Lymphocytic Colitis 

מחלה שאין לה הסבר

זואי חפץ התגייסה לצה"ל בריאה. בטירונות סבלו כמה מחברותיה משלשולים. היא עצמה לא סבלה מהתופעה.

בסיום הטירונות יצאה חפץ לחופשה קצרה. יומיים לאחר חזרתה לבסיס, התמוטטה והחלה לסבול משלשולים חריפים, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן.

חפץ אושפזה בבית החולים. שם אובחנה כסובלת ממחלה כרונית המתבטאת בשלשולים תדירים וכאבי בטן ומצריכה טיפול תרופתי קבוע. שם המחלה Lymphocytic Colitis .

חפץ הגישה תביעה להכיר בה כנכה צה"ל על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משלב], התשי"ט - 1959.

קצין התגמולים דחה את תביעתה של חפץ, בטענה שלא הוכח כי המחלה קשורה לתנאי השירות.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה להכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים, בפני הרכב השופטים דוד חשין, עזרא קמא ויהונתן עדיאל.

חפץ נעזרה בחוות דעתו של ד"ר יוסף ליסי מבית חולים "הדסה". קצין התגמולים השליך את יהבו על חוות דעת מטעם ד"ר א. גילון.

במשפט התברר כי עולם הרפואה עדיין לא זיהה בוודאות את הגורם למחלת ה-Lymphocytic Colitis.

ד"ר ליסי, עליו הסתמכה חפץ, הפנה למאמר שהתפרסם בכתב עת רפואי מכובד על ידי ארבעה חוקרים מדנמרק .

במאמר זה מתארים החוקרים מקרה של אישה שלקתה במחלה ומעריכים כי הגורם לה הוא חיידק כלשהו, שהאישה נדבקה בו. בהתבסס על מסקנות החוקרים, ד"ר ליסי סבר כי חפץ נדבקה בחיידק עקב תנאי היגיינה ירודים בבסיסים הצבאיים בהם שהתה.

בפני בית המשפט המחוזי, ביקשה חפץ להציג, מאמר נוסף, שפורסם בינתיים, בכתב עת רפואי מכובד, על ידי ארבעה חוקרים ישראליים. במאמר זה מתבססים החוקרים על המקרה של חפץ, כעדות לכך שהמחלה יכולה להיגרם מהחיידק.

קצין התגמולים ביטל את חשיבות המאמר וטען כי הוא אינו מהווה "אסכולה רפואית". מעבר לכך, לא הוכח שבבסיסים הצבאיים, בהם שהתה חפץ, שררו תנאים היגיינים ירודים.

שופטי ההרכב לא קיבלו טענה זו. העובדה שחיילות אחרות בבסיס סבלו מכאבי בטן ושלשולים במהלך הטירונות, יכולה להצביע על קיומם של תנאים היגיינים סביבתיים ירודים.

על חייל התובע את קצין התגמולים, מוטל נטל ראיה מופחת. בתחום זה מסתפקים בהוכחה כי "מתקבל מאד על הדעת שקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה" (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מה(5) 203).

בהתחשב בזמן הדגירה של החיידק ובכך שהחיידק נמצא בתרבית שבוצעה, הוכיבה חפץ, כי מתקבל מאד על הדעת, שהיא נדבקה בחיידק, בזמן היותה במחנה הצבאי וכי התנאים הסניטריים הירודים ששררו במחנה, הם שגרמו להדבקתה.

מסקנה זו, מעבירה לכתפי קצין התגמולים, את נטל ההוכחה, כי חפץ נדבקה בחיידק, דווקא בזמן חופשתה.

השופטים לא קיבלו את דעתו של קצין התגמולים, כי אין להתייחס למאמר הנוסף, שפורסם על ידי ארבעת הרופאים הישראליים, מאחר ומאמר זה אינו מהווה "אסכולה רפואית נוספת".

יש מקום להבחין, הסבירו השופטים, בין מצב בו קיימות שתי אסכולות נוגדות החלוקות ביניהן לגבי מקור המחלה, לבין מצב, בו אין למדע הרפואה תשובה מוסמכת לגבי גורמי המחלה.

במצב הראשון, בית המשפט העליון קבע, כי החייל יזכה בתביעתו, אם יראה כי על פי האסכולה המקלה מבין האחרות, כרוכה מחלתו בקשר סיבתי לשירותו הצבאי.

במקרה מן הסוג השני, אין לחייל במה להיאחז ודין תביעתו להידחות (ע"א 6274/92 רפאל רזי נ' קצין התגמולים פ"ד מח(3) 326).

המקרה של חפץ , הוסיפו השופטים, נמנה על המצב השני. בהעדר אסכולה נגדית השוללת במפורש קיומו של קשר סיבתי בין החיידק למחלה, יתכן, שדי לו לנכה, כדי להרים את נטל ההוכחה, להציג דעה של גורם רפואי בר-סמכא המאשר את קיומו של קשר סיבתי בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי); במקרה שלפנינו-בין המחלה לחיידק.

כאן יש לקחת בחשבון, כי משקלה המדעי של דעה המובעת במאמר מדעי עולה בהרבה על המשקל שניתן לייחס לחוות דעת המוגשת בהליך משפטי שנועדה לתמוך בתביעה. על רקע זה יש להתייחס למאמר של ארבעת החוקרים הישראליים.

הרכב השופטים המחוזיים, החזיר, אם כן את התיק אל ועדת הערעורים על קצין התגמולים, על מנת שזו תתן דעתה האם שתי האסמכתאות (דהיינו, המאמר של החוקרים הדנים, והמאמר של החוקרים הישראליים) מהוות, בהתחשב במשקלן המצטבר, ראיה המלמדת שמתקבל מאד על הדעת שהחיידק גרם למחלתה של פרץ.
מסמך