נזק בזדון 

בנק המזרחי נתן אשראי למפעל ממ"ש בירוחם כנגד שעבוד ציוד. את הציוד ביטח הבנק בחברת הבטוח הכשרת הישוב.

לימים הסתבך מפעל ממ"ש בחובות והבנק פתח בהליכים למימוש הציוד המשועבד. במהלך מימוש השעבוד הסתבר לבנק כי אחד המנהלים והבעלים של מפעל ממ"ש, מאיר שץ, מכר חלקים מן הציוד המשועבד כדי לסלק חובות אחרים של המפעל. שץ הודה בפני נציג הבנק כי מכר את הציוד משום שהוא "מעדיף להיות חייב לבנק ולא להיות חייב לעובדים שלי ולספקים שלי. שהבנק יחכה".

בשלב זה פנה בנק המזרחי להכשרת היישוב וביקש כי זו האחרונה תפצה אותו מתוקף ההוראה שבפוליסה הקובעת כי הכסוי הביטוחי חל על "אובדן או נזק שייגרמו באופן ישיר לרכוש המבוטח על ידי פעולת זדון של אדם כלשהו".

בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלה האם שליחת יד של אחד ממנהלי המפעל בפריטי הציוד מהווה אבדן שנעשה מתוך כוונת זדון.

המחלוקת הועברה להכרעתו של השופט מיכאל בן יאיר בתפקידו הקודם כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. בימים אלה אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של השופט בן יאיר.

המונח "נזק בזדון", קבע השופט בן יאיר, התפרש בפסיקה ובספרות כמונח המכוון למעשה מזיק שנעשה מתוך כוונה ומתוך הלך נפש, שיש עמם פזיזות, נטילת סיכון ואדישות לתוצאות המעשה.

מונח זה כולל, בוודאי, כוונה מיוחדת להשגת התוצאה המזיקה.

במקרה הנדון, הוסיף השופט, מדובר במעשה שנעשה על ידי מנהל ממ"ש, מתוך ידיעה ברורה שהברחת פריטי הציוד והוצאתם למכירה נוגדת את השעבוד שניתן לטובת הבנק על פריטים אלה.

זהו מעשה המהווה פגיעה בזכויות הקנייניות של הבנק בציוד, ועומד בניגוד מפורש לאינטרס הבנק - המבוטח.
עשיית מעשה כזה, מתוך ידיעה ברורה בדבר משמעותו, מהווה מעשה שנובע מכוונת זדון או מהלך נפשי של זדון.

זאת ועוד, הוסיף השופט בן יאיר, הפוליסה נועדה לבטח רכוש ששימש כבטוחה להשבת האשראי שנתן הבנק לממ"ש.

מכאן שהפוליסה לקחה מראש את האפשרות של ניגוד אינטרסים בין הבנק לבין ממ"ש וגם את האפשרות כי בגדר הסיכונים הרגילים המכוסים בפוליסה ייכלל מקרה ביטוח שנוצר בידי מנהל ממ"ש.

בסופה של ההתדיינות בין הצדים, שהגיעה כאמור בימים אלה אל בית המשפט העליון, אישרו שופטי העליון פה אחד את פסק דינו של השופט בן יאיר לפיו זכאי הבנק למלוא תגמולי הביטוח בגין הפריטים שמכר מנהל ממ"ש לאחרים בניגוד לשעבד שנעשה לטובת הבנק.

מסמך 259