התיישנות תביעת ביטוח 

מרדכי אביטן חלה במחלת כליות באמצע שנות השמונים. כבר לפני חמש שנים הכיר בו המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100 אחוז. רק ארבע שנים לאחר הכרה זו פנה אביטן לחברת הביטוח מגדל ודרש להפעיל פוליסת ביטוח קולקטיבית שהיתה למפעל בו עבד בחברת מגדל.

חברת מגדל סירבה לטפל בתביעה בטענה שזו התיישנה וחילוקי הדעות הועברו לסגן נשיא בית משפט השלום בחיפה השופט רפאל חרסונסקי.

השופט חרסונסקי בדק את המקרה לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

סעיף זה, מזכיר השופט, פורש על ידי בית המשפט העליון בפסק דין שניתן לאחרונה ובו נתקבלה גישת חברות הביטוח לפיה מבוטח הרוצה להנות מהוראות חוק חוזה הביטוח ופוליסת הביטוח שלו חייב להגיש את תביעתו לבית המשפט תוך שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח.

גישת בית המשפט העליון היא שיש לקיים את ההסדר הספציפי לענין ההתיישנות כפי שנקבע בכל חוק וחוק על פי סוגיות שהן טבעיות לחוק הספציפי עצמו.

תכליתו של חוק חוזה הביטוח היתה לקצר את תקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע שנים. המטרה היתה להקל על חברות הביטוח בהחזקת הרזרבות הכספיות שלהן.

אביטן לא כפר בכך שכיום, לאור פסיקת בית המשפט העליון, חייב כל מבוטח להגיש את תביעתו לבית המשפט תוך שלוש שנים ואין די בכך שתוגש תביעה תוך תקופה זו לחברת הביטוח. אלא שלטענתו, מחלת הכליות בה לקה טרם התגבשה וטרם הושלמה. הוא, אביטן, לא יכול היה לתבוע בגינה עד אשר ידע את היקפו המלא של מקרה הביטוח.

השופט חרסונסקי דחה טענה זו מכל וכל. הרי גם לפי שיטתו של אביטן נתגבשה עילת תביעתו לפני כחמש שנים, כאשר המוסד לביטוח לאומי קבע לו 100 אחוז נכות. לכן את התביעה היה צריך להגיש לבית המשפט לפחות תוך שלוש שנים מאותו מועד ואילו בפועל זו הוגשה לבית המשפט כעבור כארבע שנים ומחצה.

יתירה מזו, המבחן הקובע לענין ההתיישנות אינו מתי התובע גילה את העובדות נשוא תביעתו אלא מתי יכול היה בזהירות סבירה לגלותן.

במקרה זה,יכול היה אביטן לדעת על מחלתו אפילו עוד לפני שהחל להסדיר את ענייניו במוסד לביטוח לאומי שהרי החל כבר אז לקבל טיפולים.

על כן, פסק השופט, גם לפי גירסת אביטן עצמו תביעתו התיישנה ויש לדחותה על הסף.

מסמך 159