חסינות לרופאים רשלנים 

גנטוס רג'א נפגע בתאונת דרכים. רג'א הובהל לבית החולים רמב"ם, שם נקטעה רגלו.

רג'א הגיש תביעת פיצויים נגד מבטחת הרכב בו נסע, חברת הבטוח הסנה. זו האחרונה לא כפרה בחבותה לכסות את נזקי הגוף שנגרמו לרג'א בתאונה; אולם, טענה הסנה, גם רופאי בית החולים רמב"ם שרשלנותם היא שגרמה לקטיעה חייבים לשאת ולהשתתף בתשלום הפיצויים.

התאונה עצמה - כך לטענת הסנה - גרמה לפגיעה קלה שניתן היה לרפאה. הגורם המרכזי לקטיעת רגלו של רג'א נעוץ ברשלנות רופאי בית החולים רמב"ם. הרופאים לא אבחנו את המצב הרפואי כראוי ולא נתנו לרג'א טיפול הולם.

בית החולים רמב"ם מצדו טען, כי על פי החוק, פטורים רופאי בית החולים מכל אחריות לטיפול הניתן על ידם לנפגעי תאונות דרכים, אפילו טיפול זה ניתן ברשלנות רבתי.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופט תאודור אור.

השופט אור קובע כי שורשיה של זכות ההשתתפות, לה טוענת הסנה כלפי רופאי רמב"ם, מעוגנים בדיני היושר. אלה קובעים כי "היושר מחייב שוויון". לפיכך כאשר אחד המזיקים ]פיצה את הניזוק על נזקו, זכאי המזיק המשלם לחזור ולגבות מהמזיקים האחרים דמי השתתפות בתשלום שבוצע על ידו.

יחד עם זאת, מוסיף השופט אור, אם אחד המזיקים נהנה מחסינות מהותית כלפי הניזוק, אזי אותו מזיק פטור גם כלפי המזיק השני מחובת ההשתתפות בנטל הפיצוי.

השאלה היא, לפיכך, האם חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מקנה למזיקים שהחמירו את נזקו של הנפגע, דוגמת רופאי בית חולים שהתרשלו, חסינות מהותית.

השופט אור מגיע למסקנה כי אכן מדובר בחסינות מהותית. החוק ביקש ליצור מעין מערכת סגורה, המטילה אחריות אבסולוטית על מבטחי השימוש ברכב. אלה בלבד אחראים לנזקי הנפגעים. בכך נחסך הצורך שבתי המשפט יידרשו לדון בסבך הסוגיות והשאלות המתעוררות בשיטת האשם, בה מבררים אחריות של גופים אחרים לנזקי הנפגעים.

השופט אור הבהיר כי הוא ער לטענה שמתן חסינות לרופאים עלול לפגום ביכולת להרתיע רופאים ומוסדות רפואיים מדרכי פעולה רשלניות. אולם זו "עסקת החבילה", כלשונו, בה בחר המחוקק לא לאפשר תביעות חזרה נגד מי שתרמו לנזק ברשלנותם.

בסופו של דיון פטר בית המשפט העליון את רופאי בית החולים רמב"ם מכל אחריות וקבע כי יש למחוק את התביעה כנגדם על הסף ולא להיכנס כלל לשאלה אם אכן נהגו ברשלנות ואם רשלנותם זו הביאה לקטיעת רגלו של רג'א.

מסמך 272