בשנים האחרונות אחד הכלים שרכשתי לריפוי עצמי הוא ללא ספק דרך החוכמה העתיקה של האינדיאנים. לפני מספר שנים כשהייתי במצב של יאוש נפשי, חיפשתי דרך שתתאים לי. בעקבות חיפושיי מצאתי אישה שלא הקלה עלי ואשר לא הבטיחה לי עוד בשיחתנו הראשונה בטלפון, שתסכים לקבל אותי לעבודה על הנפש שלי. כשהגעתי אליה לא היה לי כל מושג לאן אני בא ומה מחכה לי, אך הרגשתי כי הגעתי למקום הנכון.
חמש שנים ישבתי אצלה ובעיקר הקשבתי למה שהיה לה לומר לי. לא תמיד הבנתי למה התכוונה, אך ככל שחלפו הימים התבהרו לי דברים רבים עליהם דיברה אתי. בעיקר היא דיברה על הצורך בהסכמה לעבור דרך הלב, לפתוח את הלב ולתת מקום לכל דבר שעולה לי. הייתה זו היא שעשתה לי טוטם. שם פגשתי את הקלפים של האינדיאנים לראשונה. תודה לאל על כך שהדברים להם אנו זקוקים מגיעים אלינו בפשטות, בקלות.
אנשים רבים סביבי חשבו שהעניין בקלפים האינדיאניים והתעסקותי בהם זו אפיזודה חולפת ואילו אני התאהבתי בקלפים ובחרתי להעמיק את לימודיי בהם ובמה שגלום בהם ובחוויה שלי עם הטוטם. לא פעם פתחתי את מפת הטוטם שלי ופרשתי אותה, התבוננתי בה ותהיתי מה אומר לי הנחש בצד הנשי שלי, מה מספר לי הלוויתן על מתנותיי לעולם, לאנשים.. בהמשך,תרגמתי את הספר "קלפי הסגולה" של גיימי סאמס ודויד קארסון מאנגלית לעברית עם אליסולריה אמי, הרבה לפני שהספר יצא לאור מתורגם במהדורתו העברית. היה לי צורך לדעת ולעבוד עם הידע ועם הקלפים. רכשתי כל חומר שאפשר היה להשיג על החיות ובעיקר ניסיתי להבין את הטוטם ואת המורכבות שלו. גיליתי דרך הפילוסופיה האינדיאנית עולם מופלא.
מאז שאני זוכר את עצמי ראיתי בבעלי החיים חברים וקרובי משפחה שלי ולכן לא אכלתי אותם. הבנתי שהאינדיאנים לא חיפשו בשמיים את מה שאפשר למצוא באדמה, על פני הקרקע. הבנתי שכל חיה מביאה איתה איכות שונה שכל אחד מאיתנו עובר דרכה וחווה אותה בחייו. כמו למשל, כשמרקורי בנסיגה כולנו מרגישים זאת בשיבושים בתקשורת. אני יודע כי אפשר להוציא ממפה של הטוטם מידע על האדם לא פחות ממה שמוציאים ממפה אסטרולוגית. תמיד אהבתי חיות, גידלתי חיות ודיברתי איתן. אני מרגיש כי אני מכיר את שפת החיות ומבין אותה. החיות מדברות אתי.
אני מרגיש איתן בנוח, ולומד דרכן להקשיב לסימנים, ולכבד את עצמי. תודה לאל על הקשר המיוחד שלי לחיות בחיי האישיים, על המתנה שחשפתי דרכן ועל החוויה שאני חווה בסדנאות ומעביר אותה להולכי על שתיים הרוצים להרחיב את ליבם לעצמם ולסביבתם. החוכמה האמיתית עוברת דרך הלב. הלב הוא המפתח לריפוי. להרגיש זה לרפא! לפני מאות שנים חיו האינדיאנים בשבטים ביבשת אמריקה. הטוטם הוא אובייקט שאנו מאמצים לעצמנו כדי ללמוד דרכו מי אנחנו ולהעשיר את החוויה הפנימית שלנו.זה יכול להיות הר, עץ, או אפילו נץ. כשנער הגיע לגיל בגרות היה השבט מתכנס כדי לחגוג את בשלותו ולפתח את מתנותיו אשר מהן כל השבט ייהנה בעתיד.הטוטם היה מראה איזו נפש הגיעה לשבט. לפי מבנה הטוטם המחולק לבתים שונים כגון מזרח, דרום מערב וכו, היה הנער בוחר את סגולת החיה, לדוגמא, נוצה של תרנגול בר או עור של כלב נהר ומניח אותם לפי כיווני הרוח במקום המיועד.
כך נגלו לנער יכולותיו והשבט היה דואג לפתח את הנער בכיוון הטבעי כדי שמתנותיו לעולם יקבלו ביטוי מעשי. זה יצר חברה שאין בה קינאה. כל אחד ידע מה תפקידו ומהם מתנותיו.בעולם בו אנו חיים היום אין זה כך. לא מלמדים אותנו מה שאנו כבני אדם הולכי על שתיים זקוקים באמת כדי לפתח בטבעיות את הכשרונות שלנו ורבים כלל אינם יודעים מה הוא היעוד שלהם. ישנם כאלה שלא חושבים כי לקיומם כאן יש ערך וחשיבות. זו מחשבה שמעלה בי עצב. האינדיאנים האמינו כי האדם הלבן שכבש אותם נכנס לתוך סיוט, סחף איתו את כל האנושות ושכח את החלום האמיתי. את הרוח אי אפשר לאנוס ובכך גאולתם.
כיום- אני, דורון,אדם לבן עור מוצא את עצמי מלמד את הדרך האינדיאנית. האם שמעתם על אנשי האש השביעית?אלו הם האינדיאנים של היום. במשך שנים רבות שמרו האינדיאנים בסודי סודות את תורתם העתיקה.היום הידע פתוח לכולם וכעת הגיע הזמן להתעורר מהסיוט, העולם בו אנו לא מחוברים לעצמנו, לא קשובים לעצמנו, לא מחוברים לאדמה ולא קשובים ולכל החיים.כולנו יכולים ללמד את עצמנו וללמוד על עצמנו מחדש. פיתחתי שיטה שמאפשרת לראות דרך הטוטם קלפי הסגולה, לראות את המקומות שבהם אנו לא מהדהדים עם מתנותינו ויוצאים מאיזון. הקלפים מראים פוטנציאל בלבד.
יש דרך לעבור כדי לדעת איך להשתמש בפוטנציאל שלנו, לפתח אותו ולנצלו. אל תדחו את הריפוי שלכם. צאו מהסיוט עוד היום. זה אפשרי אם תשקיעו בעצמכם ובהתפתחותכם. אנו לא יכולים לרפא דבר שאין אנו מודעים לו. בניתי את הסדנה כך שגם אם אדם שלא רואה את עצמו מתעסק בקלפים כיעוד, יכול לעבור תהליך של ריפוי והבנה רחבה יותר של הנפש שלו. לא תמיד אני יודע מהיכן באים לי הדברים אך אני חש חיבור מיוחד לחכמה העתיקה ואני מוצא בה אמת עמוקה מאוד. אולי פעם אבין זאת... כשהמורה שלי עשתה לי טוטם הייתי בן 24 ועוד לא חלמתי להפוך את הטוטם למקצוע שלי לחיים ואז לא היו בארץ קלפי סגולה מתורגמים לעברית ולא הסתובב כאן שום ידע על הטוטמים אבל אחרי שבחרתי באקראי את החיות שלי לא ידעתי אז איזו השפעה עצומה תהיה לזה על החיים שלי וצעקתי על מורתי שאינני מקבל בשום פנים את הנחש כחיה שלי, סבתה הרגיע אותי ואמרה שכנראה זו איכות של החיה שאני הכי צריך ללמוד להתידד איתה בתוכי.
אני מודה שלא כל כך הבנתי אז על מה היא דיברה אבל זה בדיוק מה שקרה לי ועם השנים שחלפו והנחש הפך להיות מטרד בחיי עד שלמדתי אותו לעומק וכרתי אתו ברית. עבורי הוא מסמל שינויים,רכילות,דריכות,טרנספורמציה,ומעל הכל ריפוי עמוק מאוד ויכולת להפוך כל דבר לאפשרי. האינדיאנים מעבירים את ההדרכה שלהם בקבוצות וביחידים, תלוי ביכולת של התלמיד וכמובן ברמת המחויבות שלו לעצמו אני למדתי אצל כמה מורים ובכמה אופנים אבל המורה החשוב ביותר שלי היה אני עצמי כי זה לא מספיק רק לקבל את החומר ולהיות מודרך ובזה נמדדת רמת המודעות והיכולת שלנו להפוך להיות מחויבים לתהליכים בדרך האינדיאנית. כיום אני מדריך אנשים שכבר חלקם מדריכים ומלמדים אחרים . אלו לימודים לכל דבר אבל רק אתם תדעו מתי אתם באמת מוכנים לצאת לדרך. האינדיאנים לא נותנים או מעבירים חומרים וידע לכל אחד ,צריך להיות ראוי.
שלכם
דורון אורסיאנו,תרפיסט בקול ותנועה,מורה לפילוסופיה אינדיאנית
