במשך שנים רבות הייתה נפוצה הדעה כי ילדים החשופים לשתי שפות מתעכבים ברכישתן. אולם המחקר הרחב בתחום הדו-לשוניות הפריך מיתוס זה. אמנם עשוי להיות איחור קל ברכישת השפות, אך המחקרים לא גילו האטה משמעותית או פגיעה בשפתם ובדיבורם של ילדים דו-לשוניים. להיפך: קיימים יתרונות לא מבוטלים לדו-לשוניות בגיל הרך (עד גיל שלוש שנים). חשיפה לשתי שפות, לשתי מערכות לשוניות שונות ונפרדות, תורמת להתפתחות הקוגניטיבית של הילד ומעשירה את עולמו. ילד דו-לשוני לומד בגיל צעיר כי לכל אובייקט או חפץ מתאימות (לפחות) שתי מילים נפרדות (אפשר לומר אבא ואפשר לומר Daddy). הוא מבין שניתן לבטא את אותו רעיון בכמה אופנים, דבר התורם לגמישות המחשבתית שלו. לדו-לשוניים קל יותר ללמוד את החוקים הדקדוקיים של שפה נוספת, וגם את ההיגוי השונה (דיקציה ומבטא) של הצלילים בשתי השפות. שליטה בשתי שפות משפרת את המודעות לתקשורת ואת היכולת להתחבר לעולמו של הזולת - מה הוא חושב, מה הוא מרגיש. ילדים דו-לשוניים לומדים בקלות לערוך מעברים "חלקים" שפה אחת לשנייה (code switching), והם בעלי יכולת להבין עם מי לדבר ובאיזו שפה, לפי ההקשר. כל היכולות הללו מפתחות את יכולתם האינטלקטואלית. מעבר ליתרונות השפתיים-קוגניטיביים, מן הבחינה החברתית, ילדים דו-לשוניים יכולים לשמור על קשרים הדוקים יותר עם קרובי משפחה (סבים וסבתות למשל), שלא היגרו לארץ החדשה, או שהיגרו אך לא למדו את השפה השנייה.
כאשר עוסקים בדו-לשוניות בתוך המשפחה, כדאי כי כל הורה ידבר עם ילדו בשפת האם שלו - בה הוא שולט היטב, בה הוא חש בנוח, "כמו בבית". כאשר עוסקים בדו-לשוניות של בתוך הבית ומחוץ לבית, רצוי לעודד את הילד לרכישה של שתי השפות, זו של בני המשפחה וזו של הסביבה בה הוא חי.
לעומת מצבים של דו-לשוניות טבעית (במשפחה או בחברה), מצב מלאכותי בו הורה מחליט לדבר עם ילדו בשפה זרה, אינו מומלץ. התקשורת בין הילד להורה המשוחח בשפה שאינה שפת האם שלו, הופכת להיות מלאכותית, מאומצת ומאולצת. במקרה כזה, החסרונות (התקשורתיים) עולים על היתרונות (השפתיים).
קלינאית תקשורת PhD, עוסקת באבחון ובטיפול במגוון רחב של הפרעות שפה, דיבור, תקשורת, קול וגמגום, בקרב ילדים ומבוגרים. מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל. מרצה ומנחה סדנאות במגוון תחומים.
http://www.michal-icht.ask4.co.il
http://www.michal-icht.ask4.co.il
