זאת היהודים, כעסו מאד והיכו את מלווי בת הקיסר.
הלכו הרומאים לאדרייאנוס, קיסר רומא, ואמרו לו שיהודי ביתר מורדים בו. כששמע זאת הקיסר, חרה אפו והחליט לחדש את המלחמה על ביתר ולכובשה בכל מחיר. מיד שלח את צבאו לצור על העיר. מלחמות רבות ניטשו בין צבאות אדרייאנוס לצבאות בר כוכבא.
בעיר ביתר היה צדיק גדול, דודו של בר כוכבא, ושמו רבי אלעזר המודעי. כל אותם ימים היה רבי אלעזר שרוי בשקו ובתעניתו, התפלל לפני ה' וביקש: "רבונו של עולם, אל תשב בדין היום".
בזכות תפילותיו לא נפלה ביתר בידי האויב שצר עליה במשך שלוש שנים וחצי. בסופו של דבר, התייאש אדרייאנוס ורצה לחזור לארצו. בא כותי מתושבי האזור ואמר לו: "כל זמן שתרנגולת זו מתפלשת בעפר (רבי אלעזר המודעי שעסק בתפילה ובתענית), לא תוכל לכבוש את העיר. תן לי, ואני אדאג שתצליח לכבוש את העיר עוד היום".

"אנשי אמונה אבדו"
נכנס הכותי לביתר וראה את רבי אלעזר עומד ומתפלל. ניגש אליו הכותי ועשה את עצמו לוחש דבר סוד באוזנו של רבי אלעזר, אולם רבי אלעזר לא הרגיש בכך.
הלכו ואמרו לבר כוכבא: "דודך, רבי אלעזר, מבקש למסור את העיר לידי אדרייאנוס. בעינינו ראינו עתה שדבר סתר לו עם איש כותי".
שלח בר כוכבא להביא לפניו את הכותי ושאלו: "מה אמרת לרבי אלעזר ומה השיב לך?"
התחכם הכותי ואמר: "אם לא אומר לך תהרוג אותי, אולם אם אומר לך, יהרוג אותי הקיסר שלי. מוטב לי להיות נאמן לקיסר ולשמור את סודות המלכות". מתשובתו הבין בר כוכבא, שאכן יש דברי סתר בין קיסר רומי לבין רבי אלעזר.
הביאו לפניו את רבי אלעזר. שאלו: "מה לחש הכותי הזה באוזניך?" השיב לו: "איני יודע מה לחש באוזני. עסוק הייתי בתפילה ולא שמעתי מאומה". "ומה אמרת לו?" הוסיף בר כוכבא לשאול. "לא כלום", השיב רבי אלעזר. התמלא בר כוכבא כעס גדול, בעט ברבי אלעזר ברגלו והרגו.
באותו שעה יצאה בת קול מהשמים ואמרה: "אתה שברת זרועם של ישראל וסימית את עין ימינם, לפיכך 'זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה'". כתוצאה ממעשיו, נלכדה העיר ביתר ובר כוכבא נהרג.
ביום תשעה באב נכנסו צבאות רומא לעיר ביתר, הרגו בה אנשים, נשים וטף והעיר כולה התמלאה דם. כמות הדם הייתה כה גדולה, עד שהסוסים שקעו בדם עד חוטמיהם, והדם הצליח לסחוף אבנים כבדות במשקל של למעלה משלוש מאות ק"ג.
כשהביאו לפני אדרייאנוס את גופתו של בר כוכבא, ראה נחש כרוך על צווארו. בחן אדרייאנוס את גופו החסון של בר כוכבא ואמר: "אילולי אלוקים הרגו, מי היה יכול להורגו?"

הטוב והמטיב
אדרייאנוס, שלא האמין שיצליח לכבוש את העיר ביתר, היה שיכור גאווה וניצחון והחליט לא לאפשר את קבורת הרוגי ביתר.
הוא ציווה להביא את כל ההרוגים לכרם גדול, שמונה עשרה ק"מ על שמונה עשר ק"מ, השכיבום בפישוק ידיים ורגליים זה על גבי זה וגדרו בהם את כרמו מכל צדדיו, בהיקף של שבעים ושניים ק"מ. אדריינוס עשה זאת כדי שתמיד יוכל להתענג למראה הגיבורים ההרוגים.
במשך שבע שנים היו הרוגי ביתר מוטלים בביזיון, אולם נעשה נס, וגופותיהם לא הסריחו. רק לאחר שבע שנים, התיר אחד ממלכי רומא לקבור את ההרוגים.
כל ישראל התאספו, טיפלו במתים והביאום לקבורה ביום ט"ו באב. באותה שעה תיקנו חכמים בברכת המזון את ברכת "הטוב והמטיב". 'הטוב' שהגופות לא הסריחו, 'והמטיב' שניתנו לקבורה.