השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר דברים, המכונה 'משנה תורה' משום שיש בו ביאור והרחבה למצוות שניתנו לנו בספרים הקודמים של התורה. די בתחילת הספר (פרק א') מזכיר משה את הקמת המערכת המשפטית של עם ישראל, ופותח במניעים להקמתה: [יב] איכה אשא, לבדי, טרחכם ומשאכם, וריבכם. ומתאר את הדרך בה הוקמה, שהעם נתבקש לשלוח אל משה את הראויים בעיניו (בעיני העם) להיות שופטים: [יג] הבו לכם אנשים חכמים ונבנים, וידעים--לשבטיכם; ואשימם, בראשיכם. ומשה הוא שמינה אותם לתפקיד: [טו] ואקח את-ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידעים, ואתן אותם ראשים, עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמשים ושרי עשרת, ושטרים, לשבטיכם.
הם לא נדרשו להיות בוגרי הפקולטה למשפטים ואפילו לא נתבקשו להוכיח ניסיון משפטי קודם. כל מה שנדרש מהם זה שיהיו ידועים אצל האנשים ששלחו אותם כאנשים הגונים, חכמים ונבונים. מה שכן, המועמדים לשפיטה קיבלו ממשה הנחיות שמן הסתם יהיה מעניין להקביל אותן למה שקורה אצלנו. שהרי אנחנו קוראים את הדברים בפרשת השבוע מדי שנה, כי יודעים - גם אם למרבה הצער לא טורחים לומר זאת בקול רם, שפרשת השבוע מדברת אלינו כאן ועכשיו: [טז] ואצוה, את-שפטיכם, בעת ההוא, לאמר: שמע בין-אחיכם ושפטתם צדק, בין-איש ובין-אחיו ובין גרו. מעניין. הפשט של שמע בין-אחיכם הוא שהשופט ישמע את בעל הדין רק בנוכחות בעל דינו, כי רק אז יש מקום לצפות לתוצאה של ושפטתם צדק.
מצד שני, לכאורה זה כל כך מובן מאליו, עד שלא ברור למה צריכים להתייחס לכך. ואולי הכוונה היא (גם) שכדי להגיע למשפט צדק - השופטים צריכים לשמוע רק את בעלי הדין ולא שום רעשי רקע? הרי אם ישמעו את המקורבים שיסנגרו על פלוני ואת השכנים שיקטרגו על פלמוני, הסיכוי למשפט צדק ילך ויפחת עקב השפעות זרות שעלולים לספוג השופטים. אמרנו שיהיה מעניין להקביל זאת למה שקורה אצלנו, וכמעט כרגיל ההקבלה היא הפוכה; הרי משפטים רבים ולעתים גם דיונים בודדים מסוקרים עד לזרא, והמסקרים אינם מסתפקים בדיווח יבש וענייני. הם מכניסים המון "צבע" לסקירותיהם, ופירושו של דבר שהם נוקטים עמדה בעד או נגד העומד לדין. האם יתכן שהשופטים לא יושפעו מ"הלוך הרוחות הציבורי"? זה יתכן רק אם הם יהיו אל אנושיים, כלומר רובוטים.
ובאמת, בנסיבות שנוצרו אצלנו, מעניין מה יקרה אם יעבירו את סמכות השפיטה למחשבים. סביר להניח שהם יעשו את זה די טוב, ואולי אפילו טוב יותר משופטים בשר ודם, כי מערכת החוקים והמערכת המשפטית הן טכניות בעיקרן והאנושיות מהן והלאה. ועוד נקודה למחשבה, השופטים אמורים לשמוע ולשפוט בין-אחיכם, כלומר שהם ובעלי הדין יהיו ניצבים על אותו מישור, וגם זה תנאי למשפט צדק. אצלנו, במרבית המשפטים המדינה היא צד במשפט נגד האזרח, השופט הוא חלק מן המדינה, וזה בפירוש לא מצב של שמע בין-אחיכם. הרי מי שמייצגים את המדינה במשפט הם פרקליטים המקבלים את משכורתם מאותה קופה שמקבלים השופטים, האם יש בכלל אפשרות שהאזרח העומד לדין יקבל יחס שווה וירגיש בין-אחיכם?
את הפסוק שסוקר את ההנחיות שקיבלו השופטים, משה פותח במלה ואצוה. המלה הזאת משמעותה 'מצווה' ובגימטריא היא שווה 'חק'. הבאנו כבר בעבר את פירוש רש"י (במקום אחר) שציווי זה לשון זירוז, עכשיו ולדורות. כאן הציווי מתפרש בכיוון שונה עד הפוך, שיהיו מתונים בדין, שלא ימהרו לחרוץ משפט בטרם התבוננו היטב בטענות הצדדים. להיות מתונים בדין, זה הציווי הראשון של אנשי כנסת הגדולה בפרק הראשון של פרקי אבות. יכולים להיות מתונים בדין אם שומעים רק את בעלי הדין ונותנים לכל אחד מהם את כל הזמן הדרוש לו להשמעת טענותיו. קשה עד בלתי אפשרי להיות מתונים בדין - לפסוק רק על פי דברי בעלי הדין ולאחר התבוננות בדבריהם, במצב בו המשפט מתנהל בתקשורת יותר משהוא מתנהל במקום בו יועד להתנהל.
פעם היה פה חוק שנקרא 'סוב יודיצה' שעניינו הוא איסור פרסום פרטים מהנדון בבית המשפט במגמה להשפיע על השופטים. החוק עדיין קיים בספר החוקים, אלא שלא אוכפים אותו וספק אם ניתן לאכוף אותו. כי המפרים אותו הם מראשי המקושרים למערכת השלטונית והמשפטית.
משפט צדק
עד כאן כל מפרשי התורה מסכימים שהדברים מכוונים אל השופטים; שמע בין-אחיכם ושפטתם צדק. בהמשך ההנחיות של משה לשופטים המיועדים, הדברים קצת מסתבכים: [יז] לא-תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון--לא תגורו מפני-איש, כי המשפט לאלקים הוא; והדבר אשר יקשה מכם, תקרבון אלי ושמעתיו. לכאורה נראה שהציווי לא-תכירו פנים במשפט נאמר לשופטים - שלא יעדיפו מי מבעלי הדין מאיזו סיבה שלא תהיה, אבל רש"י מפרש שזו אזהרה המופנית לאלה שממנים את הדיינים; שלא ימנו, משיקולים פוליטיים, מועמד שאינו ראוי להיות שופט, שכן שופט כזה יגיע לתוצאות משפטיות מעוקלות, והאחריות הערכית רעיונית - תיפול על מי שמינה אותו.
ומה זה כקטן כגדל תשמעון? הפשט הוא שעל השופטים להתייחס אל בעלי הדין כשווים לחלוטין - אף אם קיים ביניהם פער הגלוי לכולם, ועליהם לשמוע את טענותיו של האיש הפשוט באותו אורך רוח כמו את אלה של איש המעלה. אבל מכאן גם למדים חז"ל ומובא ברש"י, כי 'דין פרוטה כדין מאה מנה'. כבר שמעתי שמפרשים משפט זה ביחס לעונש - שהגונב פרוטה או מאה מנה, דינם צריך להיות שווה. אכן, ככה זה בספר החוקים אצלנו, אלא שהפירוש הזה עקום לגמרי. הנה הציטוט של דברי חז"ל ברש"י: כקטן כגדל תשמעון, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה; שאם קדם ובא לפניך (הדיון על הכסף הקטן -) לא תסלקנו לאחרונה. טבע האדם להתייחס לדברים הגדולים, לכסף הגדול, ביתר כבוד מאשר לדברים הקטנים, לכסף הקטן, ויחס כזה עלול להכשיל את השופטים. מפני זה מזהירה אותם התורה, כקטן כגדל תשמעון.
לא תגורו מפני-איש, זה לכאורה הכי פשוט. לשופט אסור לפחד מאף אחד בבואו לעשות צדק. בתורה זה מתפרש שלא לפחד מאנשים אלימים, ואצלנו למרבה הצער כבר ראינו תופעות של אלימות כלפי שופטים. אלא שהרבה יותר מאלימות כפשוטה, זו הפיזית, נפוצה אצלנו האלימות הארוזה במלים יפות, כאלה שמתפרסמות בכלי התקשורת. שם לא מאיימים על השופטים בפגיעה פיזית חלילה; רק רומזים להם לאיזה פסק דין מצפה הציבור, או לפחות החלק הנאור שבו. וכמובן, פסק דין ראוי בעיני אותם נאורים בעיני עצמם - יזכה את השופט בתשואות ובהמלצות חמות לקידום. ואם יפסוק הפוך מדעתם - נו, הם כבר יסגרו אתו את החשבון. מילולית, רק מילולית. והשופט אמור לעמוד בלחצים אלו בלא ששיקול דעתו יושפע כלל. היתכן?
כי המשפט לאלקים הוא. זהו הנימוק להוראה לא תגורו מפני-איש. גורם ההתייחסות היחיד של השופטים אמור להיות מי שקובע את החוקים, שהוא גם השופט העליון - אלוקים. הוא אמור להיות גם גורם ההתייחסות היחיד של המתדיינים בפני השופטים, כך שיקבלו עליהם את הדין מתוך מודעות שהשופטים שלמטה הם רק נציגים של השופט העליון. התורה לקחה בחשבון שבין המתדיינים עלולים להמצא כאלה שלא יתייחסו אל השופט העליון, האלוקים, וינסו להשפיע על השופטים בשר ודם בדרכים לא כשרות, על כן היא מזכירה לשופטים - כי המשפט לאלקים הוא. רק בפניו השופט אמור ליתן את הדין על פסיקתו, והוא יודע היטב אם השופט אכן פסק בתום לב בשאיפה לצדק, או שמא נכנע להשפעות זרות.
במלים אחרות, למערכת המשפטית שמקים משה רבנו יש מקור סמכות יחיד ומוחלט - האלוקים, שהוא גם השופט העליון ובידו לתקן עוולות של שופטים בשר ודם, ואף לגבות מהם תשלום מלא על עיוות דין - אם היה כזה. החוקים לפיהם דנים אותם שופטים, הם חוקי האלוקים שכתובים בתורה, כך שהשאיפה של כולם היא להגיע לצדק אלוקי במשפט שמתנהל בין בני אדם. זה נשמע אידיאלי וגם יכול להיות כזה, אם אכן תתקיים מערכת משפטית כזאת. אלא שבמציאות, העניינים השתבשו שוב ושוב, ודי לקרוא למשל את הפטרת השבוע בספר ישעיהו (פרק א') כדי לראות עד כמה השתבשו ולאן הוביל השיבוש. שם מבהיר הנביא כי התהליכים החורבניים שורשם במערכת משפטית מסואבת, שהסתאבה לאורך זמן על רקע התעלמות מהעובדה הנצחית, כי המשפט לאלקים הוא.
אצלנו, בכוונה בנו מערכת משפטית שמנותקת מחוקי האלוקים, ותהליכי החורבן מואצים בהתאם. בערב תשעה באב, נותר רק להתנחם בהבטחה של אותו נביא, שתתקיים בקרוב ממש: [כו] ואשיבה שפטיך כבראשנה, ויעציך כבתחלה; אחרי-כן, יקרא לך עיר הצדק--קריה, נאמנה. [כז] ציון, במשפט תפדה; ושביה, בצדקה.
ואז סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.
nissimye@netvision.net.il
