השפעת מוות על עקרון הסופיות 

יוסף אטאס נפגע קשה בתאונת דרכים במכונית שהיתה מבוטחת בחברת הביטוח אליהו.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלת גובה הפיצויים המגיעים לאטאס. זו נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אלא ששני הצדדים לא היו מרוצים מפסק דינו והגישו ערעור עליו לבית המשפט העליון. פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור השתהה ובינתיים, שבעה חודשים לאחר שהצדדים הגישו לעיון השופטים את סיכומיהם בכתב, נפטר אטאס.

לאור התפתחות זו, מיהרה אליהו לבקש כי בית המשפט העליון ייקח בחשבון את פטירת המנוח ויפחית מסכומי הפיצויים המתייחסים לסיעוד ולעזרה רפואית לתקופת העתיד.

ככלל, קובע השופט אליהו מצא שבפניו הובא הענין, חוסם עקרון הסופיות את הדרך בפני הבאת ראיות נוספות על אלה שהיו בפני הערכאה הקודמת.

שיעור הפיצויים נקבע על ידי הערכאה הראשונה לא רק על פי מצב הנפגע בהווה אלא גם על פי הצפיות הקיימת ביחס לשינויים אפשריים במצבו לעתיד לבוא. שינויים במצבו של הנפגע בין לטובה בין לרעה צפויים מטבע הדברים להתרחש. לכן, בהתרחשותם של שינויים אלה לאחר מתן פסק הדין אין כדי להצדיק עריכת חישוב חדש של הפיצויים בשלב הערעור.

אך לכלל זה יש חריג כאשר חל שינוי קיצוני ובלתי צפוי במצב. במשפטי נזיקין ייטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות כאשר כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה מתערער.

מותו של הנפגע - קובע השופט מצא - עשוי להוות שינוי נסיבות קיצוני כזה, אם חברת הביטוח מראה שהמוות אכן משפיע על גובה הפיצוי שפסקה לו הערכאה הקודמת.

השופט התייחס גם לטרוניה שעלתה מטיעוני יורשיו של אטאס כי בעצם כל הענין לא היה מתעורר אילו בית המשפט העליון היה נותן את פסק דינו בזריזות מה שלא קרה במקרה זה. המנוח נפטר שבעה חודשים לאחר שסוכמו טענות הצדדים בכתב, ועדיין לא נקבע ההרכב שידון בתיק.

אכן, מודה השופט, "בסדרי עבודתו של בית המשפט ובנטל הכבד הרובץ עליו", כלשונו, "יש מידה של אקראיות", אך לאקראיות מעין זו אין לייחס כל חשיבות.

על בסיס נימוקים אלה, לקח בית המשפט העליון בחשבון את מותו של אטאס והפחית מפיצוייו לעתיד למעלה מ - 90 אחוז. הפחתה זו חושבה משום שבית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו על בסיס "ההנחה שאטאס ימצה את תוחלת החיים המקובלת לגבי נפגע בגילו ובמצבו (כעשרים וחמש שנות חיים) אך בפועל לא ארכו חיי המנוח אלא כעשרים ושישה חודשים בלבד".

מסמך 154