הכסף של השכן ירוק יותר 

אם תשאלו כל בעל נכסים שהשיג את המיליון הראשון מה חשיבות ההון בעבורו, סביר להניח שהוא יפטיר בארשת חשיבות ש"הכסף הוא לא המטרה, הכסף הוא רק אמצעי". ואם הכסף הוא אכן רק אמצעי, אז, מן הסתם, הוא אמצעי שאמור להפוך אותנו למאושרים יותר. האם זהו המצב? כמובן שלא.

לאחרונה בחרו עורכי "ניוזוויק", השבועון השני בתפוצתו בעולם, להקדיש גיליון שלם לחידה שמניעה את האנושות: "מהו סוד האושר?". על פני עשרות עמודים שטחו את משנתם טובי הפסיכולוגים, הסוציולוגים והכלכלנים בניסיון להשיב תשובה מדעית לשאלה "מה יעשה אותנו מאושרים?". בדיון זה, שאלת הכסף כמובן היתה מרכזית.

אלא שכאן, ציפתה לקורא הפתעה. על פי ה"ניוזוויק", מחקרים שנערכים בתחום בשנים האחרונות מצביעים על נתון לא צפוי: לאחר שאנחנו מרוויחים את סכום הכסף הנחוץ לנו לכדי סיפוק צרכינו הבסיסיים, הכסף מפסיק להוות גורם שמשפיע על האושר האישי שלנו.

גם "האקונומיסט" הבריטי מצטרף לעוסקים בנושא, ובכתבת תחקיר שפרסם לפני כחודש הוא מצטט את חוקרי מדד הרווחה ושביעות הרצון בארה"ב. החוקרים צוברים את נתוניהם מסקרים שמציגים שאלה פשוטה, שמופנית מדי שנה לאלפי אמריקאים מאז 1972: "בהתחשב בכל הנתונים, כיצד היית מגדיר את המצב היום? האם היית אומר שאתה מאושר, די מאושר או לא כל כך מאושר?"

מסתבר שהתשובות חושפות פרדוקס בלתי צפוי: המדינות העשירות אכן מאושרות יותר, אולם הן אינן מאושרות הרבה יותר ממדינות עניות, לפחות לא כפי שהיינו מצפים לראות. מארה"ב ועד יפן, מדד הרווחה הכללי כמעט ולא השתנה בשנים האחרונות, אף על פי שהן רק הולכות ונעשות עשירות יותר.

נתון נוסף שעולה מן הסקרים הוא שרבים מהדברים הגורמים הנאה וסיפוק לבני אדם, כמו משרות בכירות, חינוך טוב או מקום מגורים איכותי, יישארו מוערכים רק אם ייוותרו יחודיים למעטים. כלומר, מוצרים אליטיסטיים תלויים בהיצע: האדם נהנה מהם כל עוד לאחרים אין אותם. גם כמות הכסף והמאמץ שהוא מוכן להשקיע בהשגתם תלויה באופן ישיר במידת ההשקעה שה"יריבים" שלו משקיעים בהם.

ה"אקונומיסט" מדמה את האדם המודרני לספורטאי הצועד על הליכון במסע אינסופי, כשמדי פעם מישהו בוחר להגביר את מהירות קצב הצעידה. וכך על אף שהאדם משיג "יותר" בכל פעם, הוא נאלץ להמשיך לצעוד ולהתאמץ.

אבל האושר איננו טרנד אופנתי פרי מוחם הבלתי מסופק של ותיקי המאה העשרים. כבר בתחילת שנות הארבעים צפה הרב יהודה אשלג, בעל הסולם (מי שחיבר את פירוש הסולם לספר הזוהר), את אופן החיים העתידי של האנשים בדורנו, וקבע כי משנת 1995 ואילך תתחיל תקופה חדשה. תקופה שבה בני האדם יחפשו באינטנסיביות מילוי מסוג אחר, משהו נוסף, שאינו ניתן להשגה במסגרת התענוגים שהעולם הזה מציע לנו. מילוי חדש שאותו הם לא יוכלו לרכוש בעזרת הכסף שצברו.

בעל הסולם הגדיר כ"נקודת מפנה" את היום שבו הממון והתענוגים הזמניים שהוא מבטיח, יפסיקו לספק אותנו. מיום זה ואילך, הוא טען, תתעצם בקרב מיליוני אנשים תביעה להבנה מהותית של הטעם בחיינו. כאשר תתעורר דרישה כזו בקרב קבוצות נרחבות של אנשים, הוא מבהיר בכתביו, יהא זה סימן עבורנו  שהדור כבר בשל למפגש עם חוכמת הקבלה האותנטית. את הרצון הגשמי ביותר - הרצון לכסף, יחליפו כיסופים למילוי חדש שמקורו בעולם הרוחני.

"בעולם הזה יש שתי טרגדיות, האחת - לא להשיג את מה שאנחנו רוצים, והאחרת - להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא הטרגדיה האמיתית" (אוסקר ווילד)

אם נחקור את הגורמים שמסבים לנו הנאה, נגלה שניתן לחלק אותם לכמה קבוצות עיקריות. תענוג מלימוד והשגת ידע, תענוג מכבוד, משליטה על אחרים ומהיות ידוע או מפורסם, תענוגות שונים שניתן לרכוש בכסף, ולצד כל אלה, התענוג מהנאות בסיסיות יותר כמו משפחה, אוכל ומין.

בכל קבוצות התענוגים הללו קיים מנגנון שחוזר על עצמו; פסגת האושר מושגת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון שלנו, לבין ההנאה שאנו חווים מהמילוי של אותו הרצון. אבל מהרגע שבו הרצון מתחיל לבוא על סיפוקו, ההנאה שלנו הולכת ופוחתת בהדרגה. ברגע שההשתוקקות שהניעה אותנו לפעול באה על סיפוקה עד תום, התענוג חולף, ואיתו נעלמת גם תחושת האושר שחווינו. כעת אנו יוצאים למסע חדש שתפקידו למלא את ההשתוקקות החדשה שנולדה בנו.

יתר על כן, מה שהסב לנו סיפוק היום, לא יספק אותנו מחר, ובמהרה נתמודד עם צורך חדש וגדול יותר. כך יוצא שסיפוק הצרכים שמתעוררים בנו באופן טבעי, או כאלה שהסביבה נוטעת בנו, מניעים אותנו להשקיע מאמצים גדולים כדי להשיגם.

היטיב לתאר את התופעה ד"ר ריצ'רד איסטרלין, מחלוצי מחקר האושר באוניברסיטת דרום קליפורניה: "אנו שבויים ב'מעגל הנהנתנות', אנו מתרגלים לאושר מהר מאוד, ולוקחים אותו כמובן מאליו, או אז אנו משווים את מה שיש לנו למה שיש לאחרים, וכבר לא למה שהיה לנו פעם". תהליך זה מוביל בהכרח למצב שבו אף פעם לא נהיה מאושרים.

בעל הסולם התייחס גם הוא לאותו מעגל קסמים בספרו תלמוד עשר הספירות: "העולם הזה נברא עם חיסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם. אמנם להישאר ריק מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר, ועל כן אנו בוחרים בסבל ריבוי התנועה, כדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיוון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים משני הצדדים הן מהצער שבריבוי התנועה והן מצער החיסרון של הקניינים" (תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, סעיף כ"א).

כדי לצאת מן הסבך הזה עלינו לבחור באפיק השקעה חדש, האפיק הרוחני. חוכמת הקבלה מתייחסת אל "כסף" כאל מושג מופשט. בעולם שלנו הוא מסמל את הכוח למשוך, לקבל לעצמך, ואילו בעולם הרוחני "כסף" מלשון "כיסופים", פירושו - הכוח להעניק לאחרים, לתת לזולת.

אמנם בשני המקרים מדובר בכוח מופשט, אלא שההבדל הוא מהותי. התשוקה לכסף "גשמי" מקורה ברצון האגואיסטי ליהנות לעצמנו, ולכן התענוג שנקנה בעזרתו לעולם יהיה זמני וחולף. לעומת זאת, ה"כסף" במובנו הרוחני, מבוסס על היכולת ליצור כיסוי על הרצונות שלנו לקבל הנאה לעצמנו בלבד. במקום לנסות למלא את עצמנו, פעם אחר פעם, עלינו להחליף את ה"מקום" שממנו אנו מקבלים הנאה. כלומר, ליהנות מן הנתינה לזולת.

איך עושים את זה? על ידי "כיסוי" הרצון שלנו ליהנות למען עצמנו, ושימוש בו רק כדי להיטיב לאחרים. "כיסוי" כזה מכונה בשפת הקבלה "מסך".

גם ברובד הגשמי אנו מוצאים דוגמאות דומות לאותו תהליך. האם שנהנית מכך שילדיה נהנים, או בני זוג שנהנים זה מאושרו של זה, הן רק שתי דוגמאות, אמנם גשמיות, אך ממחישות את העיקרון הזה בדיוק.

עם זאת חשוב לציין כי העזרה לזולת שאליה מכוונים המקובלים, איננה במישור הגשמי, מכיוון שעזרה כזו, על אף חשיבותה החברתית, מבוססת בסיכומו של דבר על פעולת האגו. המקובלים מדברים על קשר בממד גבוה יותר, קשר בין הנשמות.

תהליך לימוד הקבלה פוקח את עיני האדם ומגלה לו כי כל בני האדם הם איברים בגוף אחד גדול ושלם. אדם שמפנים את ההרגשה המיוחדת הזו, שואף לממש את אהבתו לאחרים. כשהוא מתחיל בכך, הוא מחולל מעגל הנאה חדש ואינסופי: הוא מתייחס באהבה לאחרים - הם נהנים - הוא נהנה מכך שהם נהנים. את הנוסחא המדעית הזו פיתח ראשון המדענים שעסק בהגדרת הקשר היחיד הנכון שיכול להתקיים בין בני האנוש, רבי עקיבא. הוא ניסח את זה בשורה אחת פשוטה, שעל אף אלפיים השנים שחלפו מיום כתיבתה, עוד לא נס ליחה: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".

השלמות בנוסחא זו היא בכך שברגע שמממשים אותה, זוכים בתחושת הנאה אינסופית, ואז גם האור העליון, שמכונה "תורה", ממלא את החללים שנפערו בינינו.

בכל שנה מתרבים והולכים האנשים שמחפשים מילוי אחר בחיים. המקובלים מסבירים שחוכמת הקבלה כשמה כן היא, חוכמה שמלמדת אותנו איך לקבל הנאה אינסופית. זוהי מטרת הבריאה, ורק לשם כך נברא האדם.

הנה מניה בטוחה שכדאי להשקיע בה. לא?

 להמשך קריאה: