התרשלות בטיפול המבטחת 

משאיתו של ברוך יצחקי הייתה מעורבת בתאונת דרכים בה ניזוק רכבו של יצחק זיו.

יצחקי הודיע על התאונה לסוכן הביטוח של מבטחת רכבו, חברת הביטוח עילית. יצחקי הוסיף כי לדעתו זיו אשם בתאונה.

בהתבסס על הודעה זו דחתה עילית את דרישתו של זיו לפיצויים.

חלפו שנתיים. יצחקי קיבל מלשכת ההוצאה לפועל התראה בה נדרש לפרוע פסק דין שזיו קיבל נגדו בהעדר הגנה.

יצחקי העביר את המסמכים לסוכן הביטוח. זה הבטיחו נאמנה כי עילית תטפל בביטול פסק הדין.

חלפה עוד שנה. במשרדו של יצחקי הופיעו נציגי ההוצאה לפועל וביצעו עיקולים.

יצחקי כבר לא סמך יותר על עילית והגיש בעצמו בקשה לביטול פסק הדין. אלא שהבקשה נדחתה מחמת שיהוי. יצחקי נאלץ לשלם לזיו מכיסו את סכום פסק הדין.

חלפו עוד ארבע שנים. יצחקי הגיש תביעה נגד עילית להשבת הסכום אותו שילם לזיו וכן פיצוי על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע העיקולים. תביעתו זו הוגשה יום לפני שחלפו שבע שנים מיום התאונה.

טענת עילית הייתה כי התביעה נגדה התיישנה, והעניין התגלגל והגיע עד להכרעתו של השופט שמואל ברלינר, מבית המשפט המחוזי בחיפה.

השופט מזכיר כי תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת ביטוח היא מקוצרת ועומדת לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981,על שלוש שנים בלבד. אולם, "בביטוח אחריות" - קובע סעיף 70 לחוק הביטוח סייג - "התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח".

היום בו התיישנה תביעת הצד השלישי, לדעת השופט, הוא היום בו נדחתה הבקשה שהגיש יצחקי לביטול פסק הדין. אז מוצתה תביעתו של זיו כלפי יצחקי. מיום זה ואילך אין עוד להחיל את הסייג שבסעיף 70 לחוק, ומתחיל מרוץ ההתיישנות של סעיף 31 לחוק הביטוח.

ההגיון הוא בכך שסעיף 70 מגן על המבוטח כל עוד הוא חשוף לתביעת הצד השלישי נגדו. והנה, ביום בו נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, כבר אין בנמצא תביעה כזאת. מיום זה, עמדו ליצחקי שלוש שנים להגיש את תביעתו נגד עילית.

מאחר ותביעתו של יצחקי הוגשה רק כארבע שנים לאחר היום הקובע, פוסק השופט ברלינר, התביעה לתגמולי ביטוח התיישנה.

יחד עם זאת, ער השופט לכך כי אין מדובר כאן רק בתביעה לתגמולי ביטוח. תביעתו של יצחקי מבוססת גם על רשלנותה של עילית במילוי התחייבויותיה כלפיו. רשלנות שבאה לידי ביטוי באי הטיפול בביטול פסק הדין, כהבטחת סוכן הביטוח.

במצב דברים זה, מתלבט השופט אם ראוי להחיל את טענת ההתיישנות גם על עילת הרשלנות.

בסופו של דבר הוא מוצא לכך פתרון ומחייב את עילית לפצות את יצחקי בסך של כ45- אחוז מהסכום ששולם על יד יצחקי לזיו. השופט מודה כי הגיע לסכום זה על דרך האומדן.

מסמך 209