חוזה ביטוח תקף גם אם המבוטח איחר בתשלום הפרמיה
אנו רוכשים פוליסת ביטוח, על מנת להבטיח את עצמנו ואת יקירינו, מפני התוצאות הכלכליות של תאונה, אסון שעלול להתרחש. במשך תקופת הביטוח, המבוטח משלם לחברת הביטוח שלו, מדי חודש בחודשו, פרמיות ממיטב כספו. במהלך זמן כה ארוך נגרמות גם תקלות. המבוטח מחליף בנק ושוכח להעביר את הוראת הקבע לחשבונו החדש. המבוטח עלול גם להיקלע לקשיים כספיים חולפים.
כדי להבטיח שחברת הביטוח לא תנצל לרעה את אי תשלום הפרמיות, החוק אוסר על חברות הביטוח לסרב לשלם תגמולי ביטוח בטענה שהמבוטח לא שילם פרמיות. חוזה הביטוח תקף גם אם המבוטח איחר בתשלום הפרמיות, גם אם המבוטח שילם פרמיות חלקיות ואפילו המבוטח לא שילם תשלום אחד של פרמיה.
החוק לא השאיר את חברות הביטוח חסרות אונים מול מצב זה. סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, מקנה לחברות הביטוח את הזכות לבטל את פוליסת הביטוח כאשר המבוטח אינו משלם להן פרמיות. אולם זאת אך ורק אם הביטול ייכנס לתוקפו בטרם לא זו בלבד אלא שחברת ביטוח המבקשת לבטל פוליסה חייבת לנקוט בדווקנות ובאדיקות בשני צעדים משפטיים.
המהלך הראשון הוא הגשת דרישה בכתב למבוטח כי ישלם את הפרמיה שבפיגור תוך 15 יום. רק אם המבוטח לא נענה לדרישה, אז ורק אז, רשאית חברת הביטוח להתקדם בצעד השני. כעת עליה להגיש הודעה בכתב למבוטח כי הפוליסה תתבטל תוך 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן.
בכך ביקשה הכנסת למנוע מצב בו ימצא עצמו המבוטח, חשוף לסיכונים, בלא הגנה ביטוחית, מבלי שיקבל התראה נאותה קודם לכן.
אז איפה כאן הבעיה?
חברות הביטוח התחכמו עם בית המשפט - החוק מחייב בשני צעדי ביטול, אך יש לפרש את החוק כך שהוא מחייב אותנו רק לשגר את מכתבי ההתראה. אין הוא מחייב אותנו לוודא כי המבוטח קיבל אותם. למרבה הצער, רבים משופטינו, קיבלו את עמדת חברות הביטוח. חלק מהשופטים אפילו נימקו זאת ברצון לחסוך מחברות הביטוח הוצאות, תוך התעלמות מהנזק העלול להיגרם לצרכן המבוטח שכל עולמו חרב עליו ללא ההגנה הביטוחית.
בימים אלה נתן שופט, מבית משפט השלום פסק דין המסמן מגמה חדשה בתחום זה.
להלן פירוט המקרה: אדם רכש ביטוח לרכבו בחברה מסוימת, הרכב עבר תאונה ונגרם לו אובדן מוחלט. משבא אותו אדם לקבל את תגמולי הביטוח נדהם לשמוע כי חברת הביטוח ביטלה את הפוליסה שלושה חודשים לפני התאונה.
השופט אשר ניתח את הוראות החוק, ולמד מהן כי המחוקק ייחס חשיבות רבה ביותר לזכותו של המבוטח לקבל שתי הודעות ושתי אורכות לפירעון חובו. ההודעות חייבות להיות בכתב. בין ההודעה הראשונה לבין ההודעה השנייה חייבים לחלוף 15 יום. בין ההודעה השנייה לבין מועד ביטול הפוליסה חייבים לחלוף עוד 21 יום. כל אותם 36 ימים נועדו לאפשר למבוטח לפרוע את חובו בטרם יועמד במצב של העדר כיסוי ביטוחי. אולם מה שווה כל זה אם ההודעות וההתראות לא יימסרו בפועל למבוטח, הקשה השופט. נוכח תכליתו של חוק חוזה הביטוח כחוק צרכני הבא להגן על זכויותיו של המבוטח מפני כוחן העדיף של חברות הביטוח, יש לשים את הדגש על מסירת המכתבים לידי המבוטח. במילים אחרות, חברת הביטוח יכולה לשלוח את ההודעה בדואר רגיל, בדואר רשום, בפקס, על ידי שליח, או בכל דרך אחרת ובלבד שתוודא ותשמור בידיה הוכחות כי ההתראות נתקבלו בפועל אצל המבוטח. חברת הביטוח של רכבו של אותו אדם הציגה את שיטת הפעולה שלה, לפיה מכתבי ההתראות נשלחים באופן אוטומטי על ידי המחשב. במקרה הראשון, המכתב נשלח אוטומטית בידי המחשב. חברת הביטוח לא שמרה תיעוד על שליחתו. לגבי המכתב השני, כאן היה בידי חברת הביטוח אישור על משלוח בדואר רשום אולם לא אישור על מסירתו למבוטח. המחשבים המתוחכמים של חברת הביטוח לא הרשימו את השופט. להיפך, חברת הביטוח, קובע השופט אליקים, "משועבדת" למחשב המזהה פיגור ופולט אוטומטית מכתבי התראה אפילו בטרם חלפו מועדי ההתראות הקובעים החוק. זאת תוך התעלמות מהעובדה כי המחוקק ביקש להדגיש כי בצד השני נמצא "אדם בשר ודם" שהפקיד את בטחונו ובטחון רכושו בידי חברת הביטוח. המבוטח אינו בבחינת עוד שורה או מען ברשימת הכתובות של המחשב. בבית המשפט, הדגיש השופט, על חברת הביטוח להוכיח לא רק כי שתי ההתראות נשלחו, אלא כי שתיהן הגיעו לידיעתו של המבוטח. זו משימה כמעט בלתי אפשרית למי שבוחר לשלוח מכתבים בדואר רגיל ומשימה קשה למי שבוחר להשתעבד למשלוח אוטומטי באמצעות מחשב הנמצא בחברה חיצונית כאשר לא נשמר תיעוד באשר לאישור מסירת הדואר להבדיל ממשלוחו.
בידי חברת הביטוח לא היו אם כן הוכחות לכך שמכתבי ההתראה אכן הגיעו ליעדם. בכך לא עמדה בדרישות החוק, פסק השופט. השופט חייב את חברת הביטוח בתשלום מלוא תגמולי הביטוח.
אנו רוכשים פוליסת ביטוח, על מנת להבטיח את עצמנו ואת יקירינו, מפני התוצאות הכלכליות של תאונה, אסון שעלול להתרחש. במשך תקופת הביטוח, המבוטח משלם לחברת הביטוח שלו, מדי חודש בחודשו, פרמיות ממיטב כספו. במהלך זמן כה ארוך נגרמות גם תקלות. המבוטח מחליף בנק ושוכח להעביר את הוראת הקבע לחשבונו החדש. המבוטח עלול גם להיקלע לקשיים כספיים חולפים.
כדי להבטיח שחברת הביטוח לא תנצל לרעה את אי תשלום הפרמיות, החוק אוסר על חברות הביטוח לסרב לשלם תגמולי ביטוח בטענה שהמבוטח לא שילם פרמיות. חוזה הביטוח תקף גם אם המבוטח איחר בתשלום הפרמיות, גם אם המבוטח שילם פרמיות חלקיות ואפילו המבוטח לא שילם תשלום אחד של פרמיה.
החוק לא השאיר את חברות הביטוח חסרות אונים מול מצב זה. סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, מקנה לחברות הביטוח את הזכות לבטל את פוליסת הביטוח כאשר המבוטח אינו משלם להן פרמיות. אולם זאת אך ורק אם הביטול ייכנס לתוקפו בטרם לא זו בלבד אלא שחברת ביטוח המבקשת לבטל פוליסה חייבת לנקוט בדווקנות ובאדיקות בשני צעדים משפטיים.
המהלך הראשון הוא הגשת דרישה בכתב למבוטח כי ישלם את הפרמיה שבפיגור תוך 15 יום. רק אם המבוטח לא נענה לדרישה, אז ורק אז, רשאית חברת הביטוח להתקדם בצעד השני. כעת עליה להגיש הודעה בכתב למבוטח כי הפוליסה תתבטל תוך 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן.
בכך ביקשה הכנסת למנוע מצב בו ימצא עצמו המבוטח, חשוף לסיכונים, בלא הגנה ביטוחית, מבלי שיקבל התראה נאותה קודם לכן.
אז איפה כאן הבעיה?
חברות הביטוח התחכמו עם בית המשפט - החוק מחייב בשני צעדי ביטול, אך יש לפרש את החוק כך שהוא מחייב אותנו רק לשגר את מכתבי ההתראה. אין הוא מחייב אותנו לוודא כי המבוטח קיבל אותם. למרבה הצער, רבים משופטינו, קיבלו את עמדת חברות הביטוח. חלק מהשופטים אפילו נימקו זאת ברצון לחסוך מחברות הביטוח הוצאות, תוך התעלמות מהנזק העלול להיגרם לצרכן המבוטח שכל עולמו חרב עליו ללא ההגנה הביטוחית.
בימים אלה נתן שופט, מבית משפט השלום פסק דין המסמן מגמה חדשה בתחום זה.
להלן פירוט המקרה: אדם רכש ביטוח לרכבו בחברה מסוימת, הרכב עבר תאונה ונגרם לו אובדן מוחלט. משבא אותו אדם לקבל את תגמולי הביטוח נדהם לשמוע כי חברת הביטוח ביטלה את הפוליסה שלושה חודשים לפני התאונה.
השופט אשר ניתח את הוראות החוק, ולמד מהן כי המחוקק ייחס חשיבות רבה ביותר לזכותו של המבוטח לקבל שתי הודעות ושתי אורכות לפירעון חובו. ההודעות חייבות להיות בכתב. בין ההודעה הראשונה לבין ההודעה השנייה חייבים לחלוף 15 יום. בין ההודעה השנייה לבין מועד ביטול הפוליסה חייבים לחלוף עוד 21 יום. כל אותם 36 ימים נועדו לאפשר למבוטח לפרוע את חובו בטרם יועמד במצב של העדר כיסוי ביטוחי. אולם מה שווה כל זה אם ההודעות וההתראות לא יימסרו בפועל למבוטח, הקשה השופט. נוכח תכליתו של חוק חוזה הביטוח כחוק צרכני הבא להגן על זכויותיו של המבוטח מפני כוחן העדיף של חברות הביטוח, יש לשים את הדגש על מסירת המכתבים לידי המבוטח. במילים אחרות, חברת הביטוח יכולה לשלוח את ההודעה בדואר רגיל, בדואר רשום, בפקס, על ידי שליח, או בכל דרך אחרת ובלבד שתוודא ותשמור בידיה הוכחות כי ההתראות נתקבלו בפועל אצל המבוטח. חברת הביטוח של רכבו של אותו אדם הציגה את שיטת הפעולה שלה, לפיה מכתבי ההתראות נשלחים באופן אוטומטי על ידי המחשב. במקרה הראשון, המכתב נשלח אוטומטית בידי המחשב. חברת הביטוח לא שמרה תיעוד על שליחתו. לגבי המכתב השני, כאן היה בידי חברת הביטוח אישור על משלוח בדואר רשום אולם לא אישור על מסירתו למבוטח. המחשבים המתוחכמים של חברת הביטוח לא הרשימו את השופט. להיפך, חברת הביטוח, קובע השופט אליקים, "משועבדת" למחשב המזהה פיגור ופולט אוטומטית מכתבי התראה אפילו בטרם חלפו מועדי ההתראות הקובעים החוק. זאת תוך התעלמות מהעובדה כי המחוקק ביקש להדגיש כי בצד השני נמצא "אדם בשר ודם" שהפקיד את בטחונו ובטחון רכושו בידי חברת הביטוח. המבוטח אינו בבחינת עוד שורה או מען ברשימת הכתובות של המחשב. בבית המשפט, הדגיש השופט, על חברת הביטוח להוכיח לא רק כי שתי ההתראות נשלחו, אלא כי שתיהן הגיעו לידיעתו של המבוטח. זו משימה כמעט בלתי אפשרית למי שבוחר לשלוח מכתבים בדואר רגיל ומשימה קשה למי שבוחר להשתעבד למשלוח אוטומטי באמצעות מחשב הנמצא בחברה חיצונית כאשר לא נשמר תיעוד באשר לאישור מסירת הדואר להבדיל ממשלוחו.
בידי חברת הביטוח לא היו אם כן הוכחות לכך שמכתבי ההתראה אכן הגיעו ליעדם. בכך לא עמדה בדרישות החוק, פסק השופט. השופט חייב את חברת הביטוח בתשלום מלוא תגמולי הביטוח.
