תוקף פוליסה על בסיס יום הגשת התביעה 

חברת דננברג הגישה נגד מוסך יוסי את שלמה, תביעה עבור נזקים לרכבה. לטענת דננברג עובדי המוסך התרשלו בעבודתם על הרכב.

בעלי מוסך יוסי את שלמה, פנו אל חברת הביטוח מנורה. זו האחרונה ביטחה את המוסך במסגרת פוליסה לביטוח אחריות מקצועית. בעלי המוסך ביקשו כי מנורה תיקח על עצמה את הטיפול בתביעה. מנורה הפנתה את תשומת לב בעלי המוסך לכך, שתביעת דננברג הוגשה לאחר תום שנת הביטוח; ואילו הפוליסה אשר ברשותם, כמרבית הפוליסות לביטוח אחריות מקצועית הרווחות בשוק, מנוסחת על בסיס יום הגשת התביעה ("CLAIMS MADE BASIS").

על פי לשונן של פוליסות מסוג זה, הן מכסות מקרה ביטוח שאירע בתוך תקופה המתחילה לרוב אפילו לפני תחילת שנת הביטוח אולם בתנאי שהתביעה של הצד השלישי תוגש לפני תום שנת הביטוח.

תנאי זה נבחן כבר על ידי בתי המשפט. חלק מהשופטים היה בדעה כי התנאי בדבר חובת הגשת התביעה עד לסוף שנת הביטוח מביא לכך שהכיסוי הביטוחי יהא תלוי ברצונו הטוב, או הרע של הצד השלישי. אם הצד השלישי יחליט לתבוע את המבוטח לאחר תום שנת הביטוח, ימצא המבוטח את עצמו שלא באשמתו אל מול שוקת שבורה ללא כל כיסוי ביטוחי. חלק מהשופטים טענו אף כי מדובר בתנאי הנוגד את תקנת הציבור.

חילוקי הדעות במקרה זה הובאו בפני הרכב השופטים ד"ר גבריאל קלינג, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השופט קלינג, דחה את נסיונם של המבוטחים להסתמך על סעיפים 22 ו24- לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. אלה קובעים כי חברת הביטוח לא רשאית לדחות תביעה בשל כך בלבד שהתביעה למבטחת הוגשה באיחור.
חברת הביטוח רשאית לכל היותר לקזז את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהאיחור וגם זאת בתנאים מגבילים ביותר.
לגישת השופט מדובר כאן בפוליסה המכסה את המוסך המבוטח ביחס לתביעות המוגשות בתוך תקופת הביטוח. זאת להבדיל מפוליסות המכסות את המבוטח בגין מקרי ביטוח המתרחשים בתוך תקופת הביטוח ("OCCURRENCE BASIS").

עדיין, גם כאשר מדובר בפוליסה על בסיס יום הגשת התביעה, יש לעיתים מקום לסעיפים 22 ו24- לחוק. זאת אם התביעה מוגשת בתוך שנת הביטוח, אך ההודעה עליה מועברת למבטחת באיחור. אולם, כאשר מדובר בתביעה שמוגשת לאחר תום תקופת הביטוח, אין לה כיסוי בפוליסה שהינה על בסיס יום הגשת תביעה ואין מקום לפנות לעזרת סעיפים 22 ו24- לחוק.

השופט קלינג, בניגוד להלכות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט, הן השלום והן המחוזי, קבע כי הפוליסה אינה נוגדת את תקנת הציבור. הפוליסה "היא מוצר הביטוח ששווק ונמכר למבוטחים. עצם קיומו של מוצר ביטוח אחר, שנראה משופר ועדיף מבחינתו של הציבור, אינו יכול להביא לפסילתה של הפוליסה שבפנינו".
השופט לא נמנע מלציין את חסרונותיה של פוליסה על בסיס יום הגשת התביעה. כך, למשל, כאשר מדובר בבעל מקצוע שהפסיק את עיסוקו. בעל מקצוע שכזה ימצא עצמו חשוף, ללא ביטוח, לתביעות שתוגשנה לאחר פרישתו מהמקצוע, הגם שהן נוגעות לפועלו קודם לכן.

אולם, חסרון זה, אליבא דהשופט קלינג, ניתן לפתור על ידי יצירת מודעות לצורך בביטוח אחריות מקצועית גם לאחר הפרישה מהעיסוק במקצוע, ומכל מקום, אין בכך כדי להביא למסקנה כי הפוליסות הללו הינן פגומות, וכלשונו:-

"הטיעון שפוליסות אלה פגומות, דומה לטיעון שסכום הביטוח שנקבע בפוליסה נמוך ואיננו מגן כראוי על המבוטח למקרה שהנזק יהיה גדול יותר ולא על הניזוק הזכאי לפיצוי מהמבוטח. כאשר המחוקק ראה לנכון ליצור את תנאי הפוליסה הוא קבע את הוראותיה של פקודת ביטוח רכב מנועי. שם אין להגדיל את סכום הביטוח ואף אין אפשרות לערוך הפוליסה על בסיס תביעות. שם מוגנים הן הצד השלישי והן המבוטח באמצעות הוראות שונות של המחוקק, ואין המבוטח חפשי לעצב את חוזה הביטוח בינו לבין המבטח".