הסכם הפוליגרף אינו מחייב 

האירוע

כמדי שנה בחג הקרבן המוסלמי, נטל רג'יב ווחידי את אשתו וששת ילדיו וירד עמם לטבריה. באותה עת בה נפשו בני המשפחה באהלם הנטוי על שפת הכנרת, פקד את דירתם פורץ ורוקן מקופסת פח של סוכריות, את כל תכשיטיה של האשה.

בעקבות פנייתו לחברת הביטוח אליהו, בה היו התכשיטים מבוטחים, הופיע בדירה חוקר והחתים את ווחידי על הסכם פוליגרף.

בדיקת הפוליגרף גילתה סימני אמת בכל הנוגע לעצם ארוע הפריצה, אך לגבי כמות התכשיטים שנגנבה, הצביעה המכונה על "סימנים של אמירת שקר".

תוצאות אלה הביאו את חברת אליהו למסקנה שיש לדחות את התביעה והענין הובא בפני השופט נתן עמית בבית משפט השלום בתל-אביב.

דוכן העדים הוא הפוליגרף האמיתי

השופט עמית הביע הסתיגות מדעות חבריו השופטים בבתי המשפט השונים, אשר נתנו גושפנקא להסכמים המעבירים את ההכרעה הבלעדית בסכסוך למכשיר הפוליגרף.

לדעת השופט, הפוליגרף האמיתי הטוב ביותר הוא דוכן העדים בבית המשפט.

הפסיקה הערכית, הנכונה והצודקת היא שקלול כל הראיות שבאו בפני בית המשפט במבחנים של הגיון ורגש. העתקת ההכרעה לפוליגרף ולמחשב עשויה להפוך את השופט היושב בדין לחותמת גומי ותו לא.

עמית מנתח לפיכך את אישיותו של ווחידי כפי שבאה לידי ביטוי על דוכן העדים. הוא דובר עברית ועושה רושם כמי שבקיא בהלכות החיים המודרניים במדינת ישראל, אך רמתו האינטלקטואלית אינה מרשימה. אין הוא מבין את פעולת הפוליגרף. מבחינתו יתכן שמבחן אמת, פשוט ופרימיטיבי, היה אמין וצודק יותר ממכשיר הפוליגרף המשוכלל.

תרעומת על הצורה בה הושגה בדיקת הפוליגרף

השופט מביע תרעומת על הדרך בה השיג חוקר הביטוח את הסכמת ווחידי להבדק בפוליגרף. הדבר נעשה תוך כדי שיחה לבבית, כלאחר יד ומבלי להעמיד את המבוטח על חשד כלשהו נגדו. ווחידי מצידו לא היה מודע כלל למצבו המשפטי, לזכותו לסרב לבדיקה ולכך שהסכם הפוליגרף בא לסייע אך ורק לחברת הביטוח.

אפשרות להתייעץ עם עורך דין

ראוי היה שחברת אליהו תתן למבוטחה אפשרות להתייעץ עם עורך דין טרם החתימה ושעורך דין יאשר בכתב כי הסביר למבוטח את ההסכם ומשמעותו.

אי חתימת המבטח על הסכם הפוליגרף

השופט עמית מוסיף ומביע פליאה על העובדה שחברת אליהו עצמה לא טרחה לחתום על הסכם הפוליגרף. בכך הפכה אותו להתחייבות חד צדדית של ווחידי בלבד.

התחייבות כזו היא ללא ספק מקפחת ונוגדת כל סבירות והגינות. באופן שבו הוחתם ווחידי על הסכם הפוליגרף יש משום ניצול כוחה הכלכלי של חברת אליהו להכתיב הסכם שכזה.

מסקנת השופט היא שהסכם הפוליגרף אינו מחייב, יש להתעלם מתוצאותיו וחברת אליהו חויבה במלוא תשלום שווי התכשיטים.

מסמך 28