איחור בהפקדת ערובה להוצאות משפט 

העובדות

חברת באומל משה הגישה לבית משפט השלום בחיפה תובענה כספית נגד חברת ביטוח המגן. התקיימו מספר ישיבות והוגשו תצהירי עדות ראשית. בשלב מסוים נקלעה באומל לקשיים כספיים ומונה לה כונס נכסים. עורך הדין שייצג באותה עת את באומל בתביעה, העריך את סיכויי הזכייה בתביעה ב- 50 אחוז. כונס הנכסים הודיע כי לאור הסיכוי הנמוך של התביעה, אין הוא ממשיך את הטיפול בה.

בהמשך בית המשפט המחוזי בחיפה נתן בהסכמה צו הקנייה לפיו זכויותיה וחובותיה של חברת באומל הועברו לטובת חברת שריג.

המגן עתרה לבית משפט השלום בבקשה לחייב את חברת באומל לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיה מאחר וחברת באומל מצויה בכינוס נכסים. בית משפט השלום חייב את חברת באומל להפקיד ערובה בסך 75,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאותיה של המגן בתביעה המשפטית.

חברת באומל לא הפקידה את הערובה בקופת בית המשפט במועד שנקבע בהחלטה. לכן ניתן פסק-דין שדחה את תביעת חברת באומל.

חברת באומל הגישה בקשה לביטול פסק-הדין שניתן. בית משפט השלום דחה את בקשתה של באומל.

על החלטה זו של בית משפט השלום, הגישה חברת באומל ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

אי הפקדת הערובה בזמן מסיבה מספקת

השופטים יעקבי-שווילי, ג'ובראן וגריל, אשר דנו בערעורה של חברת באומל, הזכירו את החיקוקים המאפשרים לבית המשפט לחייב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות בעל דינו.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

סעיף 232 לפקודת החברות קובע כי מקום שתובעת היא חברה מוגבלת בערבת ושופט ראה יסוד להניח כי החברה לא תוכל לשלם את הוצאות בעל הדין שזכה, הוא רשאי להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן. השופט רשאי להורות על עיכוב ההליכים עד שתינתן הערובה.

השיקולים שהנחו את בית משפט השלום בבואו לחייב את חברת באומל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט של המגן היו שיקולים ראויים ונכונים, ציינו השופטים. זאת לאור היות חברת באומל בכינוס נכסים, עובדה שמקשה על גביית הוצאות המשפט, במידה ותביעתה תידחה. וכן לאור עמדותיהם של כונס הנכסים ועורך הדין שייצג באותה עת את חברת באומל באשר לסיכוייה הנמוכים של התביעה להתקבל. סכום הערובה שנקבע, 75,000 ש"ח, הוא סביר בהחלט, קבעו השופטים, בהתחשב בכך שסכומה המשוערך של התביעה באותה עת עמד על 796,091 ש"ח.

תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מאפשרת לתובע שתביעתו נדחתה כיוון שלא הפקיד את הערובה במועד לבקש לבטל את פסק-הדין. אם בית המשפט נוכח שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבוטל פסק-הדין הדוחה את התביעה בתנאים שייראו לבית המשפט, לרבות לעניין ערובה והוצאות.

חברת באומל ציינה כי קופת כינוס הנכסים היתה ריקה ולכן לא התאפשר לה לשלם את סכום הערובה במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט. בהמשך זכויותיה וחובותיה של חברת באומל הומחו לחברת שריג. חברת שריג הפקידה ערובה בשני תיקים אחרים שהתנהלו ולכן לא היה באפשרותה להפקיד ערובה בתיק זה. המיתון העמוק ששרר בשוק השפיע על תזרים המזומנים של חברת שריג. רק עתה עלה בידי חברת שריג לגייס את הסכום הדרוש לערובה ויש באפשרותה להפקידו.

נראה לנו, ציינו השופטים, שיש בטענות אלה של חברת באומל כדי להצדיק ביטול פסק-הדין שדחה את תביעתה מחמת אי הפקדת הערובה. יש לתת לחברת באומל אפשרות להפקיד את סכום הערובה, ובלבד שיופקד בערכו המשוערך והריאלי.

תוצאה של דחיית תביעה היא חמורה ויש בה כדי לשלול את זכותו של התובע להביא את דברו בפני בית המשפט, רק בגלל שאין בידיו אמצעים כספיים ליתן ערובה להבטחת הוצאות בעל דינו.

השופטים הוסיפו כי הואיל והתובעת במקרה זה היא חברה מוגבלת בערבות. הסעיף המתאים יותר הוא סעיף 232 לפקודת החברות. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה. זאת להבדיל מתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי המורה על דחיית התביעה במקרה בו לא ניתנה הערובה.

התוצאה

בית המשפט המחוזי קיבל את הסברה של חברת באומל לאי הפקדת הערובה במועד. בית המשפט קבע כי ראוי לאפשר את בירור התביעה של חברת באומל לגופה. זאת בכפוף לכך שחברת באומל תפקיד את סכום הערובה וכן תשלם הוצאות משפט לבעלי הדין תוך 30 יום.

לאור זאת בוטל פסק-דינו של בית משפט השלום שדחה את תביעת חברת באומל מחמת אי הפקדת ערובה במועד.

במידה וחברת באומל לא תפקיד את הערובה במועד או לא תשלם לבעלי הדין את הוצאות המשפט במועד, פסק-הדין שדחה את תביעת חברת באומל, יעמוד בעינו.
מסמך 34