פריצה עצמית 

כשנסתיים משפטו של רוני סיני נגד חברת הבטוח מגדל, התחבטה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, רות אור, בשאלה אם אכן צודקת חברת מגדל בחשדותיה כי ארוע הפריצה, נשוא הדיון, בויים על ידי המבוטח.

הפריצה לחנות נחשפה בחזית הפונה לרחוב ונמצאו מנעולים שבורים. המשטרה אפיינה את הארוע כפריצה ולא מצאה כל דופי בסיני .

אף על פי כן הגיעה השופטת אור למסקנה כי יש לדחות את תביעת הבטוח. נטל השכנוע - סברה השופטת - מוטל על המבוטח לכל אורך הדרך. עליו להוכיח הן כי ארעה פריצה והן כי לא נטל בה חלק.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון והוא נדון בהרכב מורחב של חמישה שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון.

"מקובל עלי" - קובע השופט מאיר שמגר - "שהמבוטח אינו יוצא ידי חובתו על ידי העלאת טענה סתמית כי ארעה פריצה. דרושים נתונים עובדתיים המבססים את טענתו. אולם משהניח את היסוד על ידי מראה עיניים וחקירה משטרתית אין הוא חייב ואין הוא יכול להתמודד עם הטענה הסתמית כי הוא עצמו ביצע את הפריצה".

במציאות הקיימת, מוסיף השופט שמגר, הרוב המכריע של התביעות עקב פריצות אינן מוגשות על ידי מי שפרץ אצל עצמו. אם מבקש המבטח לסתור הנחה זו, מחובתו להרים את נטל השכנוע.

חשדות סתם בדבר ביום אפשרי, אינן מהוות תחליף לראיות ממשיות. במקרה זה, פוסק השופט, לא הביאה מגדל ראיות כלשהן להוכחת טענותיה.

השופטים האחרים בהרכב חלקו על דעתו של השופט שמגר בסוגיה העקרונית.

לדעת השופט אליעזר גולדברג נטל הוכחת העדר הזדון מוטל דווקא על המבוטח ובכל סוגי הביטוחים.

לגרסתו, התוצאה אליה הגיע הנשיא שמגר אינה רצויה. נושא הבטוח מציב פיתויים בפני אנשים בלתי ישרים. חברת הבטוח מצדה נתקלת בקשיים אוביקטיביים בהוכחת הקשר המבוטח של לאירוע, כאשר לעומתה יכול מבוטח תמים לנקות עצמו מכל חשד בקלות יחסית.

השופטת שושנה נתניהו ניצבה בתווך. לדעתה צודק השופט שמגר כשמדובר בבטוחי אש וכל הסיכונים. אך כשמדובר בפוליסות המכסות סיכוני פריצה, גניבה, שוד וסיכוני ים יש לנקוט על פי גישתו של השופט גולדברג. ביטוחים אלה על פי הגדרתם אינם מתיישבים עם מעשה עצמי של המבוטח.

השופט יעקב מלץ הצטרף לדעתה של השופטת נתניהו ואילו השופט תיאודור אור קבע כי הגדרת מקרה הבטוח בפוליסה היא זו הקובעת מה על המבוטח להוכיח כדי שיזכה בתביעתו. כך למשל, במקרה של בטוח אש על המבוטח להוכיח שרכושו נשרף - ותו לא. אין מוטל עליו להוכיח שלא הוא או אחר מטעמו גרם לנזק או הסכים לו.

להבדיל מחילוקי הדעות בסוגיה העקרונית, לא נחלקו השופטים ביחס לתוצאה המעשית של פסק הדין. איש איש מטעמו, הגיעו כולם למסקנה כי אכן זכאי רוני סיני לתגמולי הביטוח, בין אם משום שעמד בנטל השכנוע המוטל עליו ובין אם משום שנטל זה, כגירסת הנשיא, לא היה מוטל עליו מלכתחילה.

מסמך 96