ליאורה ברקו נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

בש"פ  6523/08

בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 
העוררת:
 ליאורה ברקו
 
 נ  ג  ד

המשיבה:
 מדינת ישראל
 
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.7.08 בב"ש 4851/08 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' רביד
 
תאריך הישיבה:                     כ"ד בתמוז תשס"ח (27.7.08)
בשם העוררת:                        עו"ד רצון דרחי; עו"ד ארי קדרי
בשם המשיבה:                       עו"ד דגנית כהן-ויליאמס

החלטה

    בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) מיום 10.7.2008 בב"ש 4851/08, במסגרתה נדחתה בקשת העוררת להורות על ביטול מעצר הבית החלקי בו היא נתונה.

העובדות וההליכים

1.  ביום 21.11.2007 הוגש נגד העוררת ונגד שני נאשמים נוספים, יצחק בר מוחא ואלירן דריי (להלן: בר מוחא ודריי בהתאמה), כתב אישום המייחס לעוררת עבירה של אספקת סם [לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)]. על פי עובדות כתב האישום, במהלך פגישה עם בר מוחא ודריי - אשר היו אסורים בכלא השרון - העבירה העוררת, עורכת דין במקצועה, לדריי, בהוראתו של בר מוחא, 2.93 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין, עשרים כדורי קלונקס ושני כדורי ויאגרה, וכן מיכל דבק פלסטי.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לעצור את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, אולם הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העוררת תשוחרר למעצר בית מלא בבית אמה, בפיקוח אמה ואחותה, אשר כל אחת מהן הפקידה ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, זאת בנוסף להפקדת סכום בסך של 30,000 ש"ח על ידי העוררת. עוד הוסכם כי העוררת לא תעסוק במקצוע עריכת הדין עד למתן החלטה אחרת בעניינה. בית המשפט המחוזי נתן להסכמות אלה תוקף של החלטה.

3.  לאחר שנמסר לעיונה חומר הראיות, הגישה העוררת בקשה לבטל את מעצר הבית המלא שהוטל עליה ולאפשר לה לחזור לעיסוקה כעורכת דין בסייג שעל העוררת ייאסר להיכנס לתחנות משטרה, לבתי סוהר ולבתי מעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להקל בתנאי מעצר הבית שהושתו על העוררת. העוררת עררה על החלטה זו לבית משפט זה, ועררה נדחה [ראו: החלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין, בש"פ 10937/07 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2008)].

4. בקשה נוספת שהגישה העוררת להקל בתנאי מעצר הבית נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.2.2008, וערר שהגישה על החלטה זו נדחה על ידי ביום 19.3.2008 [בש"פ 2254/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2008)].

5. ביום 21.5.2008 הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עתרה להתיר לה לצאת לעבודה, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עדיאל) נעתר לה, ביום 29.5.2008, בהסכמת המשיבה, והתיר לעוררת לצאת ממעצר הבית לעבודה כמלצרית במסעדה.

6. במסגרת ההליך העיקרי העלתה העוררת טענות מקדמיות בעניין שאלת הסמכות העניינית והמקומית של בית המשפט. לטענת העוררת, החלטת המאשימה להביאה לדין בבית המשפט המחוזי דווקא, ולא בבית משפט השלום, עומדת בניגוד להנחיית פרקליט המדינה, בניגוד לצו סדר הדין הפלילי (כמויות הסם בעבירות סמים שבהם מועבר חומר החקירה לתובע מוסמך), התשס"א-2001, ובניגוד למדיניות המאשימה.

7. לאור טענותיה המקדמיות של העוררת, המשפט למעשה טרם החל, ויתרה מכך, חודשים רבים יעברו עד שיחל בית המשפט במלאכת בירור האשמה. לטענת העוררת, נתון זה מצדיק עיון נוסף בתנאי מעצר הבית בו היא נתונה והסרת המגבלות מעל תנועות העוררת. הדיון שנקבע לצורך שמיעת טענותיה המקדמיות של העוררת נקבע ליום 3.9.2008.

8. לטענת העוררת, התמשכות ההליכים בעניינה רובצת לפתחה של המאשימה. טענותיה של העוררת מתמקדות, בהקשר זה, בתמצית, באלה: פגיעה בזכותה היסודית של העוררת לקבל לעיונה את מלוא חומר החקירה ואת רשימת חומר החקירה וכן הוצאת שלוש תעודות חיסיון, כאשר בכל פעם הוצאה תעודת חיסיון בדיעבד, בעקבות בקשה של ההגנה לקבל לידיה חומר חקירה שהופיע כ"מושחר" ברשימה שהועברה לידה. לטענת העוררת, התנהלות המאשימה אילצה אותה להגיש שלוש בקשות לגילוי חומר חקירה (בשתיים מהן טרם נתקבלה החלטה והשלישית טרם נדונה), ואף אלה לא הביאו לריפויים של מלוא הפגמים שדבקו בהתנהגות המאשימה. דברים אלו, שפורטו בהרחבה בערר, מדגימים, לטענת העוררת, את הטענה כי התמשכות ההליכים בתיק זה רובצת, כל כולה, לפתחה של המאשימה.

9. העוררת טוענת, כי התמשכות ההליך והצפי כי יעברו חודשים ארוכים עד שיישמע עד התביעה הראשון במשפטה של העוררת, לא כל שכן סיומו של המשפט, הם בגדר נסיבה או עובדה חדשה המצדיקים עיון חוזר.

10. ביום 9.7.2008 הגישה העוררת בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרה לאפשר לה לצאת לעבודה ללא פיקוח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד) דחה את בקשתה ביום 10.7.2008 וקבע כי אין מקום לשינוי החלטתו של כבוד השופט עדיאל. כבוד השופט רביד ציין, כי בעת שניתנה ההחלטה על ידי כבוד השופט עדיאל, היה ידוע כי עדיין לא נקבע מועד למשפט ולא ניתנה תשובה לכתב האישום. לדבריו, לא נתגלו עובדות חדשות ואף לא חלף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. עוד ציין כבוד השופט רביד כי "מדובר בעבירה חמורה אשר נעברה לכאורה ע"י עורכת דין, ולכן אין מקום לשנות מהאיזון שנעשה בהחלטת השופט עדיאל, דהיינו לאפשר לעוררת לצאת לעבודה, אך בתנאי שתהיה בפיקוח של מעסיק".

טענות העוררת

11.  על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת העוררת, החלטתו של בית המשפט קמא בטעות יסודה, שכן במועד מתן ההחלטה מיום 29.5.2008 שאיפשרה את יציאתה לעבודה, לא ידעה העוררת, ואף לא יכלה לדעת, כי הדיון בעניינה יידחה ליום 3.9.2008, החלטה שניתנה למעלה מחודש ימים לאחר מכן.

12.  עוד טוענת העוררת, כי חלוף הזמן במקרה דנן יש בו ללמד כי העוררת ראויה לאמון שניתן בה. במשך תקופה ארוכה, בת שמונה חודשים, מילאה העוררת באדיקות אחר תנאי השחרור שהושתו עליה. בעשותה כן, הוכיחה העוררת, לטענתה, כי היא ראויה לאמון שרחש לה בית המשפט וכי לא נשקפת ממנה סכנה לביטחון הציבור, עובדה הנתמכת גם בהיעדרו של עבר פלילי.

13. העוררת מוסיפה, כי מעורבותה הלכאורית בתיק זה הינה בבחינת מעידה חד-פעמית, ונתון זה כשלעצמו תומך אף הוא בהיעתרות לבקשתה.

14. העותרת מוסיפה וטוענת, כי נכון להיום עומדת לה חזקת החפות. אולם כבר עתה, שילמה העוררת מחיר יקר, עוד בטרם אמר בית המשפט את דברו ביחס לאישום המיוחס לה. העוררת נאלצה לסגור את משרדה העצמאי, ועמל כפיה נהרס באבחה אחת. חצי שנה חלפה מבלי שהיה בידי העוררת לפרנס את עצמה ואת אמה, ונושי העוררת החלו להתדפק על דלתות ביתה. גם לאחר שהותר לה לצאת לעבודה כמלצרית, לא היה בכך כדי ליתן מענה לצרכיהם הכלכליים של העוררת ושל בני משפחתה. לאור האמור, חלה הידרדרות קשה במצבם הכלכלי של העוררת ושל בני משפחתה. לטענת העוררת, יש בידיה הצעות עבודה נוספות מצד מכרים וחברים המאמינים בה וסומכים עליה, אולם אין בידם להיות צמודים עליה ולפקח על תנועותיה בזמן עבודתה, ומכאן הצורך הנוסף בהיעתרות לערר.

15. העוררת מוסיפה, כי מעבר למצבה הכלכלי הקשה, הרבה לפני שנקבעה אשמתה, אין בידיה לצאת "להתאוורר", לבקר חברים או לצאת ולבלות מדי פעם.

16. לסיכום, טוענת העוררת, כי כיום ברור שמשפטה צפוי להימשך עוד חודשים ארוכים, כי היא הוכיחה שהיא ראויה לאמון שניתן בה ואין כל חשש למסוכנות לציבור מצדה, ולכן הגיעה השעה לבטל את התנאים המגבילים שהוטלו עליה (למעט איסור העיסוק במקצוע עריכת הדין) תוך הותרת הערבויות על כנן. לחלופין, ביקש ב"כ העוררת בדיון שבפניי, כי אורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינה של העוררת אשר יבחן את מידת מסוכנותה ואת השאלה האם ניתן להסיר את המגבלות המוטלות על העוררת.

טענות המשיבה

17. עו"ד ד' כהן-ויליאמס, ב"כ המשיבה, ביקשה להדגיש בפתח הדברים את חומרת העבירות בהן הואשמה העוררת, בפרט בהתחשב בעובדה כי עבירות אלה בוצעו תוך ניצול אישור הכניסה של העוררת כעורכת דין לבית הכלא.

18. עוד הוסיפה עו"ד כהן-ויליאמס כי יש לזכור שאין מדובר במי שנמצאת במעצר, אלא במי שנמצאת במעצר בית, תוך שפעם אחר פעם בתי המשפט נעתרו לבקשותיה להקל בתנאי מעצר הבית, ואף התירו לה לצאת לעבודה על מנת להתפרנס. על אף כל ההקלות האמורות, המשיבה אינה סבורה כי יש מקום להסיר את כל אמצעי הפיקוח מעל העוררת. יתרה מכך, עו"ד כהן-ויליאמס הגישה בדיון קובץ של בקשות נקודתיות מטעם העוררת לאפשר לה לצאת ממעצר הבית לצרכים כאלה ואחרים (מפגשים עם עורך הדין שלה, אירועים משפחתיים וכד') בקשות אשר נענו ברובן.

19. אשר לטענות בדבר התמשכות ההליכים, ציינה ב"כ המשיבה כי העיכוב בהליך אינו נעוץ במשיבה, אלא בסנגוריה דווקא. כך, רק בדיון האחרון שהתקיים, ביום 2.7.2008 הוגשו על ידי ב"כ העוררת הטענות המקדמיות בכתב.

20. בנוסף, המשיבה אינה סבורה כי יש מקום לקבלת תסקיר מעצר בעניינה של העוררת, שהרי, כאמור, העוררת אינה מצויה במעצר, ובקשותיה לצאת ממעצר הבית נבחנות באופן ענייני ולרוב נענות בחיוב.

דיון והכרעה

21. בפתח הדברים אציין, כי אין בידי לקבל את טענותיו של ב"כ העוררת לפיהן מאחר שבמשך כתשעה חודשים העוררת אינה עוסקת עוד במקצוע עריכת הדין, והיא עמדה בכל התנאים שהוטלו עליה על ידי בית המשפט, הרי שלא נשקפת ממנה מסוכנות כלשהי, דבר המצדיק כשלעצמו הקלה בתנאי שחרורה. לא יימצא חולק על חומרתן של העבירות המיוחסות לעוררת, חומרה אשר מתעצמת כאשר מביאים בחשבון את העובדה כי העבירות בוצעו על ידה לכאורה תוך ניצול מקצועה ומעמדה של העוררת. העובדה שכעת אין העוררת עוסקת עוד במקצוע זה, אין בה כשלעצמה כדי לאיין את מסוכנותה.

22. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, איני סבור כי יש מקום להסרת מלוא המגבלות מעל העוררת כמבוקש על ידה, על אף פרק הזמן שחלף מאז הוגש כתב האישום וחרף פרק הזמן שעוד צפוי לחלוף עד סיום משפטה.

23. המשיבה הסכימה לבוא לקראת העוררת כברת דרך ארוכה, ובית המשפט המחוזי נתן תוקף להסכמה זו, כך שלא זו בלבד שאין העוררת נמצאת במעצר מאחורי סורג ובריח, אלא שכיום רשאית היא לעבוד ולהתפרנס, גם אם תחת פיקוח ומגבלות כפי שנקבעו בהחלטתו האמורה של כבוד השופט עדיאל. העבודה במסעדות בהן הותרה עבודתה של העוררת הוגבלה לשמונה שעות ביום, היקף אשר נראה כסביר בנסיבות העניין. בנוסף, אם תוכל העוררת להציע מקום עבודה - בפיקוח מלא - אשר יאפשר לה להשתכר יותר מאשר במקום העבודה הנוכחי, בטוחני כי המשיבה, כמו גם בית המשפט המחוזי, יבחנו בקשה זו לגופה.

24. אשר לטענה כי החלטתו של בית המשפט קמא נשענה על אדנים עובדתיים שגויים, שכן לטענת העוררת בעת מתן החלטתו של כבוד השופט עדיאל לא ידעה כי הדיון בעניינה ייקבע רק לחודש ספטמבר 2008, הרי טענה זו אינה דרה בכפיפה אחת עם יתר טענותיה של העוררת לפיהן משפטה מתארך כבר חודשים ארוכים בשל בקשות שונות בעניין גילוי חומר החקירה וטענות מקדמיות שונות. לחלוף הזמן ממועד החלטתו של כבוד השופט עדיאל אין בהקשר זה משמעות ממשית. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד) בהחלטתו מיום 10.7.2008 כאשר קבע כי מאז החלטתו של כבוד השופט עדיאל לא נתגלו עובדות חדשות ואף לא חלף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

25. אשר לבקשתו החלופית של ב"כ העוררת, להורות על קבלת תסקיר בעניינה, נוטה אני לקבל גם בעניין זה את גישתה של המשיבה. על אף העבירות החמורות שיוחסו לעוררת, העוררת אינה נמצאת במעצר מלא, אלא במעצר בית בתנאים מקלים באופן יחסי, בית המשפט המחוזי בא לקראת העוררת ואף המשיבה נעתרה פעמים רבות לבקשותיה הפרטניות של העוררת להשתחרר ממעצר הבית למטרות כאלה ואחרות (מקובץ הבקשות שהוגש בעניין זה על ידי המשיבה, ניתן לציין, על דרך ההדגמה, כי המשיבה נעתרה לבקשותיה של העוררת לצאת ממעצר הבית לצורך השתתפות בחגיגת ברית-מילה; לפגישות עם עורך דינה; לאזכרה; לחגיגת יום העצמאות; לחגיגת יום הולדתה ועוד). בנסיבות אלה, איני סבור כי קבלת תסקיר בעניינה של העוררת תועיל לעוררת. סעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:
"תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם."

    בנסיבות העניין, כאשר העוררת ממילא שוחררה בערובה בתנאים שנקבעו, איני רואה טעם ממשי לקבל תסקיר בעניינה.

26.  נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.

 ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ח (28.7.08).