הרפואה המשולבת, משלבת שיטות טיפול וגישות שונות. שילוב של השיטות המדעיות עם הגישות ההוליסטיות וכן שילוב בין הגישות ההוליסטיות לבין עצמן, נעשה במטרה ליצור סל טיפולים אינטגרטיבי לטיפול באדם כיחידה שלמה אחת. הרפואה המשולבת מטפלת ברובד הפיסי, דרך תרופות וניתוחים, שיטות טיפול גופניות הוליסטיות, כגון: דיקור, עיסוי או תנועה. טיפולים ברובד הרגשי, כגון: שילוב אמנויות. ברובד השכלי, טיפולים, כגון: דמיון מודרך. וברובד הרוחני, טיפולים, כגון: מדיטציה.
בפועל, מרבית המרכזים הרפואיים אינם יוצרים את האינטגרציה הזו. בבואם לבחור את סל הטיפולים, נוטים, המרכזים הרפואיים, לבחור שיטות טיפול גופניות, כגון: עיסוי, תזונה, הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, תנועה. ובמקרים רבים מתעלמים משיטות טיפול רגשיות, שכליות ורוחניות.
בעיית העדר האינטגרציה אינה בלעדית למרכזים הרפואיים, גם הבריאות ההוליסטית המגדירה את עצמה ופועלת על פי תבנית המשלבת ארבעה רבדים לטיפול בשלם, נותנת רק מענה חלקי ולא שלם לשילוב בין השיטות והגישות השונות. המטפל ההוליסטי מציין ומונה את שיטות הטיפול בהן הוא עוסק. הוא מצהיר: "אני מטפל בשיאצו, רפלקסולוגיה ותזונה". ומטפל אחר מצהיר: "אני מטפל בהילינג וצמחי מרפא". המטפל ההוליסטי אינו לומד או בוחר את שיטות הטיפול שלו מתוך הצורך ליצור אינטגרציה בין ארבעת הרבדים. הוא מכשיר את עצמו על פי נטיות הלב שלו, או על פי ההיצע והביקוש בשוק הרפואה המשלימה. למרות הרצון המוצהר של המטפלים ההוליסטים לטפל באדם השלם (ארבעה רבדים), בפועל, אין יישום אינטגרטיבי שמתייחס לארבעת הרבדים ובהתאם אף לא מוענק למטופל טיפול הוליסטי.
תרפיות מגע אינן מטפלות ברובד השכלי או ברובד הרוחני, ומדיטציה אינה נותנת מענה לבעיות תזונה או תנועה. יתכן שמודט מיומן יכול להגיע לרמת מדיטציה כזו שתענה גם על בעיות התנועה והתזונה שלו, דבר זה אולי אפשרי לאחר שנים של אימונים שלא תמיד עומדים לרשותו של כל מטופל.
עניין מרכזי זה, של חשיבות מתן סל טיפולים אינטגרטיבי מדויק יכול להיות מומחש בדוגמא הבאה: הדבר דומה לאדם ששבר את רגלו (רובד גופני), ולאחר התייעצות מגיעים המטפלים למסקנה שהשבר נגרם כתוצאה ממערכת יחסים זוגית קשה, שגרמה לחוסר תשומת לב, וזו תרמה לחוסר ערנות, למעידה ולשבר ברגל. ואז מחליטים המטפלים לטפל תחילה במערכת היחסים הזוגית (רובד רגשי), לפני שמגבסים את הרגל השבורה. דבר זה אינו נכון, באותה מידה לא יהיה נכון לטפל באמצעות תזונה (רובד גופני) במצב של אובדן מקום עבודה או באובדן אדם יקר (רובד רגשי). החלוקה לרבדים נועדה כדי לטפל ברובד הפגוע באופן ישיר ומיידי באמצעות השיטה הטיפולית המתאימה לרובד שנפגע.
בגישה ההוליסטית קיים מעבר בין הרבדים השונים, כך שכל טיפול ברובד אחד משפיע ומטפל גם ברבדים האחרים (במרחק של זמן). אולם המטפל צריך לטפל ברובד הכואב (בתוצאה) באופן ישיר ומיידי, ורק בשלב הבא, או במקביל, לטפל בזרע (בסיבה) לתקלה שמקורו ברבדים אחרים. בדרך זו המטופל יקבל טיפול הוליסטי.
עולה מכך שכל שיטה טיפולית משלימה, בפועל, נותנת מענה מיידי וישיר רק לחלק מהשלם ואינה מטפלת באדם על פי הצהרתה. מכאן החשיבות הגדולה בהגדרת סל טיפולים הכולל שיטות טיפול שונות בהתאמה לרבדים השונים לרפואה המשולבת.
הוליזם הוא לא רק כל גישה בפני עצמה, אלא גם אינטגרציה בין גישות, שמעוצבות בהתאם לצרכי המטופל. הדגש ההוליסטי הוא מערכתי ולא רק בגישה או באווירה. בריאות הוליסטית משמעה שהמטופל במרכז - ניהול בריאות המטופל במקום ניהול המחלה.
כותב המאמר: ד"ר דני לוסקי, יוצר ומפתח שיטת לוסקי.
