מדי ערב, לפני שידור "מבט" נפתח מונטאז' שבו מצוינים שני מועדים חשובים: 60 שנה למדינה ו-40 שנה לטלוויזיה הישראלית- הערוץ הראשון. אני מכיר את שניהם מאז שנוסדו, הייתי בהם מאז כינונם, ואני עוקב אחריהם מאז. עם כול המדווים, המכשולים, הכשלים, המהמורות,המשגים, העיוותים והמעידות, הגדולות והקטנות- אני יודע מה הם הישגי המדינה. לצערי, בהכללה, אינני יכול לומר זאת על ערוץ 1,
קשה לי לקבוע מה הם הישגיה, של מי שהייתה פעם "הטלוויזיה ישראלית", למעט הישגים טכניים , חזותיים, פעלוליים, הגשת "מבט" באחד,או בשניים,( שניהם סימפטיים) בעמידה ובישיבה, ומימיקה כזאת וקימוט מצח משם וריצוד אלקטרוני פרי טכניקה מתקדמת.עם זאת חרף "בריחת מוחות" לערוצים המסחריים, עדיין נותר קומץ איכותי ואידיאליסטי, אבל הם הולכים לאיבוד מול ה" טלנטים" הצעירים, שעוברים איזה בקו"ם עיתונאי עלינו הצופים . הדבר החדיש שאני יכול להצביע עליו הוא האפשרות שבלחיצת * 11 על טלפון סלולארי, אני יכול לשמוע ולצפות חדשות.אני משער כי הצפייה תהיה גבוהה הרבה יותר במהלך המשחקים האולימפיים. אך אלה הפקה סינית-בינלאומית. הטלוויזיה רק מעבירה אותה.
עד לשנות ה-80 הטלוויזיה שידרה בשחור לבן, אבל היו בה תוכניות איכות.זה אמור אפילו בתקופת הניסוי של "צוות ההקמה", בסוף שנות ה-60 , ומדובר במשדרים מכול הסוגים. חדשות, אקטואליה, דרמה, בידור, מוסיקה, הומור ועוד.חלקם הגדול תוכניות מעולות,בשנות ה-80 טומי לפיד, כמנכ"ל, הכניס צבע ללחייה, אבל הוא האפיר את התכנים והשדרים נתקבלו אצלו בשחור לבן. היום המצב ירוד בכול קנה מידה. העובדה שאני לא יכול להצביע כיום על תוכניות ומשדרים משובחים בערוץ 1 נובעת משתי סיבות. אחת, מהיבט אקטיבי, כאשר אני צופה באי אלה מהם, אני לא שבע נחת. הסיבה השנייה, פסיבית. כתוצאה מן הצפייה במשדרים לא מוצלחים, אני בכלל לא פותח את הערוץ, ואפשר שהפסדתי תוכנית טובה, אך אינני יודע איזו. אף אחת מן החלופות לא מחמיאה לערוץ הציבורי.
את הציבור מעניינים התכנים ולא רפורמה.
כמו אצל סמואל בקט "מחכים לגודו", ככה ברשות השידור מחכים לרפורמה.
המילה רפורמה היא כה שחוקה, שם נרדף לחנק אטי, וכה חסרת רצינות כאשר בשיחה עם ידידים הזכרתי רפורמה, הם צחקו. שאלתי אותם: מדוע: ענו לי: רוני בר און(שר האוצר) עשה צחוק מעצמו כאשר הכריז על רפורמה, כולל ביטול המיסוי על קרנות השתלמות. הערתי להם שאני התכוונתי לרפורמה ברשות השידור. אז אמרו, מה זה משנה. זה אותו הדבר.שניהם לא רציניים. ובאמת מישהו יכול להצביע על רפורמה, גם אם תקופת ההיריון הייתה ארוכה מזאת של פיל , שנולדה בכלל, או שנולדה בריאה? ההישגים הגדולים במדינה הם אבולוציוניים, פרי נסיבות ומנהיגות.
באתר רשות השידור, במקום בולט, מופיע ה"מנשר" של יו"ר הרשות מר משה גביש, מן ה- 8 ביולי 2007 , כלומר מלפני יותר משנה.להלן קטעים מתוך ההודעה:
מזה שנים רבות מצוי השידור הציבורי במדינת ישראל בדעיכה מצד התכנים שהוא משדר , היקפי הצפייה ההולכים ופוחתים , והשימוש הבלתי מושכל במשאבים. צודקת טענתם של רבים ממשלמי האגרה כי, במסגרת המשאבים העומדים לרשותה של רשות השידור , ניתן היה להפיק איכויות העולות בסדרי גודל על המשודר כיום.
הרוב בציבור מעוניין בשידור ציבורי , אך הפניית מרבית התקציב לפעילויות שאינן משרתות מטרה זו , התנהלות בזבזנית שאינה תואמת מינהל תקין ומצבת כח אדם מנופחת מביאות לקולות רבים המטילים ספק בזכות קיומה של רשות השידור במתכונת הנוכחית.למעלה מעשר ועדות ,בעיקר חיצוניות , בחנו את הרשות בשנים האחרונות והגישו המלצותיהן להבראתה אך בפועל לא נעשה דבר.
כדי שרשות השידור תוכל למלא את יעודה , עליה להתנהל באופן אחר ולעשות שימוש בתקציביה בדרך שונה מהותית מכפי שהדבר נעשה כיום. יש לשפר את התוכן הירוד, להתייעל, להפחית ממצבת כוח האדם המנופחת, להגיע להסכמי שכר רציונאליים, מאפשרי ניהול ומותאמי סביבה טכנולוגית, להחדיר מוטיבציה בקרב העובדים, להדביק את הפיגור הטכנולוגי, לעצור נטישת טאלנטים , ובאמצעות כל אלה לחזור ולקבל לגיטימציה ציבורית.
הרשות תיערך למבנה ארגוני שונה, תשחרר כ-850 עובדים ותקלוט כ-150 חדשים, תשקיע בתשתיות ואמצעים ותפתח מקורות הכנסה.במקביל יידרשו פעולות חקיקה להרחקת הרשות מלחצים פוליטיים, לקבוע סמכויות וכפיפויות וכדי לאפשר לה לעמוד ביעדי ההכנסה הדרושה למימון פעילותה.......
לאי ביצוע השינוי יש חלופות להן משמעויות כבדות משקל; האחת - הרשות תמשיך להתנהל במתכונת הקיימת , דהיינו תוכן ירוד והמשך נטישה תוך סבסוד של כמיליארד ש"ח במהלך חמש השנים הקרובות.מבלי להשיג כל שינוי משמעותי. קשה לראות את משרד האוצר " זורק כסף טוב אחרי כסף רע" השנייה - סגירת הרשות , מה שיחייב פיטורי כל העובדים בעלויות גבוהות למדינה ובתנאים ירודים לעובדים וכן הטלת כל חובות הרשות על אוצר המדינה.
הבאתי את הקטעים העיקריים לא כדי להתפלמס אתם ,רובם ענייניים מאוד,אלא כדי להביא את דעת יושב הראש של הצמרת הציבורית של הרשות, המשקף באמירה זאת דעת רבים, לפחות בחלק מן ההיבטים . כאמור, גם אנשים שמצויים בנבכי הלבירינט ששמו רשות השידור,חשוב להם יותר השידור מאשר המתרחש מאחורי המיקרופון והמצלמה, נושאים ששייכים לפיקוח מוסדות הרשות, מבקר המדינה והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור.התכנים וגם הצורה הם שמעניינים בעיקר את הצופים.
מכאן שמאמר מסוג זה אינו חלופה למבקרים. הם מתייחסים ספציפית לכול תוכנית. בהנחה שהם מהווים איזה אינדיקאטור לטיב השידורים. משום כך אני לא נוגע נקודתית בשידורים שונים. יחד עם זאת, אני מבקש לציין כי פסיחה כמעט מוחלטת של ביקורת עיתונאית על שידורי הערוץ הראשון מהווה התעלמות מתכנים שגרועה לאין ארוך מביקורת שלילית . מצד שני, אלה שיחפשו את טיב השידורים ברייטינג( אני לא נמנה איתם) ימצאו לעיתים רחוקות משדר של ערוץ 1 בין 10 המשדרים הנצפים ביותר.אלא אם זה ספורט בינלאומי, שערוץ 1 מהווה מוליך בלבד. במילים אחרות,לפי כול פרמטר טיב המשדר או כמות צופים, הערוץ הציבורי לא עומד במבחן במלאת לו 40 שנה.
ועוד תופעה שהציבור שם לב אליה.רבים מן הטובים בקרב הכתבים עוברים לערוצים המסחריים.אני מקווה שישמרו טוב על גאולה גיל גם אם תסיים את הגשת :"יומן". השמות של הכתבים החדשים מתחלפים לעתים תכופות , משל הפכו את "מבט" לתוכנית הרצה live של סטאז'רים. או, למצער, שהציבור אמור להצביע על אלה מהם שהם טובים. בקטע זה ניתן להעיר כי חלק מן "טלנטים" שעזבו ושאותם מזכיר
היו"ר בהודעתו, לא עשו זאת רק בשל תנאי שכר משופרים, אלא בשל המצב של הרשות,נכון יותר של הטלוויזיה.
פופוליטיקה- על המרקע ומאחוריו.
אלה שקראו את מאמריי או מקצתם, מן הסתם נתקלו במאמר או שניים על רשות השידור, כולל ליבת הבעיה וספחיה. באחד המאמרים אני מציין כי הזיקה הפוליטית אינה חד סטרית. לאמור היא לא רק פועלת מלמעלה למטה, אלא גם בכוון הפוך. גם עובדי הרשות עוסקים בפוליטיקה, מראשית ימיה של הטלוויזיה ועד עצם היום הזה. האפיזודה שאני מזכיר, ואשר אודותיה סיפרתי בספרי " מוביולה- מסע בזמן ובמרחב" , קשורה בפגישה שהייתה לי בשנת 1972 עם השר יגאל אלון, אז שר החינוך וממונה על ביצוע חוק רשות השידור. לאחר שנתמניתי למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, השר שלח אליי את יועץ התקשורת שלו, עמיתי אליהו חסין, בבקשה להיפגש אתו. אלון היה ג'נטלמן. הוא לא זימן לפגישה, הוא ביקש פגישה. באותה פגישה הוא שאל אותי. "אמור לי. אתם באים בטענות על התערבות פוליטית בענייני רשות השידור. מדוע אנשים שלכם יוזמים פגישות עם שרים וח"כים? אם להם מותר, מדוע זה אסור לפוליטיקאים. אם על פוליטיקאים להימנע מלהכניס רגל גסה, מדוע אנשים שלכם מכניסים רגל לפוליטיקה? אלון צדק.
לפגע הפוליטי שני היבטים, נכון יותר שני ראשים. אחד הוא קידום אינטרסים של מפלגה או של פוליטיקאי באמצעות המדיה הציבוריים, רדיו וטלוויזיה. זה הופך בפועל רשות שידור ציבורית לרשות שידור פוליטית, לאו דווקא קואליציונית. גם האופוזיציה בוחשת, וגם לה נציגות בפנים, בדרג הציבורי והביצועי.
ההיבט השני הוא חמור יותר, מכיוון שהשיטה לא רק שפועלת אלא דואגת להנציח את עצמה. בספרו "סליחה תקלה" (הוצאת: צבעונים 2007) מחברו פרופסור דן כספי, שעוקב אחרי הטלוויזיה מאז הקמתה, ושימש בין היתר חבר הוועד המנהל של רשות השידור, כותב ככה: "הגורם העיקרי לדעיכתה הוא הפוליטיזציה. השידורים אמורים להתנהל בפיקוח ציבורי, אך לדרג הפוליטי יש מעמד של מפקח - על והוא מפעיל את המערכת הנורמטיבית הדואלית של התערבות במסווה של פיקוח ציבורי.
מחוללי הפוליטיזציה מסתייעים במשברים הפנימיים ברשות השידור ומנציחים אותם, וכך הפוליטיזציה מתעצמת וזוכה ללגיטימציה נרחבת.( הדגשה שלי: צ.ג.). פרופסור כספי מביא דוגמאות של התערבות פוליטית ,והם רבים,ומי שמעוניין, יכול לקרוא את הספר במקור ובשלמות..
אני יכול להוסיף שמבחינתי אין כאן כול חידוש. ככה היה מראשית דרכה של הטלוויזיה. אבל היה גם אירוע מכונן כאשר חברי הוועד המנהל, רובם ממוניי מפלגות השלטון, אמרו: לא!!! לממשלת גולדה מאיר כאשר ניסתה לכפות על הרשות סטאטוס קוו של שידורי טלוויזיה 5 ימים בשבוע. אירוע כזה שהיה צעד "קונסטיטוציוני" וגובה על יד בית המשפט העליון, קבע כי רשות השידור היא סוברנית לקבוע את מערכת השידורים שלה. מעשה כזה לא זו בלבד שלא חזר עצמו, אלא חלה נסיגה בתחום זה כמו בתחומים אחרים.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
