מודעות עצמית של שופטים בעת ההכרעה 

תפקידו הקלאסי של השופט הוא להכריע בעובדות. אולם "שופט הסבור כי הוא יודע הכל, וכי דעותיו שלו הן הטובות והראויות ואין בלתן, לא יוכל למלא כראוי את תפקידו". כך, כלשונו של השופט אהרון ברק בספרו "שיקול דעת שיפוטי".

השופט ברק אף אזכר את המלצתו של השופט האמריקאי פרנק כי ראוי להם לשופטים שיעברו פסיכואנליזה כדי להגביר את מודעותם העצמית לצורך הכרעה נטולת פניות.

"זו אינה הצעתי לשופטי ישראל" מיהר ברק להדגיש ולא הבהיר מדוע.

שאלה זו של הערכת העובדות עמדה גם במרכז משפטו של יוסף חייט בבית משפט השלום ברחובות. לגרסת חייט הוא נפל ממשאיתו תוך כדי טיפול בה. לפיכך דרש כי מבטחת המשאית, חברת הבטוח הדר, תפצה אותו עבור נזקי הגוף מהם סבל עקב אותה תאונה.

לעומתו, טענה חברת הדר, הנפילה מהמשאית לא היתה ולא נבראה.

במשפט שהתנהל בפני השופט הרן פינשטין הופיעה גם בתו של חייט. בסוף המשפט החליט השופט כי בעדויות קיימות סתירות והבת אף התחמקה ממתן תשובות ישירות.

האב ובתו לא הצליחו לשכנע את השופט פינשטין כי אכן נזקי הגוף נובעים מנפילה מהמשאית. הוא דחה לפיכך את תביעתו והוציא אותו בלא כלום.

חייט ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכאן ניתן אחד מפסקי הדין המרשימים בתחום חשוב וקשה זה של המשפט.

הסרט היפני "רשומון", מסביר נשיא בית המשפט ד"ר אליהו וינוגרד, מדגים בצורה נפלאה עד כמה מורכבת וסבוכה נפשו של האדם. ארבעה אנשים חזו באירוע אחד וכל אחד מתאר אותו באופן שונה לחלוטין מחברו.

כולם דוברי אמת, אך לכל אחד נקודת מבט אחרת על האירוע. כל נקודת מבט נובעת מרקע, הבנה והתרשמות יחודיים למספר.

סתירות בין תיאורם של אירועים אינן מוליכות לפיכך בהכרח למסקנה שאחד המתארים הוא שקרן.

ההבחנה נעוצה בהבדל שבין חוסר מהימנות לבין חוסר שכנוע. לשם קביעת המהימנות אין כמו שופט הערכאה הראשונה המתרשם ישירות מהופעת העד על דוכן העדים. שופט זה רואה את אופן מתן התשובות. בטחון אל מול היסוס, גילוי לב כנגד התחמקות. רק הוא יכול להבחין בין בטחון עצמי מופגן לבין גמגום המבטא חיפוש אחר הדיוק. לפיכך נקבע הכלל כי בעניני מהימנות, אין ערכאת הערעור מתערבת.

המקרה של חייט הוא שונה. השופט פינשטין לא קבע כי שני העדים שהופיעו בפניו לא היו מהימנים עליו. הוא קבע רק שהם לא הצליחו לשכנעו על פי מידת הנטל הדרושה במשפט אזרחי.

אולם הסתירות שהתגלו בין עדות האב לבתו הן שוליות ונובעות ממעבר השנים. למשל אם הנפילה היתה מכיוון שמאל או מימין או אם באותו יום היה בנו בצבא או שהוא הגיע בשעת התאונה מהצבא.

דווקא חוסר הדיוק בפרטים שנמסרו מפי חייט לבין אלה שתוארו על ידי הבת מצביע על כך שכל אחד סיפר את סיפורו לפי תומו ולפי מה שנחרת בזכרונו. אילו רצו האב והבת לשקר - הוסיף השופט - היו יכולים בקלות לתאם את העובדות בינהם.

מדובר אם כן בעדויות ברורות לגבי קרות התאונה כתוצאה מטיפולו של חייט במשאיתו.

העדויות לא נפסלו על ידי השופט פינשטין כבלתי מהימנות, אלא כבלתי משכנעות.

בעניין זה יש לערכאת הערעור סמכות מלאה להתערב. שתי עדויות, עם סתירות לא מהותיות, קובע הנשיא, אינן יכולות להיחשב כעדויות לא משכנעות, כאשר מולן לא ניצבת גירסה פוזיטיבית מנוגדת כלשהי ושום עדות סותרת.

השופט ד"ר עודד מודריק הצטרף אל פסק דינו המרתק של הנשיא.

גם לדעתו שאלת האמינות אינה ניתנת לחלוקה. או שהעדים דוברי אמת, גם אם זיכרונם בגד בהם מעט או שהם "טחי-תפל" כלשון השופט. הואיל ומהימנות העדים לא נשללה על ידי שופט הערכאה הראשונה, והואיל ומשקל דבריהם דיו כדי להניח את התשתית העובדתית לנסיבות התרחשות התאונה, יש לפסוק לטובת חייט.

השופטת אסתר קובו לעומתם לא הצטרפה לנסיונות השופטים ברק ופרנק ושני חבריה להרכב להגברת מודעותם העצמית של השופטים בעת ההכרעה בעובדות. לגרסתה ההכרעה בגורל ענינו של בעל הדין נתונה כל כולה להתרשמותו האישית של השופט על כל הנובע מאישיותו, השקפותיו והבנתו הפרטית. לגרסתה של השופטת קובו, אשר נותרה בדעת מיעוט, מעבר לענינים אישיים אלה אין ולא כלום.

מסמך 170