הלכת קואסמה 

נפילה מכף של טרקטור כתוצאה ממכת חשמל

חאלד גאנם הועסק על ידי חברת פיגלה ונאוה בעבודת גיזום עצים.

גאנם ביצע את עבודת הגיזום כשהוא עומד על כף של טרקטור שהורמה בעזרת הכוח המכאני של הטרקטור. במהלך העבודה כאשר הכף היתה במצב נייח בגובה של 4 מטרים מן הקרקע, נגע גאנם בכבל חשמלי. כתוצאה ממכת החשמל גאנם נפל ארצה ונפגע קשה.

גאנם הגיש תביעה נגד נהג הטרקטור ונגד חברת הביטוח איילון אשר ביטחה את הטרקטור בפוליסת ביטוח חובה.
גאנם טען כי התאונה מהווה "תאונת דרכים". לחילופין תבע גאנם את מעבידתו, חברת פיגלה ונאוה בעילת רשלנות, על פי פקודת הנזיקין.

מחלוקת מחלוקת בין שופטים

בית המשפט המחוזי בפניו נתבררה התובענה קבע כי התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק.

חברת איילון, מבטחת הטרקטור, ערערה לבית המשפט העליון על חיובה בדין.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים.

על קביעה זו של בית המשפט העליון הגישה מעבידתו של גאנם, חברת פיגלה ונאוה , בקשה כי בית המשפט העליון יקיים דיון נוסף בסוגיה.

פרשת קואסמה

הטענה כי התאונה מהווה תאונת דרכים הסתמכה על החזקה החלוטה המרבה (המרחיבה למקרים נוספים) השלישית בהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים לפיה "יראו כתאונת דרכים גם... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי".

השאלה היא האם התאונה אירעה "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". כלומר, האם התקיים קשר סיבתי-משפטי בין ניצול הכוח המיכני של הטרקטור לבין התאונה.

בית המשפט המחוזי סבר כי הסכנה של התחשמלות נמנית עם הסיכונים להם נחשף גאנם בעת ביצוע עבודת הגיזום תוך עמידה על כף הטרקטור בגובה רב וכי סיכון זה נמצא בתחום הסיכונים שחוק הפיצויים מטיל בגינם אחריות על נהג הרכב והמבטח.

לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ובטרם הגיע הערעור לבירור בבית המשפט העליון, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בפרשת קואסמה (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי פ"ד נ(3)661).

בפרשת קואסמה עסק הנפגע ביציקת גדר בטון. הצינור היה מחובר למשאבה שהופעלה בעזרת הכוח המיכני של מערבל-בטון. הצינור נגע בחוט חשמל וכתוצאה מכך התחשמל הנפגע למוות. בפרשת קואסמה בית המשפט העליון פסק כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" על פי החוק. מכת החשמל שספג המנוח עקב מגע הצינור בחוט החשמל אינה קשורה בסיכון שיצרה הפעלת מנוע המערבל. הנשיא אהרון ברק הבהיר "הפגיעה במנוח היתה מתרחשת באותו באופן אם הנגיעה בחוטי החשמל היתה נעשית באמצעות מוט ברזל שהמנוח היה אוחז בעת עבודתו על הגדר".

מבחן משולב של סיכון ושכל ישר

העתירה לקיים דיון נוסף נדונה בפני השופט אליהו מצא מבית המשפט העליון בשיבתו כדין יחיד.

פסק הדין המקורי של בית המשפט העליון, מבהיר השופט מצא, הלך בעקבות הלכת קואסמה. השופט תיאודור אור אשר נתן את פסק הדין נשוא העתירה סבר כי מקרהו של גאנם אינו שונה מן המקרה שנדון בפרשת קואסמה.

חברת פיגלה ונאוה מבקשת להעמיד לדיון נוסף את השאלה האם הגבהת גאנם תוך ניצול הכוח המיכני של הטרקטור עד לקירבת כבלי החשמל לא הכניסה את התחשמלותו של גאנם ל"מתחם הסיכון" שיצרה פעולת ההגבהה.

לטענתה מקרהו של גאנם שונה מנסיבות פרשת קואסמה. במקרה זה, סבורה חברת פיגלה ונאוה, מתקיים קשר סיבתי משפטי בין פעולת ההגבהה לבין הפגיעה.

השופט מצא אינו מקבל את סברתה של חברת פיגלה ונאוה, וקובע כי העתירה אינה מגלה עילה לקיום דיון נוסף.

המבחן המשולב של סיכון ושכל ישר מהווה אמת מידה לבחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי. הנחת פסק הדין המקורי היתה כי אכן התקיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המיכני של הטרקטור לבין הפגיעה. אולם בחינת נסיבות המקרה על פי מבחן הסיכון והשכל הישר מובילה למסקנה כי קשר סיבתי משפטי אינו מתקיים.

מכנה משותף רחב

בין פרשתו של גאנם לבין פרשת קואסמה יש שוני עובדתי, ציין השופט מצא, אך ללא ספק לשני המקרים יש מכנה משותף רחב. בית המשפט לא חרג מן ההלכה הקיימת, או יצר חידוש הלכתי ביישמו את הלכת קואסמה על מקרהו של גאנם. גם במקרהו של גאנם, כמו בפרשת קואסמה, לא הפעולה שבוצעה תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב (הגבהת גאנם לגובה הנדרש לצורך ביצוע עבודת גיזום) גרמה לתאונה, אלא מגעו של גאנם בכבלי החשמל.

במקרה של גאנם, בדומה לפרשת קואסמה, התאונה נגרמה בהתערבות גורם נוסף, הוא מגעו של גאנם בכבלי החשמל. בדומה לפרשת קואסמה כך גם במקרה זה התאונה עלולה היתה להתרחש באותו אופן גם אילו גאנם היה עולה לגובה הנדרש לא על גבי כף טרקטור כשזו מונעת בעזרת הכוח המיכני של הטרקטור אלא למשל בטיפוס על סולם.

התוצאה

השופט מצא דחה את העתירה לקיום דיון נוסף בקבעו כי בית המשפט העליון לא חרג מההלכה הקיימת, ולא יצר חידוש הלכתי ביישמו את הלכת קואסמה על מקרהו של גאנם.
מסמך 49