פיצויי אובדן כושר עבודה למנהל 

משה עדני הקים עסק של עבוד כלי מתכת ועבד בו כלחצן, עבודה הדורשת כוח פיזי רב.

באחד הימים לקה באוטם שריר הלב ולא היה מסוגל עוד לעבודה הדורשת מאמץ גופני. יכולתו הצטמצמה לעבודה ניהולית בלבד.

עדני מכר את עסקו והחל לעסוק בפיקוח, ובהדרכת עובדים וכן בקשר עם הלקוחות, הפעם מטעם הבעלים החדש של העסק.

בין עדני לחברת סהר, בה היה מבוטח התעוררו חילוקי דעות בשאלה אם יכולתו הניהולית של עדני שוללת ממנו את זכותו לתגמולים במסגרת בטוח אי כושר עבודה מוחלטת. המחלוקת הגיעה עד לבית המשפט העליון.

השופט יעקב מלץ מבהיר כי המצב של אי כושר עבודה מוחלט מתקיים כאשר אין ביכולת המבוטח להמשיך בעסוקו הקודם בשעור של 75 אחוז לפחות וגם אין הוא מסוגל לעסוק בעסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו.

סוגיה זו לא הגיעה עדיין לברור בבית המשפט העליון. בערכאות הנמוכות יותר התגבשו שתי גישות. האחת נקבעה בפרשת סרוסי בבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט ד"ר אליהו בן זמרה אמר כי רק מבוטח שיוצא לגמרי ממעגל העבודה נחשב כמי שאבד את כושר עבודתו באופן מוחלט. נסיונו של אדם - קבע השופט בן זמרה - איננו רק נסיון עבודתו הקודם אלא גם נסיון החיים שלו.

הגישה השניה באה לידי ביטוי בפרשת וולושין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופט אורי שטרוזמן, קבע כאן כי העסוק הסביר של נהג משאיות כבדות יכול להיות רק בנהיגת רכב. במילים אחרות, גם אדם הממשיך לעבוד נחשב כמי שכושר עבודתו אבד לו בצורה מוחלטת אם עיסוקו החדש נטול קשר מקצועי לעסוקו הקודם.

השופט מלץ מסתייג מהגישות הקיצוניות שמייצגים שני השופטים. לדעת מלץ השופט הירושלמי מרחיב בפרשנותו יתר על המידה את גדר המקצוע הסביר והמתאים.

הקביעה כי כל מקצוע סביר, המאפשר למבוטח להשאר במסגרת מעגל העבודה, שולל מהמבוטח את זכותו לתגמולים נוטלת למעשה את המשמעות מדרישת ההתאמה לנסיון, להכשרה ולהשכלה של המבוטח המסוים.

גם קביעתו של השופט התל-אביבי, היא לדעתו של מלץ גורפת. הקביעה כי העסוק הסביר האחר חייב להיות בתחום העסוק הקודם מתעלמת מאפשרות ניצול הידע והנסיון בתחומים משיקים, כהדרכה, פיקוח ועוד.

לגירסתו של מלץ יש צורך בזיקה לעיסוקו של המבוטח לפני הארוע הביטוחי. אין לדרוש ביצוע אותן פעולות ממש, שהרי מדובר במפורש "בעיסוק סביר אחר", אלא נחוץ קשר כלשהו בין העיסוק הקודם והעיסוק החדש - מבחינת הנושא והמיומנות הדרושות בכל אחד מהם.

במקרה של עדני - פוסק השופט מלץ - גם אם אין הוא יכול לשוב לעיסוקו הקודם, אשר לכל הדעות הצריך מאמץ פיזי - הרי עיסוקו בפיקוח, הדרכה ומשא ומתן עם לקוחות הוא בגדר עסוק אחר מתאים.

התאמתו לתפקידים אלה וודאי נובעת במידה זו או אחרת מן הנסיון והידע שצבר במהלך עבודתו הקודם.

טענתו של עדני כי הוא ממשיך להיות חסר כושר עבודה למרות עיסוקו הנוכחי בתחום הניהול נדחתה ובית המשפט העליון קבע כי אין הוא זכאי לתגמולי ביטוח בעילה זו.

מסמך102