שלום ברדוגו נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

רע"פ  6544/08 - א'

בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
המבקש:
 שלום ברדוגו
 
 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
 
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.7.08 בע"פ 3287/08 ובערעור שכנגד - ע"פ  3288/08 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון וצ' קינן
ובקשה לעיכוב ביצוע
                                      
בשם המבקש:
 עו"ד שי לוי

החלטה

  המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (ת.פ 1421/06) בגין עבירה של הפרעה לשוטר המילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

   לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 6.5.2005 בתוך תחנת המשטרה בחדרה, התנהג המבקש באופן פרוע, ובאופן העלול להביא להפרת השלום בכך שהחל לצעוק, להעליב ולגדף מספר שוטרים שנכחו במקום. עוד נטען בכתב האישום כי בתגובה להתנהגותו של המבקש ניגש אליו השוטר מגדי מנצור (להלן: השוטר מנצור) וביקש ממנו להירגע. המבקש סירב לעזוב את התחנה, והשוטר מנצור הודיע לו שאם לא יעזוב את שטח היומן יאלץ לעכב אותו. המבקש בתגובה לכך, התקרב לכוון השוטר מנצור, נופף בידיו כלפי השוטר מנצור, ותוך כדי נפנוף בידיו הכניס את אצבעו לעינו של השוטר. 

  ביום 7.3.2007 הרשיע בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו.

  בטרם מתן גזר הדין הופנה המבקש לשירות המבחן, שקבע בתסקירו מיום 17.6.2007 כי לאור התייחסותו של המבקש למצבו הנפשי והצהרותיו ביחס להעדר נזקקות טיפולית, אינו יכול לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.

  בישיבה שהתנהלה ביום 3.9.2007 ביקש המבקש לצרף לתיק 3 תיקים נוספים שהתנהלו נגדו, ולהודות בהם. בית המשפט נעתר לבקשתו והרשיע את המבקש גם ב-3 תיקים אלו. פ.א 7056/07 עבירת איומים מיום 8.6.2007, פ.א 6116/07 עבירה של תקיפת שוטר והסגת גבול פלילית מיום 23.2.2007, ופ.א 11246/05 עבירות של שבל"ר ונטישה במקום, הפרעה לשוטר, ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח על אופנוע מיום 20.11.2005. בטרם מתן גזר הדין הופנה המבקש לשירות המבחן להכנת תסקיר נוסף.

  שירות המבחן קבע כי למרות שהמבקש טוען כי עבר תהליך של שינוי, אין מדובר בשינוי אמיתי. שירות המבחן קבע כי במקרהו של המבקש קיים סיכון להישנות עבירות נוספות בעתיד, ונמנע פעם נוספת מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש.

  ביום 20.3.2008 גזר בית המשפט על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי של 6 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור במשך 3 שנים עבירה של אלימות פיזית נגד אדם או עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר; וקנס בסך 3,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

  על פסק הדין הנ"ל ערערו הן המבקש והן המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 3287/08, 3288/08). המבקש עתר לביטול רכיב המאסר בפועל, ו/או לרצוי העונש האמור על דרך של עבודות שירות, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש שהוטל על המבקש.

  בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא, והשופטים ע' גרשון, וצ' קינן) דחה את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעורה של המשיבה. בית המשפט קבע כי המבקש זקוק לעונש משמעותי והרתעתי. עוד קבע בית המשפט כי אומנם המבקש לא הורשע בעבר אך הדבר נובע מן העובדה שבית המשפט לנוער שדן בעניינו של המבקש, בשני תיקים שונים, בחר להימנע מלהרשיעו ובחר לדון אותו בגין 20 תיקי פ"א שונים, בעונשים של התחייבות, מעון פתוח ושירות לתועלת הציבור, אולם המבקש לא למד את לקחו ולא הפיק דבר מן ההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט לנוער. בית המשפט שקל את נסיבותיו הקשות של המבקש אך מצא כי למרות הנסיבות, במקרה זה יש לקבל את ערעורה של המשיבה. בית המשפט גזר על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל; ומאסר על תנאי של שנה לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה מן העבירות בגינן הורשע.

   מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את ערעור המשיבה ודחה את ערעורו. לטענתו התערבותו של בית המשפט המחוזי בגזר דינו של בית משפט השלום פוגעת פגיעה ממשית באינטרס המבקש, ובאינטרס הציבורי בשיקומו של המבקש. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בעובדה כי הוא סובל מבעיה נפשית. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג באופן משמעותי מההלכה לפיה אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם.

   לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

  הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

  יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

   מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. למבקש ניתנה בעבר הזדמנות לתקן את דרכיו, הזדמנות אותה בחר המבקש לא לנצל. בנסיבות אלו, ולאור תסקירי שירות המבחן אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור. מעבר לכך הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

  אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

  ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשס"ח (28.7.2008).