מאזן ההסתבות המזערית 

סופה פגעה בחממת הפרחים של שמעון סבן. לחממה ולפרחים נגרמו נזקים.

סבן תבע את נזקיו מחברת הביטוח הסנה בטענה כי ביטוח קודם שהיה לו לגבי החממה חודש גם לתקופת הסופה ולכן הסנה חייבת לפצות אותו על נזקיו.

בבית המשפט לא הציג סבן פוליסה ביטוח והסתמך על עדויות מבולבלות - לא היה ברור אל מי פנה לשם חידוש הביטוח. גם טענתו כי הסנה הציעה לו מחוץ לכתלי בית המשפט שיק לסילוק תביעתו לא הוכחה כדבעי.

הסנה לעומתו כפרה בכך שביטוח החממה חודש והביאה עדויות בעל פה שלא נעשה ביטוח.

שופט השלום, שבפניו הובא העניין לראשונה קבע כי סבן הוכיח את הביטוח על פי מאזן הסתברות שלילי.

"זהו מקרה חריג מאין כמוהו שהכרעתו צריכה להיעשות על פי מאזן אי ההסתברות המזערית. שתי הגרסאות מפריכות זו את זו והשאלה איזו מהן ראויה להעדפה תקבע על פי זו המופרכת הגיונית פחות מרעותה".

השופט ישי לויט בערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי המבחן שהחיל שופט השלום מוטעה.

נטל ההוכחה והשכנוע היה מוטל על סבן להוכיח בראיות מספיקות ומשכנעות שנכרת חוזה ביטוח לגבי התקופה הרלבנטית לסופה.

המבחן הנכון הוא אם כן מאזן ההסתברות הרגיל דהיינו המאזן החיובי לפיו בוחן השופט את הראיות שבפניו מבחינה פוזיטיבית.

כאשר דן בית המשפט בטענה עובדתית המתייחסת למה שארע בעבר, הרי חייב בעל הדין שנטל ההוכחה רובץ עליו, להוכיח את גירסתו במידת השכנוע העולה על 50%, אחרת יצא בית המשפט מההנחה כי העובדה האמורה לא אירעה כלל ויתעלם כליל מהטענה המבוססת עליה.

במקרה זה, הוסיף השופט לויט, קבע שופט השלום כי שתי הגירסאות מפריכות זו את זו. המסקנה היא שלא נותרה מידת שכנוע חיובית הדרושה כדי לבסס את עובדת קיומו של הביטוח.

מסקנת השופט לויט היתה כי סבן לא הרים את נטל ההוכחה ולא שכנע את בית המשפט בכך שהסנה ביטחה את החממה שלו בתקופה הרלבנטית לתביעת נזקיו.

מסמך 38