אסון וורסאי וכיסוי ביטוחי לתרבות הסמוך 

סעיף 533 לקוד הביטוח במדינת קליפורניה הוא מקבילו של סעיף 26 לחוק הביטוח הישראלי.

סעיף 26 הישראלי קובע כדלקמן: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו".

הסעיף הישראלי הוא סעיף קוגנטי (כופה). הוא חל מאליו בכל חוזה ביטוח. הוא בלתי ניתן להתנאה. אפילו לא לטובת המבוטח (סעיף 39(א) לחוק הביטוח).

סעיף 533 האמריקאי קובע כדלקמן:

"An insurer is not liable for a loss caused by the wilful act of the insured; but he is not exonerated by the negligence of the insured, or of the insured's agents or others."

בתרגום חופשי: "המבטח אינו חב עבור אובדן שנגרם על ידי מעשה מכוון (ואולי יותר מדויק לתרגם "בזדון") של המבוטח; אבל המבטח אינו פטור על ידי רשלנות המבוטח, או סוכני המבוטח או אחרים".

גם הסעיף האמריקאי הוא קוגנטי. בתי המשפט האמריקאיים ראו בו כמי שבא לשרת את תקנת הציבור. מטרתו להרתיע מבוטחים שכל מטרתם בצע כסף והתנהגותם נעשית תוך התעלמות מודעת מהעובדה שחסכון בנקיטת אמצעי זהירות עלול להמיט אסון.

כך נדחתה בקשת יצרנית המכוניות פורד לכיסוי ביטוחי ממבטחיה, כאשר הוכח כי פורד התעלמה במודע מסכנה פוטנציאלית לציבור המשתמשים ברכבים אותם ייצרה.

(Ford Motor Co. v Home Ins. Co. (1981, 2nd Dist) 116 Cal App 3d 374, 172 Cal Rptr 59).

בתי המשפט האמריקאים החילו לפיכך את סעיף 533, לא רק כאשר המבוטח התכוון לגרום לנזק, שאז בוודאי אין כיסוי ביטוחי, אלא גם כאשר המבוטח היה מודע לכך שמעשיו או מחדליו מעמידים את האחר בסכנה אך העדיף את הרווח הקל על פני בטיחות הצבור.

המקור לפסיקה זו נעוץ בחשש כי מבוטח שבהתנהגותו המודעת טבוע פוטנציאל של סכנה, יתמיד בהתנהגותו, ביודעו שרכושו הפרטי אינו נתון בסכנה. הרי בסופו של דבר בתוצאות הכספיות של התנהגותו המודעת ישא מבטחו.

יצויין כי בפסיקה האמריקאית נשמעים גם קולות של פוסקים אחרים. אלה שמים במרכז את הנפגעים. פוסקים אלה מונעים על ידי החשש כי הנפגעים ימצאו עצמם מול שוקת שבורה בבואם לגבות את הפיצויים.

פוסקים אלה מסכימים כי פיצויים עונשיים אינם ניתנים בשום מקרה לכיסוי ביטוחי, בין אם המבוטח התכוון לגרום לנזק ובין אם המבוטח התכוון לגרום למעשה או למחדל שהביאו לנזק.

לעומת זאת, לדעת פוסקים אלה, הכיסוי הביטוחי אינו נשלל מהפיצויים עצמם (פיצויי השיפוי), אלא אם המבוטח התכוון לגרום לנזק עצמו. כאמור, שופטים אלה מבקשים לצמצם את השימוש בתקנת הציבור מתוך רצון שלא לחשוף את הנפגעים למצב בו לא יהיה להם ממי לגבות את הפיצויים.

כך או כך, במדינת ישראל אין פיצויים עונשיים. נוצר לפיכך מצב אבסורדי, בו רכושו של מי שמבקש לעשות כסף קל, תוך הפרה מודעת של תקנים ואמצעי בטיחות אינו עומד אף פעם בסכנה. השוט המדבר בשפתם של מעוולים אלה, המכה הכלכלית, האמצעי היחיד העשוי להרתיע אותם, אינו עומד כלל על הפרק, נוכח הכיסוי הביטוחי.

כך תמצא כי הגורמים לנזק, המשקיעים את כל מרצם כדי להיחלץ מאימת החוק הפלילי, אינם מגלים כל עניין בהליך המשפטי האזרחי הנועד לפצות את הקורבנות ובני משפחותיהם.

הרי בסופו של דבר הפיצוי ייעשה על ידי חברות הביטוח. למרות שהם נתבעים בבית המשפט הם לא טורחים כלל להופיע בדיונים אלה, אלא בישיבה האחת בה הם מעידים כי התנהגותם הייתה למופת. לעיתים השופט אינו מכיר אותם כלל.

האחראים לנזק יוצאים, בסופו של דבר, בעונשים קלים. לוועדת החקירה אין סמכות להטיל עליהם עונשים. עם סיום דיוני וועדת החקירה מועברים הממצאים לפרקליטות, זו אמנם מקפידה על פי הממצאים, להעמידם לדין אך כידוע, שופטי ישראל רחמנים בני רחמנים. הנאשמים העומדים בפניהם הם בעלי צווארון לבן, אנשים מכובדים, מהנדסים ידועים, קבלנים עתירי ממון, שמנה וסלתה של החברה הישראלית. אין מדובר בסתם עבריינים, גנבי מכוניות, או רוצחים בעלי רקע עברייני. השופטים לא מתייחסים אליהם כאל מי שניסה לעשות כסף קל מתוך זלזול בחיי האזרחים אלא כאל מי שמעד. לפיכך, בסופו של דבר לאחר הליכים ממושכים, מוטלים על העבריינים מספר חודשי מאסר, לעיתים עבודות שרות או מבחן ללא הרשעה ולעיתים המזיקים יוצאים ללא כל עונש ממשי. איש גם לא מצפה מהם להביע חרטה על מעשיהם; הרי הרג של עשרות אנשים אינו שווה לגניבת רדיו מתוך רכב.

כיצד ניתן לשבור מעגל שוטים זה, המכניס את החברה הישראלית לסחרור של אסונות חוזרים, הנגרמים בהתנהגות שיטתית של מי שחשוב להם יותר הרווח הכספי הקל מאשר חיי הזולת?

בראשית שנת אלפיים עשה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר גבריאל קלינג, צעד ראשון בכוון הפסיקה האמריקאית. מעשה שהיה כך היה:

המהנדס אנטולי רוזנצוייט תכנן שני בתים צמודי קרקע. עוד בשלב הקמתם התגלו בבתים סדקים. בעלי הבתים דרשו מרוזנצוייט פיצוי עבור נזקי רכושם.

לרוזנצוייט היה ביטוח אחריות מקצועית בחברת הביטוח הדר.

רוזנצוייט הודה כי הבעיה העיקרית בתוכניות הקונסטרוקציה שנעשו על ידו, הייתה חריגה שחרג מנתוני חוזק החומרים כפי שנדרש על פי התקן הישראלי. לטענת רוזנצוייט הוא עשה זאת על מנת להוזיל את עלויות הבניה כדי שיהיו מרוצים ממנו, שכן התחרות בשוק חזקה. אם לא מוזילים מחירים, טען רוזנצוייט, אי אפשר לשרוד.

רוזנצוייט טען כי הסטייה מהתקן הישראלי מהווה טעות, רשלנות או הפרה של חובה מקצועית המכוסים בפוליסת אחריות מקצועית.

רוזנצוייט טען עוד כי את הפוליסה שנוסחה על ידי המבטחת, יש לפרש נגדה. לטענת רוזנצוייט, הפוליסה מכסה אפילו מעשים שנעשו תוך זלזול בכללים המחייבים.

השופט גבריאל קלינג מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפניו נדונה התביעה, דחה את טענות רוזנצוייט.

לדעת השופט, הפוליסה לא נועדה לכסות מעשה מכוון של המהנדס המבוטח, שבמודע פעל בניגוד לאמור בתקן מתוך מניעים פסולים.

הצגת מחיר זול ללקוחות, ציין השופט, עולה כדי מרמה של הלקוחות. האחרונים סברו שהם מקבלים מרוזנצוייט שירות מקצועי של מהנדס, הפועל על פי הכללים המחייבים את העוסקים במקצועו. רוזנצוייט לא אמר בשום הזדמנות, כי שיתף את לקוחותיו בסוד העלויות, תוך דריסת הכללים שעל פיהם היה מחוייב לפעול.

השופט ציין כי הוא מוכן לקבל שפוליסת ביטוח אחריות מכסה מקרה בו סטה מבוטח מהאמור בדין או בתקן. מירב האירועים העולים כדי התנהגות המזכה את הנפגע בפיצוי מהווים סטייה מדרך התנהגות שהותוותה בדין, בכללים או בתקן. חבותו של המבטח מותנית בחבותו של המבוטח כלפי הניזוק. זו מושתתת בדרך כלל על עוולה.

עם זאת, פסק השופט, כיסוי ביטוחי למעשים מכוונים נוגד את תקנה הציבור. לא יעלה על הדעת שמהנדס יאמר בלבו שאין לו לחשוש מסטייה מהנאמר בתקן, כדי למשוך ולרצות לקוחות, באשר כל אירוע שיגרום לנזק יהיה מכוסה על ידי המבטח.

אין להתעלם, הוסיף השופט, כי ביטוח אחריות טומן בחובו את המסר למבוטח כי גם אם ינהג שלא כשורה, לא ישא באחריות כספית למעשיו. למראית עין יש כאן מתן סיוע למעוול. זו הסיבה כי בעבר ביטוח מעין זה נאסר. כיום מעדיף הדין הבטחת פיצוי לנפגע והגנה על המבוטח בפני התרוששות כספית שעלולה לבוא בעקבות תביעת נזיקין.

אולם הגבול לכך הוא מעשים מכוונים של המבוטח.

מתן כיסוי ביטוחי למעשים מכוונים נוגד את תקנת הציבור, שב השופט ומדגיש. יש בו משום עידוד לגרימת נזק ולזלזול בחיי הזולת וברכושו.

מניעת הגנתו של הביטוח על פעולותיו של רוזנצוייט, ציין השופט, עשוי להרתיע אחרים מללכת בדרכו הפסולה.

ברוח זו, מוסיף השופט, נקבעה הוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, בה נאמר כי מקום שמקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

סעיף זה הוא קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו.

על יסוד האמור לעיל, השופט פטר את חברת הביטוח משיפוי רוזנצוייט על הנזקים שנגרמו עקב מעשיו.

רוזנצוייט עצמו חוייב לשלם אישית לבעלי הבתים, את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהסדקים שהתגלו בבתיהם.

(ת. א. (מחוזי ת"א) 168/90 י. רוזנבליט ואח' נ' אנטולי רוזנצוייט ואח' ניתן ביום 10.2.2000)

הפסיקה האמריקאית ופסק דינו של השופט ד"ר קלינג, יעמדו בוודאי מול עיני המבטחים, בבואם להחליט אם להכיר בכיסוי הביטוחי של אותם מעוולים, אשר במעשיהם ובמחדליהם מעמידים באופן שיטתי ובמודע, מתוך בצע כסף, את הציבור בסכנת חיים.

אולם יש לקחת בחשבון את אותם שופטים אמריקאים אשר מעדיפים את טובת הנפגעים על פני הרתעת המעוולים הפוטנציאליים וכן את העובדה כי בפני השופט ד"ר לא עמדו נפגעי גוף, אלא מדובר היה בנזקי רכוש.

כדי להצליח להעמיד במרכז הדיון את הרתעת המעוולים בעתיד, מוצע כי חברות הביטוח תשקולנה להעמיד במקרים המתאימים את הכיסוי הביטוחי (בכפוף, כמובן, לגבולות הפוליסה, לחבות המבוטח ולחלקו באשמה) לרשות הנפגעים ולנקוט בדרך של הליכי צד שלישי כנגד המזיקים המבוטחים כדי להשיב לעצמן כמיטיבות את תגמולי הביטוח מתוך רכושם של המבוטחים-המזיקים במודע.

עיון מדוקדק בדיני הביטוח, הנזיקין ובפסיקה הקיימת מגלה כי קיימות דרכים משפטיות לעשות כן ורבים הסיכויים להצליח בדרך זו מאשר בדרך של הסרת הכיסוי אל מול פני הנפגעים.

מסמך 239