יובל נורי נ. בית משפט המחוזי - כב' השופטת יהודית שטופמן 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  4976/07

בפני:  
 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
 כבוד השופט א' רובינשטיין
 כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותרים:
 1. יובל נורי
 2. עז' המנוחה לילית נורי ז"ל
 
 נ  ג  ד

המשיבים:
 1. בית משפט המחוזי - כב' השופטת יהודית  שטופמן
 2. ראש ההוצאה לפועל - כב' הרשם שמעון רומי
 3. רן ניסים

עתירה למתן צו על תנאי
 
 בשם העותרים:
 עו"ד אברהם  לוי

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.  עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים להורות לראש ההוצאה לפועל להוציא את תיק ההוצאה לפועל שפתחו בתורת זוכים מאיחוד התיקים המתנהלים כנגד החייב, הוא המשיב 3, וזאת, בשל אופיו של החוב, הנובע מפסק דין שניתן לזכותם, אשר קבע כי החייב ביצע כלפיהם עוולת גזל בכך שפרץ לביתם ביחד עם אחר, וגנב מהם סך של 33,000 דולר. טענת העותרים הזוכים היא כי החוב של החייב כלפיהם לא נוצר במהלך העסקים הרגיל, וזאת בשונה מיתר החובות שבתיקים המאוחדים, ולכן אין זה ראוי כי לצורך פרעון החובות הם יועמדו במדרגה שוה ליתר הנושים בחובות כספיים רגילים, וכי הם זכאים להליך פרעון נפרד של חובם. לטענתם, הליך איחוד תיקים נועד להקל על החייב בפרעון חובותיו, אולם כאשר מקור החוב נובע מעוולת גזל והסגת גבול, אין לאפשר לחייב ליהנות מפרעון משותף של כלל הנושים בתיק האיחוד, אלא יש לפצל את תיק הגזל ולנהל בעניינו הליך פרעון נפרד.

2. ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם שמעון רומי) דחה את בקשת העותרים להוציא את חובם מכלל איחוד התיקים שנעשה לחייב. בהחלטתו ציין, כי לא מצא סימוכין בחוק המאפשרים לו להיענות לבקשה. כמו כן, הוא קבע כי החייב משלם באופן סדיר את חובו על פי צו התשלומים שנקבע, והוסיף, כי ספק אם כך יהיה אם תתקבל הבקשה. עוד ציין בהחלטתו, כי ראש ההוצאה לפועל אמון על ביצוע פסקי דין, ואין זה מסמכותו לבחון את נסיבות מתן פסק הדין שביצועו מתבקש, ולדרג את פסקי הדין הרבים שבבסיס תיקי האיחוד על פי מידות צדק וערכים, וכיוצא באלה. עד כאן, להחלטת ראש ההוצאה לפועל.

  בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת שטופמן) דן בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי העותרים על החלטת ראש ההוצאה לפועל. הוא קבע, מצד אחד, כי ניתן להבין ללבם של העתרים בטענתם כי אין לראות את נשייתם כלפי החייב כחוב שנוצר בדרך העסקים הרגילה, ולכאורה, מתבקשת מכך תוצאה לענין איחוד התיקים. עם זאת, הוא פסק, כי סמכויות ראש ההוצל"פ מוגבלות. ראש ההוצל"פ אינו מוסמך למלא תפקיד שיפוטי, למעט באותם עניינים שנמנו בחוק. לפיכך, הוא אינו רשאי לקבוע מידרג פנימי בין פסקי דין, ולהחליט בדבר רמת ביצוע שונה וסדרי עדיפויות ביניהם. לאור זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה.

4.  טענת העותרים בעתירה זו היא, כי שיקולי צדק ועיקרון תום הלב מחייבים הפרדת נשייתם כלפי החייב מאיחוד התיקים המתנהל נגדו בהוצאה לפועל. הם חוזרים על טענותיהם לפיהן לא הרי חוב שנוצר במהלך העסקים הרגיל, כהרי חוב שמקורו במעשה פלילי או במעשה בעל גוון מעין פלילי, מסוג הענין בו מדובר כאן. העותרים חוזרים על טענתם כי תכלית איחוד התיקים הינה להקל על החייב להתמודד עם ריבוי החובות המוטלים עליו, אולם מקום בו מקור החוב נובע ממעשה בעל גוון פלילי, אין זה ראוי לאפשר לו לצאת נשכר מהזכויות ומההטבות שחוק ההוצאה לפועל מעניק לחייב. לכן, כשם שחוב הנובע מפיצוי על מעשה פלילי, ואשר ניתן בגדר ההליך הפלילי, מופרד מתיקי ההוצאה לפועל הרגילים, שכן דינו על פי סעיף 77(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 כדין קנס, וכשם שתיקי מזונות מופרדים מיתר התיקים, כך יש להפריד מאיחוד התיקים גם את תיק החוב שלהם, שמקורו במעשה בעל גוון פלילי.

5. דין העתירה להידחות על הסף, בלא שנדרשת תשובה. ראשית, כלל הוא, כי בית משפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על בתי המשפט הכלליים, והוא לא נועד להחליפם. כדברי הנשיא שמגר בבג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(2) 683, 702 (1987):
 
"בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור."
   הלכה זאת יפה גם להליכים אזרחיים, מסוג אלה שבעניינם משיגים העותרים בעתירה זו, בהם עומדת לבעל הדין שנפגע מן ההחלטה אפשרות לערער עליה ברשות בפני ערכאת הערעור (בג"ץ 4622/99 לשם הפקות בע"מ נ' הנהלת בתי-המשפט (לא פורסם, מיום 19.7.1999)).

6.  יתר על כן, החלטת בית המשפט המחוזי, שסיימה את עניינם של העותרים בבתי המשפט הרגילים ניתנה בתחילת שנת 2005. העותרים הגישו את עתירתם זו ב-6.6.07, בחלוף שנתיים וחצי ממתן החלטת בית המשפט המחוזי. מכאן, שהעתירה לוקה גם בשיהוי ניכר ומהותי – הן סובייקטיבי והן אובייקטיבי, שלא ניתן לו כל הסבר ותירוץ בידי העותרים, ואף טעם זה מצדיק את דחיית העתירה על הסף.

7. מעבר לנדרש אוסיף, כי לגופם של דברים, נראית לי עמדתם של ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי לפיה אין בידי ראש ההוצאה לפועל הכח והסמכות לבודד תיק אחד ממכלול תיקי האיחוד, בין בשל טעמים הקשורים במהות החוב, ובין מטעם אחר. הסמכויות הנתונות לראש ההוצאה לפועל בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 הן להורות על איחוד תיקים, והכוונה היא לכלל תיקי החובות כנגד החייב בהתקיים תנאים מסוימים, או להימנע מכך (סעיפים 74ח ו-74י. לחוק). במסגרת צו איחוד, רשאי ראש ההוצל"פ להורות על איחוד כל התיקים התלויים ועומדים כנגד החייב, אולם החוק בדרך כלל אינו מאפשר להבחין בין תיקים הנכללים באיחוד התיקים, לבין אלה המוצאים ממנו, למעט תיקים שמכח הוראה מפורשת בחוק אין לכלול אותם מלכתחילה במסגרת האיחוד והם – תיקי מזונות, עניינים שאינם כספיים, ועניינם שהועברו לבית המשפט לפי סעיף 81א(ג), כל עוד לא הוכרע בהם סופית (ראו הגדרת "תיק" בסעיף 74א לחוק). החוק קובע גם הסדר נפרד לגבי תיק נוסף שנפתח בהוצל"פ כנגד החייב, ולאחר הגשת בקשת האיחוד. תיק זה יצורף לבקשה, ואם הוגש התיק להוצל"פ לאחר שניתן צו איחוד, נתון לראש ההוצל"פ שיקול דעת להחליט אם לצרפו לצו האיחוד או להימנע מכך (סעיף 74 יב לחוק).

    הווי אומר, כי לגבי צו איחוד, לא ניתנה לראש ההוצל"פ סמכות להחליט על בידודו של תיק אחד או תיקים אחדים מהתיקים המאוחדים, והטעם לכך נהיר על פניו: מנגנון איחוד התיקים נועד, מצד אחד, לפתור את מצוקתו של החייב, אשר מספר נושים מנהלים נגדו הליכים במערכת ההוצאה לפועל. מצד שני, מנגנון זה יוצר מערך שוויוני בין הנושים, ומונע מצבים של "כל הקודם זוכה". הליך הגבייה הקולקטיבי מביא לתוצאה צודקת יותר לא רק לחייב, אלא גם לנושים שנשייתם היא נושא להליכי הוצאה לפועל (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, תק-על 2003(2) 1168 (השופט גרוניס). צו איחוד שאינו חולש  על כל התיקים, למעט סוגי התיקים המוצאים במפורש מהאיחוד על פי חוק, עלול לפגוע בהליך הגבייה הקולקטיבי, ולהחטיא את תכליתו. מכאן, שצדקו הערכאות דלמטה בקביעתן כי דין בקשתם של העותרים לבודד את תיק החוב שלהם ממכלול תיקי החובות המאוחדים של כלל הנושים להידחות.

  דין העתירה להידחות על הסף, ולגופה.

  ניתן היום, כ"ד בתמוז תשס"ח (27.7.08).