תשלום מעל תקרת הביטוח 

תאונת דרכים קשה הרסה כליל אוטובוס הנוסעים של יצחק מרציאנו. לא היה ספק כי האשם בתאונה הוא מחומוד מוטקל, נהג המשאית שפגעה באוטובוס.

מרציאנו פנה אל חברת הבטוח שלו, צור, וזו פיצתה אותו עד לגובה תקרת סכום הבטוח בפוליסה. אלא שבתקרה זו לא היה די כדי לכסות את מלוא הנזקים. לפיכך פנה מרציאנו אל חברת הבטוח שמיר אשר ביטחה את מוטקל ודרש כי זו תיטיב עמו את ההפרש.

תשובתה של שמיר התמהמהה, אך לבסוף באה בדרך של הסבר כי בינתיים נתקבלה אצלה פניה דומה מחברת צור.
שמיר נענתה לפניה זו ובכך מוצה סכום הבטוח של מוטקל בשמיר.

בפוליסה לא נותרה כל יתרה שניתן להעבירה למרציאנו עצמו.

חברת ביטוח שפיצתה את מבוטחה זכאית לפנות למזיק (ובכלל זה גם למבטחת של המזיק) ולדרוש החזר של אותו פיצוי ששולם על ידה למבוטחה. זהו הבסיס לפנייתה של צור לשמיר.

זכות זו קרויה תחלוף (שיבוב וגם סוברוגציה). אולם במימוש זכות התחלוף אסור לחברת הבטוח לפגוע בזכותו של מבוטחה שלה לגבות ממי שפגע בו פיצויים, מעל לתגמולים שנתקבלו אצלו מחברת הבטוח.

המחלוקת שהתעוררה לפיכך היא האם העברת הכספים שנעשתה במקרה זה בין חברות הבטוח שמיר וצור (שבינתיים ללא קשר למקרה גם התאחדו לחברה אחת בשם "צור-שמיר") ואשר מיצתה את הפוליסה של מוטקל, היתה כדין.

את ליבה של השופטת שרה פריש בבית משפט השלום בפתח תקוה, שבתה טענתה של חברת צור כי זכותו של מרציאנו לא נפגעה כלל. אמנם בחברת צור לא נותרו יותר כספים עבורו - אבל פתוחה בפניו תמיד הדרך לגבות את נזקיו העודפים מגורם הנזק עצמו - מוטקל. לפיכך מחקה השופטת פריש את תביעתו של מרציאנו על הסף.

על מחיקה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב והוא נדון בפני הרכב השופטים ישראל גלעדי, יוסף גולדברג ועדנה ארבל.

פרשנות המעניקה בדיעבד זכות תביעה רק כלפי המזיק - קבעו שלושת השופטים פה אחד - מסכנת את זכותו של הניזוק. סיכויי הגבייה מהמזיק קשים ומצומצמים יותר מגביית הנזק מחברת הבטוח. קושי זה עדיף להטיל על חברת הבטוח ולא על המבוטח.

דיני הבטוח מעונינים למנוע יצירת מאבק בין המבוטח למבטחת שלו כשמדובר בתביעה נגד המזיק וחברת הבטוח שלו. העובדה שמדובר באזרח רגיל מול שתי חברות ביטוח היא עצמה מהווה פתח לבעייתיות. לחברת הבטוח של המזיק עדיף לשלם לחברת הבטוח של הניזוק ולא לניזוק עצמו - בבחינת "שמור לי ואשמור לך". מצב היכול לעודד, בנסיבות מסוימות, חוסר תום לב ביחסים שבין שתי חברות הביטוח לבין הניזוק.

חברות ביטוח שפועלות ביניהן שלא בתום לב ולא בדרך מקובלת, ונוטלות בכך את זכותו של הניזוק כלפי חברת הבטוח של המזיק פוגעות בו פגיעה של ממש.

כמו כן יש לשקול אם פעולתה של חברת שמיר לא מהווה עוולת רשלנות והפרה של חובת הנאמנות המוטלת עליה כלפי שני נהנים אפשריים.

"ניתן להעמיק בסוגיה זו עוד ועוד", קובעים השופטים, "אך מעיקרה לא היה בכוונתנו אלא להראות שאין זה מקרה שראוי לה לתביעה שתמחק על הסף".

"לדעתנו" - מסכמים השופטים - "אין לקבוע מסמרות בעניין בטרם נשמעו ראיות בסוגיית תום הלב, באשר לאופן ביצוע התשלום מחברת ביטוח אחת לשניה, כשעל הכל מרחפת רוחו של חוק צרכני, שיש לפרשו באופן הנותן עדיפות מהותית להבטחת נזקו של הניזוק".

התיק הוחזר לפיכך לדיונו של בית משפט השלום בפתח תקוה.

מסמך 114