שכר טרחת שמאי מקובל 

אדם ניזוק ברכבו מפגיעת מבוטחה של אחת מחברות הביטוח. האחרונה סירבה לשלם לניזוק את מלוא חשבון שכר טרחת השמאי עבור חוות הדעת, שבאמצעותה הוכח שיעור הנזק .

לטענת אותה חברת ביטוח, חשבון השמאי מופרז ביחס לנזק שנגרם לרכב בתאונה (כ37- אחוז מהנזק).
כאשר מדובר בנזק קטן שנגרם לרכב בתאונה, אין כל הצדקה שגובה שכר טרחת השמאי עבור הכנת חוות הדעת ירקיע שחקים, סברה אותה חברת ביטוח.

עו"ד ארית שני-טל, מהיחידה לפניות הציבור, במשרד המפקחת על הביטוח, לא קיבלה את עמדת חברת הביטוח.

בהכרעה עקרונית שפורסמה על ידה נקבע כי:-

"עמדת משרדנו הינה כי אין קשר בין גובה הנזק שנגרם לנכס לבין חובת המבטחת לשאת בתשלום שכר טירחתו של השמאי".

(לקבלת העמדה העקרונית לחץ כאן).

מאוחר יותר פרסם משרד המפקחת חוזר ובו הבהרה.

בחוזר זה מבהירה עו"ד ארית שני-טל כי אין בהכרעה העקרונית כדי להכשיר כל תביעה לתשלום שכר טרחה.

"ההכרעה העקרונית אותה הפצנו לא נועדה להכשיר כל תביעה לתשלום שכר טירחה שיוגש בעתיד. אין מחלוקת כי על הניזוק להקטין את גובה הנזק וכי על דרישת שכר הטירחה של השמאי חלים כללי האתיקה אשר בעניין זה קובעים כי שמאי רכב לא יקבע או יקבל שכר למעלה מהסביר והמקובל לגבי השרות שניתן... היה והשכר שנדרש על ידי שמאי הרכב הוא למעלה מן הסביר והמקובל לגבי השרות שניתן, לדעת המבטחת, היא רשאית לפנות בתלונה לוועדת האתיקה המקצועית של השמאים או להותיר ההכרעה לבית המשפט המוסמך".

(לקבלת ההבהרה לחץ כאן).

בחודש אוקטובר 2000 פרסמה עו"ד רחל רטוביץ, סגנית בכירה לממונה על שוק ההון, הביטוח והחסכון עמדה עקרונית לגבי טיפול חברות הביטוח בתביעות צד שלישי.

עו"ד רטוביץ קבעה כי הטיפול בתביעות צד שלישי על ידי חברות הביטוח יהיה על פי הכללים החלים בתביעות נזיקין, וככזה יחול עליו גם העקרון, לפיו על הצד השלישי מוטלת החובה להקטין את נזקיו.

"צד ג' זכאי לשיפוי כדי מלוא נזקיו וההוצאות שהוציא עקב הנזק שנגרם לו. אין ספק שאדם פרטי שיש לו הוצאות בגין הנזק אינו יכול להשיג את המחיר שאותו יכולה להשיג חברת ביטוח. ועל כן הבדיקה שצריכה להיעשות הינה האם הסכום שהוציא הניזוק נמצא במיתחם הסבירות. זאת במיוחד כאשר אין למחיר שנתבע תעריף הקבוע בחוק...".

(לקבלת העמדה העקרונית לחץ כאן).

לכן, אם הצד השלישי מציג חשבון שכר טרחה של שמאי בו נשא, החורג ממתחם הסבירות, גם לפי עמדת המפקחת על הביטוח, חברת הביטוח לא תהיה מחויבת לשאת במלוא הסכום, אלא עליה לפנות לוועדת האתיקה המקצועית של השמאים, או להותיר את ההכרעה לבית המשפט.

לאחרונה ניתנו על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות שני פסקי דין העוסקים בסוגייה זו.

במקרה הראשון שנדון בפני השופט אהרן מקובר מבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה, טענה חברת הביטוח כי קיים יסוד לחשש שתעריף שכר טרחת השמאים, הנדרש מהצד השלישי, הנו כפול מהמקובל, מתוך הנחה שחברת הביטוח של הנהג הפוגע חייבת לשלם לנפגע כל סכום.

חברת הביטוח הסכימה כי לרוב התעריף הנגבה מהצד השלישי גבוה יותר מהתעריף שגובה שמאי מחברות הביטוח, אשר מטבע הדברים מספקות לו עבודה רבה. עם זאת לעיתים מדובר במחירים מופרזים, מאחר וידוע כי התשלום נופל על כתפי חברות הביטוח.

באותו מקרה, בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. יחד עם זאת, בתום פסק הדין ובהערת אגב, ציין השופט מקובר את הדברים הבאים:

"..ייאמר כי אין דעת בית המשפט נוחה למשמע העובדה שהתבררה כי שכר טירחת השמאי בשוק הפתוח הינו ב- 100 אחוז יותר מעל שכר הטרחה הנגבה על ידי שמאי חברות הביטוח, ואולי אף יותר. הואיל ובית המשפט לא נכנס לבדיקה מקיפה וכוללת של הנושא, ולא שמע גם חוות דעת של שמאי בשוק הפתוח שיאמר מהו הסכום המקובל בשוק זה לשכר טירחת השמאים, וכן הואיל ובית המשפט סבור כי התובע לא צריך להינזק מהויכוח שבין חברת הביטוח לבין השמאים, לא קובע בית המשפט בענין זה מסמרות. אפשר כי יש מקום לקיים בענין זה דיון מקיף בנסיבות ראויות יותר ועם בעלי הדין המתאימים".

גם במקרה השני, אשר נדון בפניו של השופט יעקב שיינמן מבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בית המשפט ניצל הזדמנות זו כדי להביע עמדתו ביחס לסוגיה זו:

"ברצוני להוסיף בהזדמנות זו כי אכן טענת חברת הביטוח במקרה זה נראית על פניה מוצדקת ויש מקום לעניות דעתי לקבוע שכר מומלץ לשכר טרחת השמאים, כדי שלא כל שכר שיקבע שמאי דרך מתן הערכה, בידיעה כי חברת הביטוח של צד ג' תשלם זאת, תתקבל על ידי בתי המשפט. אולי היה זה נכון אם המפקחת על הביטוח וארגון השמאים היה יוצא בתעריף מכסימלי כדי שגם הציבור ידע מה השכר הנכון והמקובל וגם חברות הביטוח של הצדדים השלישיים לא ירגישו כי באותם מקרים שהם משלמים פיצוי כצד שלישי, משלמים שכר לפעמים שעולה בעשרות מונים על השכר שהיו משלמים לשמאי מטעמם. במקרה זה לא היה שותף התובע לקביעת שכר הטרחה ולכן לא מצאתי לנכון להכנס לכך וגם חברת הביטוח הסכימה להתפשר, אך אין בהסכמה זו הסכמה לסכומים שנקבעו בתיק זה או לעקרון ששמאי של צד ג' רשאי לקבוע שכר כראות עיניו והם שומרים לעצמם בתיקים אחרים להתמודד עם שאלה זו ובית משפט זה