מקרה ביטוח: חברה מנהיגה מול חברה משתתפת 

סוכנות הביטוח פלתורס רכשה עבור חברת הכימיקלים לידור, פוליסת ביטוח מפני אבדן רכוש.
המבטחות בפוליסה היו המגן כחברה מנהיגה (LEADER), ואליהו, כחברה משתתפת.

באחד הימים נפרצו מפעלי לידור ונגנבה מתוכם סחורה. המגן שילמה ללידור את מלוא הנזקים.

לאחר התשלום, פנתה המגן לאליהו בבקשה כי זו האחרונה תשיב לה את חלקה על פי הפוליסה. אליהו סירבה לדרישה. לטענתה היא חתמה על הפוליסה תוך הסתמכות על מצגה של סוכנות פלתורס כי במפעלי לידור קיימת מערכת אזעקה המחוברת למוקד. בפועל לא הייתה קיימת הגנת מוקד. לפיכך, הודיעה אליהו כי היא רואה עצמה משוחררת מחובותיה על פי הפוליסה.

מכל מקום, הוסיפה אליהו וטענה, סעיף הניהול הפוליסה אינו מאפשר למבטחת המנהיגה לשלם למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח, אלא את חלקה של המבטחת המנהיגה בלבד.

לגרסת אליהו, מבטחת מנהיגה חייבת להפנות את המבוטח אל המבטחת המשתתפת והמבוטח חייב להתמודד בכוחותיו שלו עצמו עם סרבנותה של אותה מבטחת.

הדיון במחלוקת בין הצדדים הגיע לבית המשפט המחוזי בתל - אביב בפני הרכב השופטים יוסף גולדברג, אדמונד לוי וד"ר גרוניס.

בפסק דינם קבעו השופטים כי גם אילו טעתה אליהו לחשוב שקיימת הגנת מוקד במפעלי המבוטח, הרי אין בכך כדי לאפשר לה להשתחרר מחוזה הבטוח.

אליהו חתמה על הפוליסה, קבעו השופטים, אף על פי שלא הייתה בה הוראה בדבר הגנת מוקד מבלי שהפוליסה נבדקה כהלכה. לכן כל שניתן לומר הוא כי מדובר במחדל של אליהו מול מחדל של פלתורס שלא הבחינה בטעותה של אליהו. יש לזכור, הבהירו השופטים, שעסקינן בשני צדדים לחוזה שכוחותיהם שווים. אין מדובר בקשר חוזי בין חברת בטוח לבין לקוח, כאשר לראשונה יש היכולת, הידע והאפשרות לגלות ביתר קלות את טעותו של הלקוח, העומד מצדו השני של המתרס.

זאת ועוד, קבעו השופטים, אליהו גם לא שלחה להמגן הודעה מפורשת בדבר ביטול חוזה הביטוח. הודעת ביטול במקרים אלה חייבת להיות מנוסחת בלשון ברורה וחד משמעית. הודעת אליהו הייתה שהיא "מבקשת להפסיק את ההשתתפות בפוליסה". אין מדובר בביטול רטרואקטיבי מיום עשיית החוזה אלא אך ורק בביטול מכאן ואילך.

לא זו אף זו, אליהו שלחה את הודעת הפסקת ההשתתפות בפוליסה רק אחרי שהמגן שילמה את כל תגמולי הביטוח למבוטח. ביטול החוזה בנתונים אלה, יהא בלתי צודק בעליל.

השופטים דחו גם את טענות אליהו ביחס לפרשנות "סעיף הניהול". על פי הסעיף האמור, המגן, כחברה המנהיגה בביטוח המשותף, הייתה שלוחתה של אליהו. על כן ההסדר שנעשה עם המבוטחת מחייב אף את אליהו. לא בכדי נקבע בסעיף הניהול במפורש, כי הוא חל גם לגבי תביעות שסולקו על ידי החברה המנהיגה לפנים משורת הדין.
"נשאלת השאלה, מה משמעותה של ההוראה הכלולה בסעיף הניהול והקובעת כי "כל חברה אחראית אך ורק לתשלום חלקה היחסי". כיצד מתיישבת הוראה זו עם קביעתנו שהחברה המנהיגה בביטוח המשותף פועלת כשלוחה של החברה האחרת?" - הקשו השופטים.

"ההוראה האמורה, בעניין תשלום החלק היחסי, מטרתה להבהיר שאין מדובר בחבות יחד ולחוד של חברות הביטוח המשתתפות.

אלמלא הושג הסדר בין המבוטחת להמגן, ואם הייתה המבוטחת נאלצת להגיש תביעה בבית המשפט הרי היא לא היתה רשאית לתבוע מכל אחת מהחברות המשתתפות, אלא את חלקה היחסי. משהושג הסדר בלא להזקק לתביעה, הוא מחייב אף את אליהו, שכן בכל הנוגע להשגתו פעלה המגן אף מטעם אליהו".

לסכום, קבעו השופטים, סעיף הניהול שבפוליסה התיר להמגן לפעול להשגת הסדר עם המבוטחת אף בשמה של אליהו. מששילמה המגן למבוטחת את החלק היחסי שהגיע מאליהו, רשאית היא לחזור לאליהו ולתבוע ממנה את המגיע לה (ע"א 1505/95).

מסמך 289