חסיון דוח שמאי 

חברת צג עליתה עוסקת ביבוא ושיווק של מחשבים.

באחד הימים נפרץ מחסן בית העסק של צג עליתה. ציוד נגנב ממנו.

צג עליתה הודיעה על הגניבה למבטחת העסק, הכשרת הישוב. זו האחרונה שלחה למחסן שמאי.

צג עליתה שיתפה פעולה עם השמאי, העמידה לבדיקתו את המחסן והציגה בפניו מסמכים רלוונטיים, שנתבקשו על ידו.

כאשר נתבעה הכשרת הישוב לשלם את תגמולי הביטוח, היא סירבה.

לטענת הכשרת הישוב, עובד של צג עליתה היה מעורב בפריצה. בבדיקת פוליגרף שנערכה בהסכמת הצדדים לאותו עובד, יצא האחרון דובר שקר. הצדדים הסכימו, כך טענה הכשרת הישוב, כי תוצאות בדיקת הפוליגרף, יהוו ראיה מכרעת.

צג עליתה נאלצה לפנות בתביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עוד בטרם החל הדיון בתביעה גופה, ביקשה צג עליתה כי הכשרת הישוב תגלה ותמסור לה את דו"ח השמאי.
הכשרת הישוב התבססה על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון, בעניין ע"א 327/68 זינגר נגד ביינון (פד"י כב(2) 602). בפסק דין זה נקבע כי דו"חות חוקרים, שמאים ומומחים שנערכו לשם חקירת תביעה על פי פוליסת ביטוח ולפני הגשת משפט נהנים מחסיון.

השופט אמנון סטרשנוב שדן בבקשה לגילוי דו"ח השמאי, מזכיר כי נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת.

אכן לצד עקרון מנחה זה עומדות טענות חסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן. כך, למשל, הלכה פסוקה היא כי מסמך שבא לעולם לצורך הליכים משפטיים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים, או אפילו רק צפויים, הוא מסמך חסוי. שאם לא תאמר כן, ותיחשף הכנתו לעינו הפקוחה של בעל דין יריב, תקופח זכותו של בעל דין לתבוע או להתגונן כראוי.

אולם תנאי לתחולת החסיון הוא כי המסמך הוכן לצורך הליכים משפטיים. משמע, שהמטרה העיקרית או הדומיננטית, שעמדה ביסוד עריכתו של המסמך הייתה הכנה לקראת משפט צפוי.

בפוליסה ניתנו להכשרת הישוב זכויות רבות, בין היתר, כניסה לחצרי צג עליתה, לאחר שקרה מקרה הביטוח; תפיסת מיטלטלין; העמדת המיטלטלין לבדיקה ולהערכה על ידי מומחה מטעמה. למעשה, רשאית המבטחת לעשות במיטלטלין "כראות עיניה".

מנגד, קמה לצג עליתה, כמבוטחת, החובה להעמיד את עסקה לרשות המומחה מטעם המבטחת, לגלות למומחה כל פרט שברצונו לדעת, לחשוף בפני המומחה את ספרי הנהלת החשבונות ודו"חות העסק וכיוצ"ב מסמכים שהוא מבקש לראות.

אי מילוי אחר דרישות המבטחת או כל התנגדות וסירוב מצד המבוטחת לשתף פעולה עם המומחה, כך רשום במפורש בפוליסה, גוררת באופן אוטומטי להקטנת חבותה של המבטחת בהתאם.

לדעת השופט סטרשנוב, כאשר מוטלת על המבוטח החובה המוחלטת לשתף פעולה עם המבטח ועם השמאי מטעמו, הרי אם לא תחול על המבטח כל חובה לגלות את הדו"ח שנערך על ידי השמאי, ייוצר חוסר שוויון בלתי מוצדק ובלתי הוגן. שהרי אם הדו"ח ישרת את מטרתו של המבטח, הוא יגלה אותו כראיה מטעמו; אם ממצאי הדו"ח לא יתאמו לציפיותיו, ימנע המבטח להגישו, והוא אף עשוי לשלוח שמאי אחר, נוסף, בתקווה שממצאיו יענו על מבוקשו.

השופט קובע כי תוצאה שכזו אינה רצויה ונוטה חסד עם חברת הביטוח, דווקא, תוך קיפוח זכותו של המבוטח לעיין בדו"ח השמאי שנערך בשיתוף פעולה מלא מצידו ותוך גילוי מרבי של כל חומר שנתבקש לגלותו.

הדבר דומה לנפגע נזקי גוף שמעמיד עצמו לבדיקה בפני מומחה רפואי של הצד שכנגד. כלום יעלה על הדעת שחוות הדעת הרפואית לא תגולה לנפגע-הנבדק?

אמור מעתה, כלשון השופט: "התייעצות חברת הביטוח עם עו"ד לצורך הגנה במשפט - תהנה מחסיון; דו"ח חוקר שהוכן ללא ידיעת המבוטח לצורך הליך משפטי - יהנה מחסיון; אך דו"ח שמאי שהוכן בשיתוף פעולה מלא עם המבוטח, על פי חובה המוטלת על המבוטח בפוליסת הביטוח הפוטרת את חברת הביטוח מחובת תשלום התגמולים באם המבוטח לא ישתף פעולה עם המומחה - לא יחסה תחת כנפי החסיון ויש לגלותו למבוטח".

ומה לגבי הלכת בית המשפט העליון בעניין זינגר נגד ביינון לפיה ממצאי שמאי חברת הביטוח הם חסויים, במידה ונועדו, בין היתר, במטרה לשמש את האחרונה אם יובא העניין לערכאות?

הלכה זו, מסביר השופט ניתנה בשנת 1968, לפני התמורות שחלו בדיני החסיונות. גם לא ברור אם באותו מקרה שיתפו המבוטחים פעולה עם השמאי, מה הייתה הוראת הפוליסה בנושא זה והאם חברת הביטוח נטעה במבוטחים, בהתנהגותה, כפי שקרה כאן, את היסוד להאמין כי היא מוותרת על טענת החסיון בקשר לדו"ח השמאי מטעמה.

בסופו של יום, ועל בסיס נימוקים אלה, מחייב השופט את הכשרת הישוב לגלות את דו"ח השמאי.

מסמך 205