ד"ר משה זיו, רופא במקצועו, קיבל שלוש זריקות חיסון.
לאחר הזריקה הראשונה הופיעו אצל זיו הפרעות מוטוריות קשות וחריגות בעוצמתן.
ההפרעות החמירו עם קבלת הזריקה השניה.
לאחר קבלת הזריקה השלישית, אובחן זיו כמי שסובל ממחלה תורשתית.
שמונה שנים לאחר קבלת זריקות החיסון, התפרסמו מחקרים רפואיים שהצביעו על קשר סיבתי בין הזריקות לבין התפרצות המחלה.
על בסיס מחקרים אלה, פנה זיו למגדל ודרש לקבל ממנה תגמולי ביטוח במסגרת פוליסה לביטוח תאונות אישיות.
מגדל סירבה לדרישה בטענה כי מקרה הביטוח אירע עם קבלת זריקות החיסון. לפיכך עברו יותר משלוש שנים מקרות מקרה הביטוח והתביעה התיישנה לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעת השופט צבי גורפינקל, מבית משפט השלום בתל-אביב.
לדעת השופט ברור כי זריקות החיסון גרמו, או לפחות האיצו את התפרצות המחלה. זריקות אלה מהוות לפיכך את "מקרה הביטוח".
אכן, מבהיר השופט, חוק חוזה הביטוח רק קיצר את תקופת ההתיישנות משבע לשלוש שנים. החוק לא ביטל ולא שינה את יתר הוראותיו של חוק ההתיישנות המאריכות את תקופת ההתיישנות במצבים מסוימים.
הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובעת כי "אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". מדובר במה שמכונה על ידי משפטנים, התיישנות שלא מדעת.
במקרה זה, טען זיו, נודע הקשר הסיבתי שבין זריקות החיסון לבין התפרצות המחלה, רק בעקבות פרסום המחקרים, כשמונה שנים לאחר קבלת הזריקות. עד אז, לא ניתן היה לקשור, לדעתו, בין השניים.
זיו הסתמך גם על הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה: "פגיעה גופנית בלתי צפויה, כתוצאה מתאונה שנגרמה במישרין ע"י סיבה חיצונית אשר בלי תלות בגורם אחר היוותה את הסיבה הבלעדית". כפי שניתן לראות, ההגדרה כוללת את רכיב הקשר הסיבתי, זה, טען זיו, היה בבחינת נעלם, עד לפרסום המחקרים.
השופט גורפינקל לא קיבל את טענת זיו. אף אם הקשר הסיבתי במלואו, בין זריקות החיסון לבין התפרצות המחלה נקבע רק לאחרונה במחקרים רפואיים, אין בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. על אחת כמה וכמה מציין השופט במקרה בו מדובר ברופא, שהיה מסוגל לצפות את הקשר הסיבתי שבין הזריקות לבין המחלה.
על פי הפסיקה, די בכך שקיים קצה חוט מבחינה רפואית בין ההתנהגות המזיקה לבין הנזק שנגרם, כדי להתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות.
במקרה זה, קובע השופט, יש יותר מקצה חוט. לזיו ניתנו שלוש זריקות חיסון בתקופת זמן קצרה. התופעות המוטוריות הופיעו אצלו מיד לאחר קבלת הזריקה הראשונה, החריפו לאחר קבלת הזריקה השנייה, ולאחר קבלת הזריקה השלישית, אובחנה המחלה.
על בסיס נימוקים אלה, פסק השופט גורפינקל, תביעתו של ד"ר זיו התיישנה, ודחה אותה על הסף.
מסמך 194
לאחר הזריקה הראשונה הופיעו אצל זיו הפרעות מוטוריות קשות וחריגות בעוצמתן.
ההפרעות החמירו עם קבלת הזריקה השניה.
לאחר קבלת הזריקה השלישית, אובחן זיו כמי שסובל ממחלה תורשתית.
שמונה שנים לאחר קבלת זריקות החיסון, התפרסמו מחקרים רפואיים שהצביעו על קשר סיבתי בין הזריקות לבין התפרצות המחלה.
על בסיס מחקרים אלה, פנה זיו למגדל ודרש לקבל ממנה תגמולי ביטוח במסגרת פוליסה לביטוח תאונות אישיות.
מגדל סירבה לדרישה בטענה כי מקרה הביטוח אירע עם קבלת זריקות החיסון. לפיכך עברו יותר משלוש שנים מקרות מקרה הביטוח והתביעה התיישנה לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעת השופט צבי גורפינקל, מבית משפט השלום בתל-אביב.
לדעת השופט ברור כי זריקות החיסון גרמו, או לפחות האיצו את התפרצות המחלה. זריקות אלה מהוות לפיכך את "מקרה הביטוח".
אכן, מבהיר השופט, חוק חוזה הביטוח רק קיצר את תקופת ההתיישנות משבע לשלוש שנים. החוק לא ביטל ולא שינה את יתר הוראותיו של חוק ההתיישנות המאריכות את תקופת ההתיישנות במצבים מסוימים.
הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובעת כי "אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". מדובר במה שמכונה על ידי משפטנים, התיישנות שלא מדעת.
במקרה זה, טען זיו, נודע הקשר הסיבתי שבין זריקות החיסון לבין התפרצות המחלה, רק בעקבות פרסום המחקרים, כשמונה שנים לאחר קבלת הזריקות. עד אז, לא ניתן היה לקשור, לדעתו, בין השניים.
זיו הסתמך גם על הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה: "פגיעה גופנית בלתי צפויה, כתוצאה מתאונה שנגרמה במישרין ע"י סיבה חיצונית אשר בלי תלות בגורם אחר היוותה את הסיבה הבלעדית". כפי שניתן לראות, ההגדרה כוללת את רכיב הקשר הסיבתי, זה, טען זיו, היה בבחינת נעלם, עד לפרסום המחקרים.
השופט גורפינקל לא קיבל את טענת זיו. אף אם הקשר הסיבתי במלואו, בין זריקות החיסון לבין התפרצות המחלה נקבע רק לאחרונה במחקרים רפואיים, אין בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. על אחת כמה וכמה מציין השופט במקרה בו מדובר ברופא, שהיה מסוגל לצפות את הקשר הסיבתי שבין הזריקות לבין המחלה.
על פי הפסיקה, די בכך שקיים קצה חוט מבחינה רפואית בין ההתנהגות המזיקה לבין הנזק שנגרם, כדי להתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות.
במקרה זה, קובע השופט, יש יותר מקצה חוט. לזיו ניתנו שלוש זריקות חיסון בתקופת זמן קצרה. התופעות המוטוריות הופיעו אצלו מיד לאחר קבלת הזריקה הראשונה, החריפו לאחר קבלת הזריקה השנייה, ולאחר קבלת הזריקה השלישית, אובחנה המחלה.
על בסיס נימוקים אלה, פסק השופט גורפינקל, תביעתו של ד"ר זיו התיישנה, ודחה אותה על הסף.
מסמך 194
משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531