פלוני נ. פלוני 

בבית המשפט העליון
 
ע"מ  2866/08

בפני:  
 כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערער:
 פלוני
 
 נ  ג  ד

המשיבות:
 1. פלונית
 2. פלונית
 3. פלונית
 4. פלונית

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני  משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת ר' מקייס) מיום 20.3.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 30283/05

בשם המערער:                       עו"ד עמי אסנת; עו"ד שמעון שובר
בשם המשיבות:                      עו"ד יורם ירקוני

פסק-דין

  ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת ר' מקייס) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 30283/05.

1.  המערער והמשיבה נשואים ולהם שלוש בנות (להלן: הבנות). יחסיהם עלו על שרטון והם החליטו להתגרש. במסגרת ההליכים המשפטיים, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה שיאסור את כניסת המערער לבית בו היא מתגוררת עם הבנות (להלן: הבית), לאחר שהמערער עזב את הבית. בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון במעמד צד אחד, הוציא מתחת ידו צו וקבע דיון במעמד הצדדים. במסגרת הצו שניתן נקבעו הסדרי ראיה בין המערער לבין הבנות ונאסר על המערער להגיע לבית ולמסגרות החינוך של הבנות. בסמוך למועד הדיון בצו הגנה במעמד הצדדים, הוגשה בקשה מוסכמת לביטול הדיון ולהותרת הצו על כנו, ובית המשפט נעתר לבקשה. בדיון שהתקיים ביום 25.5.06 בעניין בקשת המערער לביטול צו הגנה נחקרה המשיבה בחקירה נגדית. ברשותה היו דפים/רשימות בהם עיינה. בא כוח המערער ביקש שבית המשפט יעיין בדפים שהחזיקה ובית המשפט הבהיר כי יעיין בכל החומר שיוגש. לאחר מכן הופקדו הדפים בכספת בית המשפט.

2. במסגרת ניהול ההליך מינה בית המשפט מומחה לבחינת מסוגלותם ההורית של הצדדים (להלן: המומחה), וחוות דעתו הוגשה לבית המשפט כשנה לאחר מכן. בהתאם להמלצת המומחה, פנתה המשיבה לפסיכיאטר לבדיקת הצורך בטיפול וחוות דעת המומחה שבדק אותה הוגשה לבית המשפט. כמו כן הוגשו בקשות שונות ובין היתר בקשת המערער לצאת להפלגה עם הבנות, בקשת המשיבה לחקור את המומחה ובקשה בנושא הנתק בין הבנות למערער. בית המשפט מינה אפוטרופוס לקטינות ואף קבע כי באי כוח הצדדים יבחרו מטפל אליו תלכנה הבנות לטיפול בנוגע לנתק שבינן לבין המערער.

3.  בשלב מסויים של ההליך, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת בטענה כי התנהלותה מעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לטענתו, בעת הישיבה הראשונה בה דן בית המשפט במעמד צד אחד בבקשה לצו הגנה, זומנה עובדת יחידת הסיוע שליד בית המשפט, אשר פגשה את הצדדים בעבר לצורך ניסיון גישור, על מנת שתישמע דעתה לגבי הבקשה, וזאת מבלי שעניין זה צויין בפרוטוקול. עוד טען המערער כי צו ההגנה הורחב מעבר למה שנתבקש על ידי המשיבה. המערער המשיך וטען כי בישיבת בית המשפט מיום 25.5.06 בעניין צו ההגנה התברר כי בעת חקירתה הנגדית של המשיבה החזיקה ביחד עם תצהירה רישומים רבים ומסמכים, ומשביקש לעיין בהם, דחה בית המשפט את בקשתו. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט אף נמנע ממתן החלטה בבקשתו ליטול את בנותיו לטיול בחופשת הקיץ ודחה את הדיון בה למשך חודשים רבים. כמו כן, טען כי בית המשפט התעלם מאיומים שהופנו על ידי בא כוח המשיבה למומחה ואף התעלם מחוות הדעת שהוגשה על ידו. עוד טען כי בית המשפט לא נתן דעתו להפרת הסדרי הראיה על ידי המשיבה, ואף קיבל חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המשיבה בניגוד מוחלט לדין.

4. בהחלטה מיום 20.3.08, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה בהתייחסו לטענות שהעלה המערער. בכל הנוגע לזימונה של עובדת יחידת הסיוע לדיון בצו ההגנה במעמד צד אחד, קבע בית המשפט כי לאור העובדה שבא כוח המשיבה הכחיש את הדברים, אין מקום להתייחס לטענה זו שהועלתה שנתיים לאחר אותו דיון. בהתייחסו לתוקפו של צו ההגנה, קבע בית המשפט, כי הצו עמד על כנו ששה ימים בלבד, ובבקשה המוסכמת שהוגשה מטעם הצדדים לא נתבקש שינוי או צמצום הצו. בכל הנוגע לחומר שהיה ברשות המשיבה, קבע בית המשפט כי בא כוח המערער הוא שביקש שבית המשפט יעיין בדפים שהחזיקה המשיבה בדיון למרות שהובהר לו כי במקרה זה יעיין בית המשפט בכל החומר שיוגש. לאחר מכן, קבע בית המשפט הופקדו הדפים בכספת בית המשפט. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות המערער בעניין זה. בהתייחסו לבקשת המערער להפלגה עם הבנות, קבע בית המשפט כי לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, ובשל שהייתה של השופטת בשבתון באותה עת, הועברה הבקשה לשופט י' כהן אשר קיבל את הבקשה לאחר קבלת עמדת המומחה. לפיכך, קבע כי לא ברורה טענתו של בא כוח המערער בדבר דחיית הדיון בעניין נשוא הבקשה משך חודשים ארוכים.

5. בית המשפט קבע, בהתייחסו לטענת המערער בדבר איומים על המומחה מצד בא כוח המשיבה, כי לא ברורה טענת בא כוח המערער כלפי בית המשפט, וזאת משלא הוגשה כל בקשה או הודעה מטעם המומחה עצמו בנדון. לעניין הטענה כי בית המשפט התעלם מחוות דעת המומחה, נקבע כי נושא זה מקומו בערכאת ערעור. בית המשפט התייחס לטענה בדבר בקשת המערער בעניין הנתק בינו לבין הבנות וקבע כי ניתנה בעניין זה החלטה מפורטת לפיה יבחרו הצדדים מטפל אליו תלכנה הבנות לטיפול בנוגע לנתק שבינן לבין אביהן. כמו כן ניתנה החלטה בדבר מינוי אפוטרופוס לדין לקטינות. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת בא כוח המערער בדבר התעלמות מהנתק שבין המערער לבנות. בית המשפט התייחס לטענה בדבר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המשיבה וקבע כי התייחס לעניין זה במהלך הדיון בקובעו כי חוות הדעת שהוגשה אינה חוות דעת לעניין הבנות אלא חוות דעת לעניין המשיבה עצמה, ולפיכך אין להתעלם מהמלצות המומחה שמונה על ידי בית המשפט לפיהן על המשיבה לפנות לטיפול, והעובדה כי עשתה כן, אינה יכולה לשמש נגדה. כן קבע בית המשפט כי לו סבר המערער כי ההחלטה מוטעית, רשאי היה להגיש בקשת רשות ערעור. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין לו ספק בדבר יכולתו ונכונותו לדון בעניינו של המערער ללא כל חשש למשוא פנים. בית המשפט הוסיף כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן וכי אין די בתחושה סובייקטיבית של בעל דין כדי להקים עילה לפסילה.

6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי כל הדיונים שהתנהלו בתיק בפני בית המשפט קמא מאופיינים בהעתרות אוטומטית לבקשות המשיבה ובאי כוחה תוך אימוץ עמדותיהם והנמקותיהם כאשר ברור כי הן מנוגדות לעובדות כהוויתן או לחוק. לעומת זאת, טוען המערער כי השופטת מתעלמת מבקשות בא כוחו ודוחה אותן מבלי להתייחס לקיומן. בהתנהלות זו, טוען הוא, יש ביטוי מובהק למשוא פנים ודעה קדומה מצד השופטת. בנסיבות אלה, נטען, אין מנוס מלפסול את השופטת. המערער מוסיף וטוען כי אף אם ידחה הערעור לגופו, יש להמליץ על העברת התיק לשופט אחר. בהתייחס למועד בו הוגשה בקשת הפסלות, טוען המערער כי אף כי כבר בשלבים הראשונים של ההליך המשפטי עלה החשש למשוא פנים, לא נקט בהליך של פסילה מפאת כבודו של בית המשפט. כן טוען הוא כי כבר נפסק כי שיהוי כשלעצמו אינו מונע העלאתה של טענת פסלות.

7. בתגובת המשיבה לערעור, טוענת היא כי אין שמץ של בסיס משפטי לפסילת השופטת. לטענתה, כבוד השופטת ניהלה את הדיונים בקור רוח ללא מורא וללא משוא פנים, ומבלי שנגררה לפרובקציות. עוד טוענת המשיבה כי הטענה לפיה יש בפניית בא כוח המשיבה למומחה משום עבירה פלילית, אינה מתיישבת עם העובדה שבאי כוח המערער לא התלוננו על כך משך תקופה ארוכה. המשיבה דוחה את טענות המערער לעניין תוקף צו ההגנה וטוענת כי המערער הסכים למתן הצו ללא הגבלת זמן, וניסיונו להעלות כעת דיון בצו הגנה שניתן לפני למעלה משנתיים, נובע מרצונו לעכב את ההליך. כמו כן, טוענת היא כי בעת הדיון בצו ההגנה לא נכחה עובדת סוציאלית מיחידת הסיוע. עוד טוענת היא כי המסמכים שהחזיקה בידיה המשיבה בחקירה נמסרו לבית המשפט על פי בקשת בא כוח המערער כדי שבית המשפט יראה שתשובותיה לא הוקראו מתוך הדף. אם רצה המערער, נטען, יכול היה לבקש החלטה בעניין זה, אך הוא נמנע מלעשות כן. יתירה מזו, נטען, הניירות שהחזיקה המשיבה הופקדו בכספת על פי בקשת בא כוחו עד להגשת בקשה מטעמו לקבלם, אך בקשה כזו לא הוגשה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט לא התעלם מחוות דעת המומחה והמערער היה זה שסירב שהבנות תקבלנה טיפול מקצועי, כפי שהמליץ המומחה. לבסוף, טוענת המשיבה כי הטענות שמעלה המערער יכולות להיטען במסגרת ערעור לגוף ההחלטות שניתנו בענייניו אך אין בהן שום נימוק לפסילת השופט היושב בדין.

8. המערער הגיש בקשה להגשת תגובה לתגובת המשיבה לערעור והמשיבה הגישה תגובה לבקשתו זו. עיינתי בתגובות ואיני מוצאת כי קיים טעם המצדיק התייחסות לשרשרת התגובות.

9. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). בקשת הפסלות הוגשה לאחר פרק זמן ארוך בו נוהלו דיונים ונדונו בקשות הצדדים על ידי השופטת. בנסיבות העניין, לא  העלה המערער טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. הטעמים שהעלה המערער להגשת הבקשה בשלב בו הוגשה על אף שזיהה, לטענתו, כבר קודם לכן, גילויים המעידים על חשש למשוא פנים, אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור.

10. גם לגופו של עניין, דין הערעור להידחות. בקשת הפסילה נובעת, בין היתר, מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על-ידו. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות שקיבל בית-המשפט, בין אם צודקות ובין אם מוטעות לגופן, ולעניין זה איני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על-ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. בית-המשפט החליט בעניין צו ההגנה במעמד צד אחד ואף קבע דיון במעמד שני הצדדים אשר נדחה לבקשתם, ובית המשפט אף נעתר לבקשתם שהצו יעמוד על כנו. כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה, לו רצה המערער לבקש שינוי או צמצום הצו, היה עליו לעשות זאת בסמוך למועד שנקבע לדיון בו או לחלופין במסגרת הבקשה המוסכמת שהוגשה לבית המשפט. כמו כן, בהחלטת בית המשפט מיום 28.6.06, בדונו בבקשה לצו הגנה ובטענת המערער כי המגבלה לפיה נאסר עליו להתקרב מרחק של 300 מטר מהבית מכבידה עליו, הורה בית המשפט על ביטולה, ובהחלטה מיום 9.5.07 אף בוטל האיסור החל על האב להגיע למוסדות החינוך של הבנות. בכל הנוגע לזימון עובדת יחידת הסיוע לדיון בצו ההגנה במעמד צד אחד, אין ראיה כי זו אכן נכחה בדיון ואם רצה המערער להלין על כך, מוטב היה לו פעל בעניין בסמוך למועד בו נודע לו על כך. יתירה מזו, בא כוח המשיבה אף הכחיש בתגובתו כי מסר לבא כוח המערער כי עובדת יחידת הסיוע אכן נכחה באותו דיון. בכל מקרה, טענות המערער אינן מקימות חשש כי דעתו של בית המשפט נעולה וכי בשלביו הבאים של ההליך לא יהיה קשוב לטענות הצדדים. בית המשפט דן בבקשות הצדדים והתייחס באופן ענייני לכל סוגיה שעלתה הן בבקשותיהם והן במהלך הדיונים. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התנהלות בית-המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115)).

11. בשולי הדברים יוער כי טוב יעשו הצדדים אם יועילו לקדם את ההליך בפני בית המשפט קמא ולא יערימו קשיים אשר מכבידים שלא לצורך, ופוגעים בפתרון המחלוקות באופן מהיר ויעיל, לטובת הצדדים והבנות.

  אשר על כן, הערעור נדחה. לאור האמור לעיל, אף איני רואה הצדקה, בשלב בו מצוי התיק, להעבירו לדיון בפני שופט אחר.

    בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

    ניתן היום, כ"ו בתמוז התשס"ח (29.7.2008).