בדיקת פוליגרף כראיה מכרעת 

משחר ההיסטוריה מחפש האדם אחר מכשיר פלא שיפתור אותו ואת שופטיו מהצורך להפעיל את אותה תושייה והבנה שגילה המלך שלמה בנפש האדם והדרושים לשם גילוי האמת. פעם הייתה זו החרב המלובנת שהייתה צורבת את לשונו היבשה מהתרגשות של השקרן. עד שהתברר הכזב שבמבחן זה.

התפעלותם של השופטים מפלאי מכשיר הפוליגרף המכונה בפיהם מכונת האמת, עמדה במרכז אחד המשפטים בסוגיה זו, שהגיע עד לבית המשפט העליון.

באחד הימים פרצה אש וכילתה את בית החרושת לנרות "שער לציון" שבקרית מלאכי. בעלי המפעל פנו אל חברת הבטוח אררט ודרשו את תגמולי ביטוח על פי הפוליסה שהייתה ברשותם. אלא שאררט דחתה את התביעה. לטענתה אין מדובר בשריפה, אלא בהצתה בזדון שבוצעה מטעם שלושת הבעלים.

המחלוקת בין הצדדים נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני השופט אפרים לרון.

השופט לרון הגיע למסקנה כי שלושת הבעלים אחראים לשריפה על סמך ארבע ראיות.

הראשונה היתה בדיקת פוליגרף שנעשתה על בסיס הסכמה לעבור בדיקה כזו. בכתבי ההסכמה נקבע שתוצאות הבדיקה יהוו ראיה ויחייבו את הצדדים גם בבית המשפט. בבדיקת פוליגרף נמצא כי שלושת הבעלים שיקרו בהכחישם מעורבות בהצתת המפעל.

הראיה השנייה הייתה מצבו הכספי המתדרדר של המפעל טרם השריפה.

הראיה השלישית - שוחד שהציע אחד הבעלים לחוקר מטעם אררט, על מנת שזה יטה את תוצאות החקירה לטובת "שער לציון".

הראיה האחרונה הייתה דו"ח מכבי האש לפיו השריפה יכולה להיגרם רק על ידי מי שהיו לו מפתחות למפעל. אמנם מפקד תחנת כיבוי האש באשקלון העלה גם אפשרות לפיה מקור השריפה בדליפת גז אולם סבירותה של אפשרות זו מועטה והבדיקה בכיוון זה לא מוצתה.

למעשה גרס השופט לרון כי די בתוצאות בדיקת הפוליגרף כדי לבסס את דחיית התביעה. על פי פסיקת בית המשפט העליון אם הסכימו צדדים להליך אזרחי כי תוצאות בדיקת הפוליגרף תשמשנה ראיה ותחייב אותם בהתדיינות ביניהם, בית המשפט יכבד ראיה זו, בכפוף לכך שההסכם עצמו עומד בדרישות דיני החוזים.
התייחסותו של השופט לשאר שלושת הראיות, נעשתה כלשונו "למעלה מן הצורך" כדי לרצות את הדעה לפיה אין לקבל בדיקת פוליגרף כראיה מכרעת באופן אוטומטי, אלא יש להפעיל גם שיקול דעת ולשקול אותה כראיה אחת במסגרת כלל הראיות.

בעלי "שער לציון" הגישו ערעור בפני בית המשפט העליון וזה נדון בפני הנשיא מאיר שמגר.

השופט שמגר חוזר וקובע כי בדיקת פוליגרף יכולה לשמש ראיה מכרעת במשפט אזרחי. זאת בתנאי שבין הצדדים קיים הסכם תקף מבחינת דיני החוזים המאפשר זאת ובתנאי שהבדיקה תיערך באמצעות מכשיר תקין, על מנת שהבדיקה תהיה מהימנה; הרי הצדדים הסכימו לקבל על עצמם את תוצאות בדיקת הפוליגרף מתוך הנחה שהמכשיר מהווה מכשיר יעיל לגילוי האמת, והנחה זו נסתרת כאשר אין מדובר במכשיר תקין. נטל הראיה בשני עניינים אלה צריך להיות על מי שחפץ להסתמך על בדיקת פוליגרף כראיה.

אולם במקרה הנדון, מבהיר שמגר, לא נמצאו פגמים בתוקף הסכם הפוליגרף ולא במהימנות הבדיקה. בית המשפט לא האמין לעדות בעלי המפעל כי הסכימו לבדיקה מפני שהובטח להם כי הדבר יחיש את קבלת תמלוגי הביטוח, מבלי שידעו פוליגרף מהו ומהן השלכות הבדיקה.

שלושת השותפים ידעו היטב על מה הם חותמים ואת משמעות הדברים. מכאן שאין כל בסיס לטענה שבהסכם הפוליגרף נפל פגם מסוג עושק.

הוא הדין בטענה בדבר ליקויים במהימנות הבדיקות. בית המשפט האמין לעדות המומחים בדבר מיומנותם, יסודיות הבדיקה ותקינות המכשירים. בית המשפט העליון אינו רשאי להתערב בקביעות של מהימנות.

אכן, הודה השופט שמגר, ייתכן שאלמלא הפוליגרף לא היה ביתר שלושת הראיות כדי להרים את נטל השכנוע המוטל על חברת הביטוח במקרים כגון אלה, להוכיח כי מקרה הביטוח נגרם במתכוון על ידי המבוטח. אולם הצטברות הראיות מרימה נטל זה ללא ספק.

לפיכך קבע הנשיא, בדין נדחתה תביעת בעלי מפעל הנרות כנגד אררט והוא אף חייבם בתשלום הוצאות המשפט.

מסמך 174